המצות שהכריעו את המערכה על ירושלים

יהודה ליבמן , י"ג בניסן תשע"ח

יהודה ליבמן
יהודה ליבמן
עצמי

רב צבאי ראשי וצלף בעמדה

לפני שבעים שנה בימים אלו, החל הרב שלמה גורן זצ"ל את ימיו הראשונים בתפקידו כרב הצבאי הראשי. את התפקיד הוא קיבל על עצמו לאחר מסע לחצים מצד הרבנים הראשיים דאז הרב יצחק הרצוג והראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל כשאליהם נלוו ללחצים חבר הנהלת הסוכנות הרב יהודה לייב מימון ומפקד מחוז ירושלים האלוף דוד שאלתיאל וקיבל את ברכתו של יו"ר הסוכנות היהודית דוד בן גוריון.

הרב גורן נאות לקבל את התפקיד בתנאי שימשיך למלא את תפקידו כלוחם וצלף בעמדה קדומנית אל מול האויב הערבי בשכונת קטמון...תפקיד אותו מילא בנאמנות במקביל לכל עיסוקיו עד לסיום המערכה על ירושלים.

שלוש הפעולות הראשונות של הרב גורן

את תפקידו החל למעשה בימי ניסן תש"ח בשלוש פעולות חשובות: הראשונה, הכשרת כל מטבחי היחידות הלוחמות בירושלים על ידי גיוס מאות בחורי ישיבה להכשרת המטבחים ועריכת סדרים לכל היחידות הלוחמות בכל העמדות והמוצבים סביב העיר תחת הפגזות ולחימה. השניה, קיום ליל סדר ציבורי בהשתתפות אלפי חיילים במעמד דוד בן גוריון במחנה שנלר בירושלים.

ליל סדר ציבורי ראשון לעם החוגג את חירותו במדי הצבא העברי המתחדש מזה אלפיים שנה...והשלישית פריצה למחסני המזון של המושל האזרחי דב יוסף והחרמת אלף ק"ג מצות לטובת לוחמי הפלמ"ח ההולכים לכבוש את שכונת קטמון ומנזר סן סימון.

החרמת המצות ללוחמי הפלמ"ח

בימי חג הפסח התש"ח הגיעו לירושלים גדודי הפלמ"ח בפיקודו של יצחק שדה במטרה לכבוש את השכונות הערביות סביב ירושלים העברית ולשחרר את העיר מטבעת המצור סביבה. הרב גורן פנה לדב יוסף המושל האזרחי של העיר של ירושלים מטעם הסוכנות היהודית לספק מצות ללוחמים טרם יציאתם לקרבות. דב יוסף סירב לספק מצות ללוחמי הפלמ"ח בטענה שאת המצות הוא מייעד לאזרחים שומרי המצוות ואילו לוחמי הפלמ"ח יכולים להסתפק בעוגיות שהשאיר הצבא הבריטי במחסנים.

הרב גורן ניסה ככל יכולתו להשפיע לשינוי ההחלטה כדבריו: "לא יכולתי להסכים לכך שאחרי אלפיים שנה שבהן לא היה לנו צבא, הנה אנו באים לשחרר את ירושלים בפסח, חג החירות, ואנו מאכילים את חיילנו בחמץ בפסח. אכילת חמץ ושחרור ירושלים נתפסו בעיני כניגוד גמור ומוחלט זה לזה".

הרב גורן ראה בעמדתו זאת הכרעה הלכתית לאומית כבירה, הן מצד ישראל הערבים זה לזה והן שראוי יותר שלוחמים ההולכים בשליחות עם ישראל למלחמה יאכלו מצות על פני אזרחים רגילים בכדי להוסיף להם זכויות במלחמה...הרב גורן לא הצליח לשכנע את דב יוסף והחליט לעשות מעשה נועז. באישון לילה יצא עם מספר לוחמים על שתי משאיות למחסני החירום של ירושלים ותחת פיקודו הטעינו את כל המצות על המשאיות והעבירום למטה הפלמ"ח בבית הכרם וכך זכו לוחמי הפלמ"ח לאכול מצות בכל ימי הפסח הגורליים הללו ועמם יצאו לקרב בתרמיליהם.

זכות המצות שעמדו להם ללוחמי הפלמ"ח בקרב סן סימון

ההתקפה הראשונה של הלוחמים נערכה בחול המועד פסח אור לי"ט ניסן התש"ח, הגדוד הרביעי בפיקוד יוסף טבנקין יצא להתקפה בגשם שוטף ונאלץ לסגת עקב תקלות ביציאה וגילוי הכוחות בשלב מוקדם. ההתקפה השניה נקבעה למוצאי 'שביעי של פסח'. הכוחות הצליחו לכבוש את המנזר ולהתבצר בו אך לא העריכו כראוי את עוצמת הכוח הערבי בשכונת קטמון שהיו מתוגברים במאות לוחמים עירקיים ומתנדבים מהסביבה מצוידים במשוריינים ובתחמושת רבה.

כוחות הפלמ"ח מצאו את עצמם מכותרים ולאחר יום קרב בגבורה עילאית ועם נפגעים רבים, נערכו לנסיגה מתוך הבנה שלא יהיה ניתן לסגת עם הפצועים קשה בלי לסכן את הכוח כולו. התכנית היתה למלכד את המנזר ולהשאיר שני מפקדים עם הפצועים קשה ובמעשה גבורה אחרון יפוצצו את המבנה על האויב כשמשון בשעתו בקריאה 'תמות נפשי עם פלישתים'.

ברגעים קשים אלו התחולל נס ומופת, ללא שום סיבה גלויה החל לזרום מידע מודיעיני שמצביעה על בהלה גדולה בקרב הערבים ובריחה המונית וחפוזה מכל שכונות הדרום בירושלים...ברגע אחד הכל התהפך וגורלה של ירושלים הוכרעה לטובה. זכות המצות ומסירות הנפש עמדה להם ולכל ישראל להרחבת גבולות ירושלים עד בואכה בית לחם...

זכות ראייתו הגדולה של הרב שלמה גורן למרחקים תעמוד לנו בימים הללו ללמד זכות על כל ישראל ולהשפיע לטובה על המציאות לחירות אמיתית ושלמה במהרה בימינו אמן.