על מי אבכה השנה

במקום לקרוא "בדמייך חיי" יש לשאוב תעצומות נפש מאישיותם, מקדושתם, מכל הטוב אשר השאירו לנו בנופלם.

הרב ש"י ויצמן , א' באייר תשע"ח

ש"י ויצמן
ש"י ויצמן
צילום: עצמי

ביום הזיכרון, דווקא בשל הסמיכות לחג עצמאותנו, עלינו להדגיש את חיי הנופלים.  

במקום לקרוא "בדמייך חיי" יש לשאוב תעצומות נפש מאישיותם, מקדושתם. מכל הטוב אשר השאירו לנו בנופלם.

על מי אבכה השנה.

אולי על אחי אבישי שינדלר ז"ל שעל מזבח קדושים עקד עצמו בשובו מבית המדרש בחברון, עם עוד שלושה גיבורי בית חג"י עלה בסערה השמימה.

ומה עם רס"ן אליאב גלמן ז"ל שעוד הספיק לחסל את המחבל בצומת הגוש, רגע לפני שנורה בשגגה מאש כוחותינו.

שמא על שלומית קריגמן ז"ל שכל חטאה היה לצעוד לתומה בשבילי בית-חורון, אפילו ספר כבר הספיקה לכתוב בגילה הצעיר ועוד שובל ארוך של חלומות אחריה השאירה.

ומה עם ארז אורבך ז"ל, זה שנלחם רק כדי ללבוש מדי צה"ל ונרצח בפיגוע הדריסה בארמון הנציב. "האוצר נמצא אצלך", כך כתב לחבריו בצוות, כל מה שתחלמו כבר בהישג ידכם.

ומה בדבר רס"ן יוחאי (ג'וחא) קלנגל ז"ל, מפקד נערץ ואמיץ שנפל למרגלות הר דב, לא היה אצלו בפלוגה חייל בודד בלי אוכל במקרר.

ומה עם חבריך ליישוב, הלוחמים שהכרת משדה הקרב, הנרצחים על צירי התנועה שרק ביקשו לשוב לביתם בסוף יום, היתומים מהיסודי והתיכון, מתנועת הנוער ומשכונת הילדות, רשימה ללא סוף או התחלה.

על מי אבכה בשנה הזו, על מי בשנה הבאה, אל קבר מי אעלה עתה, ואל מי אשא תפילה ממרחק, אין סוף לגעגוע, אין קץ לחלומות. 

עוד נמשיך את דמכם לדרוש, את דרככם להמשיך, נעבור עליכם כל יום, לא תראו מתבוססים בדם ולא נאמר כי בדמכם נחייה.

רק נזכור, נכאב ונאהב קצת יותר. כמוכם.