אונר"א: רק רע

אירגון הסעד והתעסוקה של האו"ם, שאמור היה לעסוק בשיקום הפליטים, מנציח את פליטותם. וגם לממשלת ישראל יש חלק בזה.

מנחם רהט , י' בסיון תשע"ח

מנחם רהט
מנחם רהט
צילום: עצמי

       1.בואו ננסה לרגע לדמיין מה היה קורה אילו הצליחו לחצות את הגדר רק כמה מאות עזתים, מבין הרבבות שצבאו על הגדר, ב-14 במאי, עם רצח בעיניים ועם פקודת מבצע שכותרתה "ניפגש בנתיב העשרה".

אלמלא בלמו חיילי צה"ל את מחבלי החמאס, היו אלה שועטים לישובי הקו הראשון וטובחים בסכיניהם ללא הבחנה, ולקינוח נוטלים עימם אזרחים וחיילים בני ערובה. איך היינו נראים אז?

       הפוליטיקאים והסוציולוגים-בגרוש עדיין טוענים, שרק המצוקה והייאוש דחפו את הפורעים לגדר: אין פרנסה, אין עבודה, אין מים, אין חשמל. 

אבל, חברים, המצוקה הזו לא נוצרה יש מאין. היא אינה צונאמי ולא רעש אדמה. היא התהוותה בעקבות השתלטות החמאס על אוכלוסיית הרצועה, לאחר איוולת ההתנתקות ב-2005. ותיקי האזור עדיין זוכרים, כיצד יצאו יום יום פועלים מעזה לכל רחבי הארץ, וכיצד הגיעו ישראלים בביטחה לקניות ולמסעדות ולחופי עזה.

2. מאז השתלטות מחבלי החמאס על הרצועה ומאמציהם להכניע את מדינת ישראל, התהפכו החיים ברצועה. זו נעשתה לבית הכלא הגדול בעולם, רק מפני שהחמאס גרם לנעילת מעבר רפיח לסיני ע"י המצרים, מחמת היותו משת"פ של דאע"ש בסיני והאחים המוסלמים במצרים.

החמאס הוא שסירב להגיע להסכם עם הרש"פ, וגרם בכך להקפאת זרם הכספים מהרש"פ. המיתקפות נגד ישראל, והרס מעבר הגבול בכרם שלום, צימצמו את היקפי הסחורות המוזרמות לעזה.

הכל עבודה עזתית נטו, אבל מי אשם אולטימטיבית בכל צרותיהם של העזתים? – רק 'אקיבוש', כמובן. אלא מה?

3. את שלטון החמאס, המתעמר בחיי נתיניו בעזה, ומוליך אותם באמצעות פיתויים כספיים אל התאבדותם על הגדר, צריך למגר. זוהי חובתם בראש וראשונה של תושבי עזה לעצמם. אבל גם חובתם של מדינת ישראל, שאינה מוכנה ללכת עד הסוף (למרות שהיו לה 3 הזדמנויות לכך), ושל האומות הנאורות, שמתדלקות את החמאס באמצעות אונר"א, אשר הפך עצמו לשותף לא רשמי של החמאס.

לא להאמין: עד היום פועלת ישראל למניעת ייבושה הכספי של אונר"א, אף שהוכח שחלק מהדולרים הללו מוצאים דרכם לטובת המשך ההסתה בספרי הלימוד ולתידלוק תודעת 'זכות השיבה'. דווקא הנשיא טראמפ, לאחר שהבין שכספי אונר"א משמנים את גלגלי החמאס, שקל להקפיא את העברת 400 מיליון הדולר לתקציב אונר"א. אבל היתה זו ישראל, שבעיוורונה ואיוולתה, לחצה עליו להמשיך. לבסוף קיצץ לאות מחאה 40 מיליון בלבד.  

משרד החוץ הישראלי, למשל, יצא מגידרו כדי לשכנע את האמריקנים שלא לקצץ בהשתתפותם במימון 30% מתקציב אונר"א. להתנהלות שערורייתית זו, הצטרף המינהל האזרחי של צה"ל, שמפיץ באמצעות האינטרנט מצגות שווא שבשקר יסודן, ולפיהן אונר"א פועל כביכול למיתון מיפלס האיבה של החינוך הפלשתיני כלפי היהודים ומדינתם; וזאת למרות שמחקר שביצע 'המרכז לחקר מדיניות המזרח התיכון', אשר בדק את כל ספרי הלימוד בבתיה"ס של אונר"א, מוכיח בדיוק ההיפך – שמיפלס השיטנה נגד ישראל רק עולה, עד כדי תעמולה ארסית גלויה ושטיפות מוח להכשרת רצח העם היהודי.

4. באחרונה מסתמנת התפכחות בקרב השמאל. גם שם מתחילים להבין שכל הפרשנויות הנבובות כאילו ויתורים ישראליים ירככו את החמאס, אינם אלא חלומות באספמיה. אפילו אשת השמאל ד"ר עינת וילף, לשעבר ח"כית במפלגת העבודה, מאשרת מתוך יושר אינטלקטואלי מרשים, בספר שכתבה עם עדי שוורץ והופיע החודש, כי מדובר בהזיות.

בספרם 'מלחמת זכות השיבה' (הוצ' כנרת זמורה ביתן), נקבע חד משמעית, כי  מלחמתם של הפלשתינים, ובראשם החמאס, בישראל, אינה ניזונה מייאוש או מצוקה, אלא רק מכוח חלום אחד ויחיד – האמונה בדבר זמניותה של מדינת ישראל והתאיידותה, לשם יישום 'זכות השיבה'. גילוי ענק של המחברים: 'זכות השיבה' שמזינה את הטרור, לא תפוג לעולם, כל עוד אונר"א יוסיף להזין את תקוות 'השיבה'.

הווה אומר: מדינת ישראל ברוב סיכלותה, היא זו שיורה לעצמה ברגל, ואחראית בעקיפין ל'צעדת השיבה' שיזם חמאס, הנעזר מצידו ברוח גבית של אונר"א. מדהים עד כאב!   

5. אונר"א הוקמה בדצמבר 1949, כדי לסייע לפליטים הפלשתיניים להשתקם במחנות הפליטים במקומותיהם. כמוה כאירגוני סיוע נוספים של האו"ם, שהוקמו לטובת מיליוני פליטים אוקראינים, ביילרוסים, ליטאים, רוסים, פינים, גרמנים, קוריאנים ועוד, שמצאו עצמם בתום המלחמה פליטים, ללא בית וללא ארץ.

וראה זה פלא: בעוד שאר אירגוני האו"ם עמדו במשימה ומיגרו את תופעת הפליטות, ולבסוף התפרקו מחוסר מעש, ממשיכה אונר"א לטפח את מעמד הפליטות, בכוונת זדון, כדי להנציחה לדורי דורות, בניגוד למנדט שלה. לשם כך ביזבזה מאות מיליארדי דולר מכספי המדינות התורמות: ארה"ב, קנדה והאיחוד האירופי. ברוב להיטותה לקיים עצמה, המציאה מעמד שאינו קיים: דור שני ושלישי ורביעי וחמישי לפליטות – ועד אינסוף. פליט לנצח. די שהסבא רבה של הסבא רבה שלך היה פליט – והנה גם לך 'תעודת פליט', על כל המשתמע מכך. סוג של פרפטום מובילה.

כך התרבו הפליטים באונר"א מ-710,000 ב-1949, ל-5.3 מיליון כיום, פי 7 וחצי (אף שבפועל אמורים היו להישאר עימנו, בעקבות מוות טבעי, רק מעט פליטים 'אמיתיים'). כל אותם פליטים שקריים, שאונר"א מתחזקת לשווא, מטפחים את חזון 'השיבה', שמשמעותו מחיקת ישראל וזריקת היהודים לים.

עדי שוורץ ועינת וילף: "אין ביטוי חריף יותר לתפיסה הערבית את זמניותה של ישראל, מחלום ה'שיבה'... תביעת השיבה ומניעת שיקום הפליטים, נועדו להבטיח שישראל לא תדע יום אחד של שקט, ותחיה תחת החרב המתהפכת של זמניות קיומה".

כל זה, כך וילף ושוורץ, לא יכול היה לקרות, לולא ההשתלטות הפלשתינית על אונר"א. "אונר"א עברה טרנספורמציה והיתה מסוכנות כושלת, לאירגון מוצלח לבניית אומה חדשה. הדרך לפתור את הבעיה, היא ע"י ניתוק דרישת השיבה, מהתמיכה הכלכלית והמדינית שמגיש המערב באמצעות אונר"א. המשך קיומה של אונר"א מתדלק את התקווה, שיום יבוא והם יחזרו לפלשתין, שתקום על חורבות ישראל".

איך אמר רק השבוע שר החוץ השווייצרי איגנציו קסיס, לאחר שהתפכח? –"אונר"א אינה הפתרון; היא היא לב הבעיה. הזרמת כספים רק מתחזקת בחיים את הסיכסוך".

       6. המרכז לחקר מדיניות המזה"ת, שבראשו עומד התחקירן דוד בדין, עוקב זה שנים אחר הזדהות אונר"א עם הפלשתינים, אך תמיד הוא מופתע מחדש מחוצפתם של בכירי אונר"א בעזה, המזינים בעקיפין את הטרור החמאסי. בימים אלה פירסם אונר"א גינוי חד צדדי כלפי ישראל על אירועי הגדר.

כחלק מן המעקב אחר מעללי אונר"א, יזם בדין והפיק סרטון בן 10 דקות, 'מרד אונר"א' שמו, שבו מספרים תלמידים ומורים במוסדות אונר"א בעזה, על היערכותם למימוש 'זכות השיבה': "אנחנו נחזור לחיפה ולבאר שבע", מבטיחים נערים בני 13, דור חמישי וששי לפליטות, שעל פי כל קריטריון בינלאומי אינם פליטים ואינם ראויים לשום 'שיבה'.

אבל זה מה שלימודו אותם בספרי הלימוד של אונר"א. הסרט שצילמו בעזה צלמים אירופיים עבור המרכז לחקר מדיניות המזה"ת, יוקרן ע"י בדין בפני קובעי המדיניות  במדינות התורמות, אך הישראלים יזכו לצפות בו ראשונים, בתכנית 'רואים עולם', כבר במוצ"ש הקרובה. שווה לצפות.