פלשתיניזציה
פלשתיניזציה

הערבים תושבי עזה, יהודה ושומרון, המכונים פלשתינים, הם אויבי מדינת ישראל. מדינה המכונה בפיהם "ישות ציונית".

מתוכם יצאו רוצחי טף, נשים וזקנים, מבעירי שדות תבואה וסוקלי נעים בדרכים. ראשי הפורעים מסיתים את העולם לחרם נגדנו. רק מיעוט ישראלים, תמימים שימושיים, בפוליטיקה, באקדמיה ובתקשורת השמאל, משוכנעים שפני הפלשתינים לפתרון מדיני כלשהו.

לאורך כל ההיסטוריה היהודית היו תמיד כאלה שידעו להסביר ולהצדיק את המניעים והדרישות של האויבים. תסמונת שקיבלה ביטוי בפסיכולוגיה המודרנית. כל בר דעת מבין שלפלשתינים אין עניין בפתרון שתי המדינות, כל רצונם הוא מימוש זכות השיבה ודחיקת היהודים אל הקו הכחול של הים התיכון ומשם לאירופה דרך מחנות מעבר בקפריסין. אבו מאזן הסביר לאחרונה כי העולם צריך להתקומם לא רק מול הישות הציונית, אלא גם מול הישות היהודית.

בני אדם שרואים במופתי אל־חוסייני, שותפו של היטלר, את אבי הלאומיות הפלשתינית החדשה, ברוצח ההמונים יאסר ערפאת גיבור לאומי ובמכחיש השואה המדופלם אבו מאזן מנהיג לאומי, אינם יכולים להיות טובים מהם. רק פתי יאמין כי הנבחר יכול להיות יותר הגון וראוי מאלה שבחרו בו. אלפי ההרוגים מטרור פלשתיני, לצד תוצאות הגירוש מגוש קטיף, שכנעו את הישראלים שחלומות שווא ידברו, ומי שדר עם נחש בכפיפה אחת דינו להיות מוכש. יהודים לאורך ההיסטוריה הפיקו לקחים בדרך הקשה.

בציבור הערבי בישראל מתהווה תהליך מסוכן, שאחריתו מי ישורנו. הנהגת הציבור הזה, בראשות ח"כ איימן עודה, חנין זועבי, באסל גטאס ועזמי בשארה, דוחפת במרץ את הציבור שלה לתוך מנהרה אפלה ומסוכנת. הם מעבירים את ערביי ישראל תהליך של פלשתיניזציה, שמשמעותה צירופם אל מעגל השנאה והאלימות. המעשים וההתבטאויות של ההנהגה הערבית מציבים את האזרחים בחזית אחת עם אויבי ישראל.

חברי כנסת שמצדיקים פעולות טרור, לוקחים חלק בהן, הולכים לנחם משפחות מחבלים, מייצרים פרובוקציות ומעוררים איבה ומדנים בתוך החברה הישראלית - נוהגים בחוסר אחריות משווע. כל מי שמנצל את הדמוקרטיה הישראלית וחופש הביטוי כדי להתסיס, לגרור אלימות ולפרום את רקמת החיים בישראל, מסכן במיוחד את הציבור שהוא אמור לייצג. גם לסובלנות יש את גבולות הסיבולת.

משך שנים רבות לימדתי סטודנטים למשפטים מהמגזר הערבי. היו לי שיחות רבות איתם בענייני השעה. כעת מטרידה אותי השאלה האם הנהגת הציבור הערבי נותנת ביטוי לדעותיה בלבד, או שהיא מייצגת את הכלל? אם עודה וחבריו אמנם מייצגים את הלכי הרוח בציבור הערבי, אני צופה חזות קשה מאוד לדו־קיום. הדרישה הצודקת לשוויון, לזכויות ולהכרה תתפוגג לרוח. מהרוב הדומם בציבור הערבי נדרש "עוז לתמורה בטרם פורענות". 

באדיבות "ישראל היום"