זה הכיבוש האמיתי

אפילו הערבים שהקימו את נבי אליאס במאה ה-19 לא יכלו להתכחש לכך שזו אדמה יהודית ולכן קראו לכפר על שם הציון הקרוב אליו-אליהו הנביא

אופיר דיין , ט' בסיון תשע"ח

אופיר דיין
אופיר דיין
צילום: מורגן ראום

נחתתי. אחרי כמעט חצי שנה בגולה, אני בדרך הביתה. אני נוסעת בכביש המתפתל לכיוון ביתי בישוב מעלה שומרון. בין הרי וגבעות השומרון מציצים מדי פעם יישובים וכפרים.

כמה דקות לפני שאני מגיעה הביתה, לקיץ שלם של הטענת מצברים במולדתי, אני עוברת ליד מה שהיום הכפר הערבי נבי אליאס. 

נבי אליאס, בעיני, מסמלת חוסר, מסמלת את מה שקורה כאשר מוציאים אותנו מאדמתנו. בנבי אליאס, או הנביא אליהו, כמו שאמור להיקרא הכפר, לא מתגורר אף יהודי, אפילו לא אחד.

אך למה בעצם נקרא הכפר נבי אליאס?  הוא נקרא כך על שם חלקת קבר שנמצאת בקרבתו המיוחסת, לפי הסיפורים, לאליהו הנביא. האדמה צועקת אלינו שהיא שלנו, ששם קבורים מתינו.

אפילו הערבים שהקימו את הכפר במאה התשע עשרה לא יכלו להתכחש לכך שזו אדמה יהודית ולכן קראו לכפר על שם הציון הקרוב ביותר אליו, ציון המזכיר נביא יהודי.

המחשבות על נבי אליאס מובילות אותי למחשבות על מקום עם סיפור דומה, אולי אפילו משמעותי יותר. מקום שלפני כארבע שנים נחרט לכולנו בזיכרון הלאומי בנסיבות טרגיות, חלחול.

חלחול, היום עיירה פלשתינית מצפון לחברון בה לא מתגורר אף לא יהודי אחד, ממש לא הוקמה כישוב ערבי.

כבר בתנ"ך, ברשימת ערי שבט יהודה נכתב "חלחול בית-צור וגדור" ובתקופת בית שני חלחול מוזכרת כישוב יהודי בו חנו אדומים בזמן המרד הגדול.

ושוב, אפילו המוסלמים לא יכולים להתכחש למקורות היהודיים של העיירה שהיום ריקה מהם. לפי מספר מסורות מוסלמיות יונה הנביא קבור בעיירה, במקום בו מאוחר יותר הקימו מסגד.

ישנן אין ספור דוגמאות דומות, חלקן ביהודה ושומרון, חלקן לא. כך דברת, יישוב יהודי שמוזכר במקרא כחלק מנחלת שבט יששכר, הפך לדבורייה. כך עילבו, מקום מושבו של משמר הכהנים הפך לעילבון, כסלת תבור מספר יהושע הפך לאכסאל ועוד ועוד ועוד.

זה הכיבוש האמיתי. כיבוש בו עם זר הגיע, השתלט על אדמות ויישובים יהודיים ושינה את שמם ואופיים. אך אפילו הכיבוש הערבי לא יכל להתכחש למורשת היהודית באזורים אלה.

שמות הכפרים והערים הערביים מהדהדים, מזכירים ימים עברו, את הישובים ששכנו שם פעם, לפני הכיבוש, כשהיינו עם חופשי בארצנו.

עכשיו הבחירה בידינו, האם אנחנו רוצים ללמוד מהלקח שמלמדים אותנו שמות הכפרים הערביים או שאנחנו רוצים להתעלם ממנו? האם אנחנו רוצים לראות את בית אל הופכת לביתא? האם אנחנו רוצים לראות את נופים הופכת לנפא?

עלינו להבין שאסור לנו לתת להיסטוריה לחזור על עצמה. עלינו להבין שאנחנו כבר לא עם חלש שאפשר לגרש מאדמתו לגלות. היום אנחנו עם חזק, עם שתפקידו הוא להגן על מולדתו. עם שתפקידו לוודא שמה שהיה לא יקרה שוב.

אנחנו חייבים להתנגד לכל ניסיון לקחת מאתנו את מה ששלנו. עלינו להבין שיהודה ושומרון הם לא סתם עוד אדמה, הם לא אדמה זרה. אדמת יהודה ושומרון, אדמת הגליל והנגב, אדמת השפלה ומישור החוף מלאות בעדויות דוממות לבעלות יהודית על האדמה.

ויתור על יהודה ושומרון, אפילו על סנטימטר מהם, יחליש אותנו כעם. ויתור ינתק אותנו עוד ממקורותינו ויתן פתח להשתלטות של עם אחר על אותה אדמה, עם שינסה, כמו במקומות וזמנים אחרים, לשבש ולהסתיר את הבעלים הצודקים של אותם מקומות, אנחנו.