שמעתם פעם על "תרבות הוורטים"? נראה שלא, אך על המושג "עיגול פינות" מסתבר ששמעתם. הוא חדר גם קצת ללימוד התורה וצריך לשנות זאת.
מחשבה מקורית ויצירתית היא דבר חשוב ומבורך, בכל תחום וגם בלימוד תורה; אך על מנת שהיצירתיות הזאת בתורה תיתן פירות יפים, ולא פירות באושים של שיבושים שקשה לעקור, צריך להקפיד על כמה כללים.
הכלל הראשון הוא להיצמד לפשט של המילים, הן של התורה והן של דברי חז"ל, עד כמה שהשכל הישר מאפשר כמובן. פשט המילים, בנוסף לכללים שחכמינו ז"ל קבעו, הוא הגדר, החומה, גבולות הגזרה שתוחמים את המחשבה שלנו שלא לצאת לפי פחת.
אם לא נצמדים לפשט המילים, אלא מאפשרים למחשבה שלנו "לעגל פינות" ולעקם את הפשט באופן שיתאים למה שאנחנו חושבים, אפשר להגיע לרעיונות הזויים - שהרי מה ימנע מאתנו לפרש את המילים לפי נטיית לבנו, על פי המחשבה הראשונה שעלתה על לבבנו? מבלי לשים לב, כל אחד יפרש לפי התרבות שהוא גדל עליה ועל פי הערכים שהוא מאמין בהם.
לא נתאמץ להבין את עומק העניין, לא נשבור את הראש ולא נשקיע מחשבה שעות על גבי שעות בירידה לחקר האמת, משום שהמחשבה הראשונה שתעלה על מוחנו תתקבל עליו באופן מידי, מבלי להתחשב יתר על המידה עם העובדה שהיא אינה מסתדרת כל כך עם מילה כאן או משפט שם. זה לא כל כך נורא, וכי בגלל מילה אחת או שתים לא נקשיב לשכל שלנו שלעולם אינו טועה?
(כמובן קיים גם חשש מפני הפיכת הפשט לחזות הכל, מבלי לדעת שניתן להבין את הפשט אחרת, ושישנם דברים שנאמרים רק בדרך דרש, רמז ומשל וכדומה. אך על כך במאמר אחר).
אחד משורשי המחלה הוא "תרבות הוורטים" שהולכת ומתפתחת בימינו. ישנה תופעה של פרשנות מנותקת מהפשט. כמו בהרבה מחלות, גם כאן שורש התופעה הוא חיובי – אלא שהתופעה עברה את הגבול ואיבדה את עצמה לדעת. מתוך רצון לומר אמירה עמוקה או דברי מוסר באופן שיעניין את השומע ויחדור אליו, ישנה נטייה להלביש את הרעיון במקור כלשהו – פסוק מהתנ"ך, מדרש או אגדה שכתובה בגמרא.
פעמים רבות ניתנת פרשנות לא אמתית לאותו מקור, וזאת על מנת שיתאים לאותה אמירה ולאותו רעיון. לא תמיד זה נעשה בכוונה, אך כשצריך להגיד וורט, ואין הרבה זמן ואין כוח, ישנה נטייה לעגל פינות ולתת פרשנות שאינה מדויקת. ניקח דוגמה קיצונית: יש יום הולדת שמונים לסבתא וצריך להגיד רעיון. הוא צריך להיות קצר, מעניין, קשור לפרשת שבוע, קשור לסבתא ואם אפשר שיהיה גם קשור ליום הולדת שמונים. מה הסיכוי שהרעיון יתאים לפשט המילים של הפסוקים בפרשת השבוע?
הכוונה היא טובה, שהרי המטרה היא שהדברים יחדרו ללבבות, אך השימוש במקורות הוא בעייתי. ראשית, אין זו דרכה של תורה, שדורשת חתירה מתמדת לחקר האמת מתוך מטרה להבין למה התכוון הכותב, וכן שלא טוב לאדם שמרגיל את עצמו לומר וורטים המנותקים מהפשט ומההקשר.
אך יתרה מזאת, כאשר זו הופכת להיות תופעה רחבה של ניתוק מהפשט, של משחקי מילים, של עיגולי פינות והכל בשם המטרה הטובה, אזי כבר מדובר על מחלה לא טובה ואף מסוכנת שצריך להילחם מולה. אמנם קיימת בתורה גם דרך רמז, אך רק אחדים יכולים לפרש בדרך זו. היא אינה פשוטה כפי שהיא נראית לפעמים, כדמיון מקרי בין מילים ופרשנות כיד הדמיון הטובה, אלא יש לה כללים וחוקים והיא דורשת גדלות מיוחדת מהמפרש, לא איש הישר בעיניו יעשה.
ההיצמדות לפשט דורשת מאמץ, עמל, ידיעות רחבות והשקעת זמן – אך אין ברירה, כך לומדים תורה.