כיצד הפך שבועות לחג מתן תורה?

תוכנו המקורי של חג השבועות אינו קשור למתן תורה מה שמחייב אותנו להסיק שהתורה לא דרשה מאיתנו לחגוג את קבלת התורה

הרב ד"ר יוסף שטמלר , ד' בסיון תשע"ח

הרב ד"ר יוסף שטמלר
הרב ד"ר יוסף שטמלר
צילום: אוניברסיטת חיפה

חוש ההומור היהודי בא לידי ביטוי בצורה מיטבית בחג השבועות: זה החג הקצר ביותר אבל עם הכי הרבה שמות (קציר, ביכורים, עצרת, שבועות ומתן תורה); חוגגים את קבלת התורה אבל אין בו שום מצווה ספציפית (שופר, סוכה, ארבעה מינים, מצה וכד'); ערים בלילה וישנים ביום, בשעה בה היה מתן תורה; יש לו את השם הכי בומבסטי 'שבועות' אבל הוא מסתפק ביממה; העולים לרגל מביאים עולת ראיה ושלמי חגיגה אך אלה מוקרבים בשבוע שאחרי החג.

לא נתעכב כאן על כל הפרדוקסים האלה; את השורות הבאות נקדיש לתמיהה אחרת; תמיהה העולה מהגדרת שבועות כחג מתן תורה. כל ילד בגן יודע שמעמד הר סיני היה בחג השבועות, אולם מסתבר שלא כך הם פני הדברים.

בשו"ת הריב"ש (סימן צו) מופיע הסבר מפורט ממנו עולה שבשנה בה יצאו ישראל ממצרים חג שבועות היה ביום שישי ומתן תורה בשבת (בבלי, שבת פו ע"ב). מסקנה זו נובעת מהעובדה שיציאת מצרים היתה ביום חמישי, והיום הראשון לעומר היה שישי.

אם יום שישי הוא הראשון לעומר זה אומר שהשבוע הראשון לעומר הסתיים ביום חמישי שאחריו. ואם כן, גם השבוע השביעי הסתיים ביום חמישי. לפיכך, היום החמישים לעומר, דהיינו חג השבועות, נפל ביום שישי. מעמד הר סיני, לעומת זאת, היה בשבת, כלומר ביום החמישים ואחד לעומר, מה שמותיר אותנו עם המסקנה הבלתי נמנעת ששבועות איננו היום בו ניתנה תורה לישראל.

מסקנה זו מעלה את השאלה: האם אנו משקרים באומרינו ששבועות הוא זמן מתן תורתנו? יתר על כן, אם שבועות איננו חג מתן תורה מסתבר שהקב"ה בכלל לא יצר חג סביב ארוע זה, שהוא אולי החשוב ביותר בהיסטוריה היהודית. תוכנו המקורי של חג השבועות אינו קשור למתן תורה מה שמחייב אותנו להסיק שהתורה לא דרשה מאיתנו לחגוג את קבלת התורה. הייתכן?!

נדמה שהריב"ש בדבריו רומז לפיתרון הבא: לפי רבנן (בבלי, שם), בשנה בה יצאו ישראל ממצרים היה חודש אייר מלא. אם נסתכל על השבוע שקדם למתן תורה, נגלה שביום ראשון היה התאריך ל' אייר וביום שני א' סיוון. לפי חשבון זה, התאריך של חג השבועות (שחל כזכור ביום שישי), היה ה' סיוון, והתאריך של השבת בה התקיים מעמד הר סיני ו' סיוון. אכן, הקב"ה לא יִיעד את חג השבועות לציין את מתן תורה אולם הוא נתן כלים ביד חכמי ישראל לעשות זאת. אם נהפוך את חודש אייר ממלא לחסר יוקדמו כל התאריכים באופן כזה ש- א' סיוון יחול ביום ראשון ולא ביום שני. במצב זה יזוז ו' סיוון משבת ליום שישי ואז, למעשה, יצרנו איחוד בין היום החמישים לעומר (חג שבועות), ובין התאריך בו היה מעמד הר סיני, דהיינו ו' סיוון.

הקב"ה מצידו, לא ציווה עלינו לחגוג את מתן תורה אולי משום שכשאתה נותן למישהו מתנה, הוא זה שמחליט האם הוא שמח בה או לא. ואכן, עם ישראל שמח מאד בלקח הטוב שניתן בסיני ורוצה לחגוג את הארוע הכביר הזה. באו חכמי תורה שבעל פה וביטאו רצון זה כשאיחדו את התאריך של מתן תורה עם חג השבועות.

במהלך הזה גלום מסר חשוב נוסף: קבלת תורה אפשרית רק דרך הצינור של חכמי תורה שבעל פה. כשנחגוג את חג מתן תורה נזכור שהם יצרו אותו (כמובן כבאי-כוח של עם ישראל), אבל הקב"ה השאיר בידיהם תפקיד זה ללמדנו שניתן לקבל תורה רק מתוך אמונה ודבקות במסורת אותה הנחילו לנו גדולי ישראל.