האם ישראל באמת צריכה לממן שיפוץ קברי קדושים?

פרופ' דורון בר , כ"ד בסיון תשע"ח

פרופ' דורון בר
פרופ' דורון בר
צילום: מיכל פתאל

תופעת הישראלים המשתטחים על קברי קדושים  גדלה והולכת. הביקור במקומות קדושים הוא תופעה רווחת ומקובלת הקיימת בכל מקום בעולם ובכל הדתות. גם בארץ ישראל, לאורך כל ההיסטוריה שלה, קודשו מקומות שונים ונעשו אתרים פופולאריים של עלייה לרגל. מקומות קדושים בדמות קברים, מעיינות, עצים, קירות ומבנים שונים שירתו עולי רגל שהגיעו מקרוב ומרחוק.

אין לי כל טענה כלפי המוני המאמינים הפוקדים את מאות המקומות הקדושים שפזורים היום בחלקים רבים ושונים של מדינת ישראל. הביקורת שלי מופנית כלפי רשויות מדינת ישראל שמממנות ושמעודדות את הפיתוח של המקומות הקדושים, ושבאמצעות כך מעצימות את התופעה הזו מעל ומעבר לגבולותיה הטבעיים ולצרכים האמיתיים של האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל.

מדינת ישראל היא למיטב ידיעתי היחידה בעולם שיש לה משרד שאחראי על פיתוח וטיפוח של מקומות קדושים. במשרד לשירותי דת שוכן "המרכז הארצי למקומות קדושים" שמטרתו "לתת שירות לכלל הציבור בישראל בכל הנוגע למקומות הקדושים בארץ והעלאת רמת האתרים באחריות המרכז והסביבה הפיזית". הכוונה בדברים אלו, יש להדגיש, היא לא לכלל המקומות הקדושים בארץ – לא למקומות הקדושים הנוצריים והמוסלמיים וגם לא לכל המקומות הקדושים היהודיים – אלא לרשימה מוזרה למדי של מקומות קדושים יהודיים שמציג המשרד באתר האינטרנט שלו. ברשימה זו מצוינים 142 אתרים, בהם קבר עמוס הנביא בתקוע, בית השונמית בסולם, מעיין הרשב"י בפקיעין ומערת שם ועבר בצפת.

משרד ממשלתי זה איננו היחיד המשתתף בפיתוח המקומות הקדושים. לאחרונה התבשרנו כי בכוונת קק"ל לשפץ את פארק החמסה השוכן ליד קבר הבבא־סאלי בנתיבות. חברת נתיבי ישראל(מע"צ לשעבר) משתתפת בסלילת כבישים לקברים המקודשים ובעיריות וברשויות מקומיות שונות יש מגוון מחלקות ופקידים האמונים על נושא זה.

מדוע מדינת ישראל, ישות לאומית־חילונית, אמורה לפתח ולהרחיב את המקומות הקדושים היהודיים, כאשר בד בבד איננה מטפלת במקומות הקדושים הנוצריים והמוסלמיים? מדוע על המדינה להשתתף בתהליך מעגלי זה שבו ככל שגדל מספר המבקשים להשתטח על קברים קדושים - כך גם גדל מספר המקומות הקדושים שמפותחים בצורה ממוסדת? מנגד, ככל שקיימים יותר מקומות קדושים, כך גם רבים יותר המבקרים בהם.

המקום הקדוש שייך למאמין ולא למדינה. לאורך ההיסטוריה של הארץ קודשו מרבית המקומות הקדושים "מלמטה", בצורה טבעית, וענו על הצרכים הדתיים של המאמינים. המאמינים הם שהבדילו בין קודש לחול ולשלטון המרכזי ששלט בארץ בדרך כלל לא הייתה נגיעה ביצירתם ובפיתוחם. לעומת זאת ב־70 השנים שעברו מאז שהוקמה מדינת ישראל, המדינה מתערבת בתהליך קידוש המרחב היהודי ואף מעודדת אותו. למרות שכיום האינטרס הפוליטי של מפלגות רבות במדינת ישראל מביא להרחבת המעורבות הממשלתית בנעשה במקומות הקדושים, יש לדעתי לשנות מציאות זו ולחזור למה שאפיין את ההיסטוריה של ארץ ישראל לאורך הדורות כאשר רוב המקומות הקדושים היו לא יותר ממקום צנוע שקישר בין המאמין לבין אלוהיו.