ראיתי אותם, בכנס הרבנים

הרב אביעד גדות , כ"ו באייר תשע"ח

הרב אביעד גדות
הרב אביעד גדות
צילום: עצמי

כמה טוב שנפגשו הרבנים, טוב להם וטוב לעולם. מצא מין את מינו, ומצא רב את חבירו, וחזר וניעור. על פניהם, פני כולם, עמל של תורה, תורה של שנים ארוכות תורה של לילות וימים.

כולם שפתותיהם דבבו להמוני תלמידים. לכולם ברק בעיניהם כאש תמיד. לנגד כולם עומדת משימה – הופעת התורה במציאות הישראלית. הופעת הקודש והנצח. את כל כשרונם ומרצם ושנות חייהם מקדישים רבותינו, לא למען עצמם אלא למען הכלל, למען עם ישראל, למען שם ה' הנקרא עלינו, למען התורה הגואלת.

פרצופיהם שונים, דעותיהם שונות, אבל ליבם אחד - לאביהם שבשמים ולבניו שבארץ.

לוקחים הם כולם אחריות על התורה ועל העבודה ועל הציונות ודנים בכובד ראש בשלל נושאים העומדים במרחב הציבורי:

עבודת ה' בשמחה, תורה ועולם המעשה, חינוך ומשפחה, פוסטמודרניזם, השבת, קשרי מגזרים קהילות ותפוצות, צבא ומדינה ועוד ועוד. מסתכלים בתורה ובוראים עולם. מביאים הם לנו אורה של תורה בכל הדרכים האפשריות.

כל אחד מהם כבר הטביע בנו חותם עמוק, מי בבית המדרש, מי במחקר וספרות תורנית, מי בערים בקהילות ובישובים, ומי בגרעינים התורניים, מי בבתי הדין ומי במוסדות חינוך מפוארים או בפעילות ארצית עניפה. ידיהם ידי אמן ולבם מלא אהבה.

הלב התרונן לראותם באים בברית יחד כאיש אחד בלב אחד כדרכם של תלמידי חכמים שבארץ ישראל. עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים, מחול לרבנים, מחול של פיוט ושל ניגון.

אין מצווה בתורה להיות רב. התורה ניתנה לכל עם ישראל באופן שווה, אך הרבנים הם אלו אשר מעמיסים אותה על שכמם ומוסרים אותה לנו (שו"ת חת"ס ה חו"מ קסד).

אכן, זאת היתה טעימה מיוחדת ממעמד הר סיני, טעימה מהעליה לרגל לבית המקדש לעבדו שכם אחד.

ירושלים של מטה וירושלים של מעלה התאחדו באותו ערב בבנייני האומה. אכן, ערב שכולו בסימן בניין האומה.

אמנם, משימת אחדות עולם התורה לא תמה, אך בחסדי ה' , שם בכנס עם רבותינו, היא בוודאות התחילה.