מפקד בכיר בפלמ"ח, אשת היי-טק חרדית, שייח' דרוזי, נכה צה"ל אידיאליסט, חוקרת בתחום הטכנולוגי ביולוגי ובּלשן מעולה וחרוץ.
כל אלו ועוד הינם חלק מרשימת משיאי המשואות בטקס יום העצמאות השבעים של מדינתנו היקרה.
מהמעט שקראתי על חלק מהנבחרים, ניכר שהם בהחלט ראויים לבחירה המכבדת והמכובדת. יש בהם פורצי דרך בתחומים שונים, אידיאליסטים מסורים, חלוצים אמיצים וצעירים נמרצים. אשריהם על פועלם ואשרינו שזכינו שיש בתוכנו כמותם.
לקונן באתי, קינה חרישית, לא כזו שיש בה הטלת אשמה על אחרים, רק חשבון נפש ואחריות אישית.
מבין כל הנכבדים שייקחו חלק פעיל בטקס הממלכתי, מבין כל אותם דברים שהם פועלים ומייצגים, נעדר מקומה של תורתנו הקדושה. אף לא תלמיד חכם אחד נבחר לתת לה מקום לשאת את קולה ברמה, אף לא אברך או בן ישיבה ישיא משואה שתזכיר לנו ולכל באי עולם מה דוחף את כל תהליך התחייה ולשֵם מה היא נועדה. "כי שם ה' אקרא". התורה היא שמו של הקב"ה. השאלה אם יש לה מקום בטקס הממלכתי בשעה שמדינתנו מגיעה לגיל שֹיבה, איננה שאלה פרטית ומקומית, כי אם עקרונית ומהותית.
אין ספק שאת כל המפעל האדיר הזה, שנקרא מדינת ישראל, לא מחשבות אדם ופועל ידיו לבדם פעלו. אין ספק שההתעוררות הפנימית של אלפים, בהמשך רבבות ולבסוף מיליונים, אל ארץ חמדה – היא איננה תוצאה של רעיונות אנושיים ש'התלבשו' טוב על הדור והתקופה, היא ודאי גם איננה מתחילה ממאיסת קשיי הגלות, הרדיפות והפרעות. ממעמקי נשמת ישראל תחיית האומה נובעת וכל מה שקרה וקורה אתנו הוא תולדה של דחיפה פנימית, כי הגיעה עת בה קול דודי דופק ודורש – פתחי לי.
אולם כל זה במעמקים. על פני השטח מדברות, מכריזות ובועטות תנועות של חול, כאלו שיודעות להסביר את הפלא רק במילים של חול ושמבטאות רק מחשבות של חול. גם אחרי שבעים שנות מדינה ולמעלה ממאה שנות התעוררות הדרישה לציון, תנועת התחייה שלנו עדיין מתהלכת כאילמת, איננה יודעת להסביר את עצמה כראוי, מתקשה לומר מאין היא בא ולאן היא הולכת.
כמו לפני מאה שנה, גם היום דרושים לנו חלוצים כאוויר לנשימה. דרושים לנו אידיאליסטים מסורים ומלאי אומץ שיצעידו אותנו קדימה ויעבירו אותנו שלב.
מה זה אומר להיות 'חלוץ' ביום העצמאות השבעים של מדינת ישראל?
החלוצים, כך מספרים, היו אלו שדחפו קדימה. החלוצים היו אלו, שיותר ממה שהם התחשבו במציאות, הם התחשבו בחלומות. גם דעת הקהל לא הייתה עבורם נתון משמעותי במשוואה, לעתים הם אפילו ספגו עלבונות וביזיונות על כך שהם מסכנים את עצמם מעבר למידה וגורמים נזקים לכלל עם רעיונותיהם החדשניים. אצל לא מעט אנשים הם נתפסו כתימהוניים והזויים.
האם החלוצים של תשע"ח אמורים להיראות כחלוצים של ראשית המאה הקודמת? ודאי שלא. האם הם אמורים לעסוק באותם רעיונות חלוציים בהם עסקו אותם חלוצים מן העבר? שאלה גדולה. אם עבורנו המפעלים החלוציים מלפני עשרות שנים, מפעלי ההתיישבות והצבא לדוגמא, עדיין מהווים את הפסגה והשיא של העשייה למען כלל ישראל ושום דבר לא השתנה, אולי אנחנו מתנכרים לתפקידנו ולאחריותנו להיות שותפים לתחיית הקודש שעבורה נצרכת כל ההתיישבות ועליה אמור לשמור הצבא.
להיות חלוץ בישראל של תשע"ח, זה אולי למשל להקים תלמודי תורה, לתמוך בהם ולשלוח אליהם את ילדינו. להקים תלמודי תורה, עם כל הקשיים שיש מי שטורח להערים; לתמוך בהם, כי משרד החינוך מוכן לעשות זאת רק עם תילי תילים של תנאים והסתייגויות; לשלוח אליהם את ילדינו, על אף כל השאלות הקשות והלא פתורות על יכולתם של הבאים בשעריהם להתערות אחר כך בעולם הכללי מבחינה תרבותית והישרדותית (כלכלית). להיות חלוץ זה לעסוק בשאלות של עתיד האומה ולהיות מוכן גם לשלם על כך מחיר כבד.
האם אנחנו חלוצים?
כשצמד המילים "תלמוד תורה" נשמע לאוזנינו, מה עובר לנו בראש ומה מרגיש לנו בלב? האם אנחנו חשים שהמוסד הנ"ל הוא סמל ודוגמא למפעל כלל ישראלי עתידני, כזה שחשוב הרבה למעלה מכל שאר המפעלים החשובים האחרים. או שמא, חלילה, אנחנו קצת נבהלים, מתביישים ולא ממהרים לשווק אותו כמייצג שלנו כחברה?
האם כשאנחנו מנסים לתת לעצמנו דוגמאות לרעיונות מקוריים, מהפכניים וחדשניים, אנחנו מעלים על דעתנו את הצורך וההכרח ברנסנס תרבותי שיביא איתו חינוך שהוא כולו על טהרת הקודש, חינוך נקי מחרקים ומזיקים שישנם למכביר בתרבות המערבית על סמארטפוניה, פייסבוקיה ואינסטגרמיה? עד כמה אנחנו מעזים לחשוב 'מחוץ לקופסה', להשתחרר מעול הגויים התרבותי שעל צווארנו ולהאמין שיש בידינו סם חיים ומרפא לכל, כזה שבשביל לייצר אותו יש צורך בסוג חדש של 'טיפוסים'?
להיות חלוץ זה להיות מי שמסוגל לעשות לא רק 'עוד מאותו דבר', או לחלופין – ל'שים כיפה' על הקיים ולחשוב שבזה שינית משהו. להיות חלוץ זה לחיות אחרת לגמרי. להיות חלוץ זה להיות מסוגל לשנות את הכיוון הכללי של העם כולו, לשנות את המחשבות והרגשות, את משאת הנפש והחלומות.
להיות חלוץ זה לא לחשוב רק על עצמך כאן ועכשיו, אולי אפילו לוותר על הצלחה ומעמד אישי, והכול מתוך נכונות לשכב על הגדר עבור רבים אחרים שיעברו בדרך סלולה וכבושה בעתיד. להיות חלוץ זה לוותר מראש על טעימה של עונג מהפירות המתוקים שעתידים לצמוח מהעץ, שאת הקרקע עליו הוא ינטע, אתה כרגע חורש.
הפירות המתוקים בוא יבואו; צדיקים ותלמידי חכמים גדולים, מתוכם יצמחו בעלי רוח הקודש מאירים ולבסוף גם נביאים טובים שדבריהם רצויים. לטובת בואם במהרה נחלץ חושים.