למה אני החילונית היחידה באופק?

אחיי ואחיותיי החילונים והחילוניות, חזרו לערכים, חזרו לזהות שלכם. אנחנו יהודים וישראלים לפני כל דבר אחר.

אופיר דיין , ב' בסיון תשע"ח

אופיר דיין
אופיר דיין
צילום: מורגן ראום

ביום ראשון האחרון הגיע יום שחיכיתי וציפיתי לו חודשים רבים, היום בו בפעם הראשונה אחגוג את יום ירושלים בירושלים.

הרבה ציפיות היו לי מהיום הזה, אך יותר מכל ציפיתי לעליה להר הבית ולריקוד הדגלים המסורתי. יש לי קשר מסובך עם הר הבית.

מצד אחד, הוא הכי שלי בעולם. ההורים שלי התחתנו בשער המוגרבים בפתחו, ואני מקפידה לעלות אליו בשנים האחרונות כמה שרק אפשר.  אין לי ספק שזהו המקום החשוב ביותר בארץ ישראל מכל הבחינות: דתית, לאומית, חברתית.

זהו המקום ממנו הכל התחיל וזהו המקום ממנו יבוא הפתרון. מצד שני, הוא מדכא אותי. בכל פעם שאני עולה אליו אני מבינה יותר ויותר עד כמה אנחנו רחוקים מהפתרון. שם, במקום הקדוש ביותר ליהדות, יהודים מופלים.

במקום שהצנחנים קראו "הר הבית בידינו", אני רואה היום ריבונות זרה. מהגשר המוביל אל ההר אני רואה את עם ישראל הגלותי, זה שבחר באפשרות ב'. עם ישראל במקום להיכנס בדלת אל תוך הבית, עומד מול הקיר.

אבל יש עוד דבר אחד שמדכא אותי עמוקות בהר הבית ואלה חבריי הנפלאים למאבק. הם נהדרים, אמיצים, ערכיים, נחמדים, חכמים, תשעים אחוז מהם דתיים. מה קרה לנו? מה קרה לחברה החילונית ציונית שהחליטה שהיא לא מתעסקת יותר ביהדות?

אנחנו יהודים פחות? הר הבית שלנו פחות? המורשת שלנו, שלנו פחות? מה קרה לדור החילונים הציוניים של ההורים שלי? חילונים לחלוטין שברגע החשוב בחייהם, חתונתם, הסתכנו במעצר על מנת להתחתן בהר הבית, להעלות את ירושלים על ראש שמחתם.

מהר הבית המשכנו לריקוד הדגלים המסורתי. רחובות שלמים חסומים על מנת שילדים, בני נוער, מבוגרים וקשישים יוכלו להתהלך בהם עם דגלי ישראל. מפגן הציונות האולטימטיבי. איזו אופוריה הרגשתי שם בריקוד הדגלים. מאות אנשים שפשוט גאים להיות ישראלים. מאות אנשים שחוגגים את הריבונות הישראלית בירושלים. מאות אנשים מעלים את ירושלים על ראש שמחתם. מאות אנשים שרובם המכריע דתיים.

ושוב עולה בי המחשבה, איפה אנחנו? למה אני החילונית היחידה באופק?

ריקוד הדגלים, בניגוד למה שאנשים עלולים לטעון על עליה להר הבית, הוא לא אירוע דתי. זוהי נטו חגיגה של ישראליות וחגיגה לכבוד ירושלים. למה החליטו הציוניים החילוניים להדיר עצמם מאירוע מרגש זה?

לציוניים החילוניים חלק משמעותי מאוד בבניין הארץ ובעיצובה. מהקיבוצים להתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, מהתרבות לספורט, מהאומנות לפוליטיקה, ציוניים חילוניים השפיעו על המדינה, על העם היהודי.

תנועת הנוער בית"ר, שלה חלק גדול בעיצוב הזהות היהודית בגולה ובארגון עליית אף על פי לארץ הקודש, הייתה מורכבת כמעט כולה מצעירים חילוניים. הצעירים החילוניים הציוניים היום קפצו מהסירה. הפקירו את המאבק.  השאירו הכל לציונות הדתית.

הציונות הדתית עושה עבודה מדהימה, שומרת על הגחלת, מנהלת מאבקים מרשימים. אבל מה יהיה על הציונות החילונית אם נעזוב את הזירה הזו לחלוטין?

אחיי ואחיותיי החילונים והחילוניות, חזרו לערכים, חזרו לזהות שלכם. גם אני נהנית ללכת לקולנוע או לשופינג, אבל זו לא הזהות שלי. אנחנו יהודים וישראלים לפני כל דבר אחר. חובתנו להצטרף ואף להוביל מאבקים חשובים שכאלה.

חובתנו וזכותנו לעלות להר הבית, להגיע לריקוד הדגלים, לחגוג את המדינה שלנו, ולא רק כשהיא זוכה באירוויזיון. בואו נחזור להיות קול מוביל בשיח היהודי ישראלי. בואו נחזור להילחם על מה שחשוב באמת, על מי שאנחנו. בואו נזכיר לעצמנו שאנחנו חלק מעם כל כך מיוחד שזו זכות כל כך גדולה להיות חלק ממנו.

בואו, ביחד אנחנו יכולים.