מצווה לאכול פירות שביעית?

הרב עזריאל זילבר , י"ח באייר תשע"ח

הרב עזריאל זילבר
הרב עזריאל זילבר
צילום: עצמי

מקובל לומר בשם הרמב"ן שיש מצוות עשה לאכול פירות שביעית. בשורות הבאות ננסה לבחון אם אכן הדברים נכונים.

הרמב"ן כותב : "מצוה שלישית שאמרה תורה בפירות שביעית (ר"פ בהר) "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" ודרשו, לאכלה ולא לסחורה. וזה דבר תורה הוא כמו שאמרו באחרון של ע"ז (סב א) נמצא פורע חובו בפירות שביעית והתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה. וכן במקומות רבים מן התלמוד (בכורות יב ב, ועי' סוכה מ א, וש"נ) בא כלשון הזה. ונכפלה זאת המצוה באמרו ית'(משפטי' כג) "ואכלו אביוני עמך". שלא אמר לאביוני עמך תעזוב אותם כמו שאמר (ר"פ קדושים) לעני ולגר תעזוב אותם בלקט ושכחה אבל לשון אכילה מזכיר בהם הכתוב בכל מקום (שם ופ' בהר ב"פ). והנה העושה סחורה בהם עובר בעשה": [השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם שכחת העשין]

הרמב"ן לא כותב במפורש שיש מצווה לאכול פירות שביעית. הוא מדגיש יותר את איסור הסחורה. אומנם בעל 'מגילת אסתר', המסביר את השמטות הרמב"ם, הבין שלדעת רמב"ן יש מצווה לאכול פירות שביעית.

זו לשונו: "נראה לי כי מה שלא מנאה הרב [=רמב"ם] הוא לפי שמה שדרשו חכמים לאכלה ולא לסחורה אין פירושו שיהא מצוה באכילתם רק לאכלה הותר לכם ולא לעשות בהם סחורה, וראיה שאין באכילתם מצוה..." [מגילת אסתר שכחת העשין]  

וכן הרשב"ץ ב'זוהר הרקיע' [מצווה לו] מבין שיש לפי הרמב"ן מצוות עשה באכילת פירות שביעית. כך גם משתמע מדברי הרב זווין [בספרו 'לאור ההלכה' עמוד ק] שהבין אף הוא כך, אלא שהדגיש שכל הראשונים והאחרונים חלקו על הרמב"ן.

לעומתם, בעל 'חזון איש' [שביעית פרק יד סעיף י] כותב, שהרמב"ן לא התכוון לכך. הוא מסביר, שלא ייתכן שכוונת התורה לומר שיש מצווה לאכול, כי אם אכן כך, מניין שאסור לעשות סחורה בפירות שביעית, הרי הקונה יכול לאוכלם.

ניתן להביא ראיה לשיטת 'חזון איש' מתוך ההקשר של המצוות אותן מוסיף הרמב"ן למצוות עשה. שינוי הלשון בה נוקט רמב"ן בכל אחת מהמצוות, משמעותי ובא ללמד. המצווה הראשונה היא לאכול מעשר שני בירושלים. השנייה היא לאכול תרומה טהורה ולא טמאה. המצווה השלישית מתייחסת לפירות שביעית. ניתן לראות בבירור מהבדלי הנוסח של הרמב"ן בשלוש מצוות אלו, שהחזון איש צדק, ואין שום מצווה לאכול פירות שביעית אף לפי רמב"ן.

על מצוות אכילת מעשר שני כותב רמב"ן: "מצוה ראשונה שנצטוינו לאכול מעשר שני ובכורות בירושלם לפני האל יתעלה והוא אמרו (פ' ראה יד) ואכלת לפני י"י אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך. וזו מצוה מן המצות היא גדולה מאד שנתן בה טעם (שם) למען תלמד ליראה..." [השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם שכחת העשין ]

על מצוות אכילת תרומה כותב רמב"ן: "מצוה שניה שנצטוינו לאכול תרומה כשהיא טהורה לא בטומאתה והאוכלה בטומאת עצמה עובר בעשה..." [השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם שכחת העשין ]

על פירות שביעית כתב רמב"ן: "מצוה שלישית שאמרה תורה בפירות שביעית (ר"פ בהר) "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" ודרשו, לאכלה ולא לסחורה. וזה דבר תורה הוא..." [שם]

ניתן לראות בבירור את שינוי הלשון בה נוקט רמב"ן. במצווה הראשונה הוא כותב במפורש, שיש מצווה לאכול מעשר שני בירושלים, ומפליג הרמב"ן בגדולת המצווה. במצווה השנייה רמב"ן כותב שיש לאכול תרומה טהורה ולא טמאה. בפשטות, עיקר הכוונה שלו היא, שאסור לאכול תרומה טמאה. לא ברור שיש ממש מצווה לאוכלה בטהרה. העיקר הוא לא לאוכלה בטומאה. יש כאן יותר 'איסור עשה' מאשר 'מצוות עשה'. דהיינו, אין כאן מצווה לעשייה חיובית, אלא איסור כזה, שהעובר עליו עובר ב'עשה'.

אומנם יש מקום להסביר, שיש מצווה באכילת תרומה, כי בכל אופן הרמב"ן כתב: "שנצטוינו לאכול תרומה". אך בעניין פירות שביעית, הרמב"ן לא כותב 'מצווה לאכול פירות שביעית'. כמו שכתב במעשר שני ותרומה. אם כן משתמע בבירור, שאין זו מצוות אכילה, אלא רק 'איסור עשה', שלא לסחור בפירות שביעית.