שאלות קשות במיוחד

לא כל מכשול וקושי שהילדים שלנו חווים, יוצר בהם נזק נפשי בלתי הפיך אלא להיפך, ההתמודדות עם הקושי יכולה לבנות אותם לחזק אותם.

נעמה אלפסי , א' בסיון תשע"ח

נעמה אלפסי
נעמה אלפסי
צילום: דוברות

בימים האחרונים פורסמה קטגוריה מקצועית חדשה לאבחון ילדים- "ילדים רגישים במיוחד".

בתוך תעשיית האבחונים הרגשיים והקוגניטיביים האין סופית קופצות שאלות שבשיח הפוליטיקלי קורקט אסור לשאול: האם זו ברירת מחדל שלא ניתן להתמודד איתה? האם ילד שהוא "רגיש במיוחד" לא יוכל לשנות זאת במהלך חייו? האם הוא לא יהיה מסוגל להתגבר על המכשול שניצב בפניו גם אם יהיה לו קשה?

האם כשאני תופסת אותו כילד "רגיש במיוחד" ומספקת לו קביים, אני למעשה מעבירה לו מסר אתה באמת ילד "רגיש במיוחד" ואין בידך לעשות כלום בנדון? או אולי, אם אני מצפה ממנו להתגבר אני מעבירה לו מסר שאני יודעת שהוא חזק ויכול.

אנחנו מאמינים שעל מנת להצליח ולהתקדם, בכל תחום, עלינו להתאמן ולהשקיע. האם לא ניתן לראות ביכולת להתמודד עם עלבונות ופגיעות כיכולת עליה ניתן להתאמן ולהתחזק? האם הטיפול ב"רגישות מיוחדת" לא אמור להיות זהה? האם "קשה" זו מילה אותה אסור להגיד לילדים? האם יש לנו מטרה שלא יהיה לילדים קשה?

האם כל אחד מאתנו לא חווה רגעים קשים כילד וכמבוגר, איתם אנחנו מתמודדים לאורך כל חיינו? האם ניתן להפוך את העולם למקום רך ונעים נטול התמודדויות עבור אותם ילדים רגישים במיוחד? מה יקרה כשהם יגלו שהעולם לא כזה ויש בו התמודדויות? האם כשאני מתייחסת לילד "הרגיש במיוחד" באופן מיוחד אני לא עושה לו שירות דוב?

אולי אם אני מעבירה לו מסר שהוא לא מוכרח להיפגע אני מלמדת אותו משהו מאוד חשוב על עצמו שמאוד יעזור לו לבנות את עצמו?

ואולי הגיע הזמן להבין, שלא כל מכשול וקושי שהילדים שלנו חווים, יוצר בהם נזק נפשי בלתי הפיך אלא להיפך, ההתמודדות עם הקושי יכולה לבנות אותם לחזק אותם. התמודדות עם קושי מלמדת אותם על עצמם ועל יכולותיהם. או אולי ניסחו טובים ממני - "קשה באימונים קל בקרב"

אני מאמינה שלכל אדם ולכל ילד יש נקודות בהן הוא "רגיש במיוחד" ובהן הוא יכול ליפול .

זו לא קבוצה נפרדת באוכלוסייה הדורשת התייחסות נפרדת. אם אתה חש כי אתה לוקח את החיים קשה בנושאים מסוימים, קח אחריות על חייך ותבדוק מהן הנקודות האלה וכיצד תוכל לגדול מהן ולא ליפול מהן. זה אפשרי .

וביחס לילדים שלכאורה הם "רגישים במיוחד". אם אנו רוצים לסייע להם עלינו להפסיק להתייחס אליהם ככאלה. הם אולי תופסים עצמם כך אך אנו יכולים להראות להם שאנו סומכים עליהם שבאפשרותם להתגבר כמו כל ילד אחר.

הם לא שונים גנטית ולא בנויים עם מבנה נפש אחר. אם אנחנו נאמין בכך הם יאמינו לנו שזה כך. באופן הזה יצליחו למצוא את הכוחות שמצויים בהם.