תיאטרון האבסורד
תיאטרון האבסורד

השבוע געשה הארץ סביב ביטול משחק כדורגל בין ישראל לארגנטינה. בין מדינת ישראל הקטנה שאפילו למונדיאל היא לא מגיעה לבין מעצמת הכדורגל ארגנטינה. 

באחת מתוכניות החדשות ששמעתי בעת נסיעה ברכב שמעתי מומחה לכדורגל שדן בשאלה מדוע מדינת ישראל לא מצליחה בכדורגל. הוא העלה כשלים רבים הקיימים במערכת החינוך והספורט ודיבר בקנאה על מדינות בהן מצליח הענף. למשל ארגנטינה...

אז לכל מי שמקנא בארגנטינה כדאי לספר שמדינה זו שרויה כבר שנים במשבר כלכלי ולמרות היותה מדינה עם שטח עצום ועם אוצרות טבע רבים ועם אוכלוסיה של 44 מליון איש,היא איננה תורמת לאנושות שום דבר משמעותי כבר למעלה ממאתיים שנה מאז הוקמה. לא בתרבות,לא בטכנולוגיה ולא בגילויים מדעיים או תרבותיים משמעותיים.

אז מדוע רבים כל כך בישראל חיכו בקוצר רוח לבואו של מסי??מדוע זה כל כך מאכזב שהוא לא מגיע?

השבוע יתחיל המונדיאל ומאות מליוני אנשים מבוגרים ובעלי משפחות ישתעבדו למסך ויעסקו במשך שעות רבות ביממה בצפייה עקרה במשחקי כדורגל בין מדינות שונות,ינתחו כל מהלך ויפרשנו כל תוצאה.

ואני שואל את עצמי ממה זה נובע?

התשובה הפשוטה היא חיפוש משמעות.

האדם מחפש תמיד משמעות לחייו ולפעמים מתפתחת תופעה תרבותית מוזרה שהופכת דברים שוליים למשמעותיים מבלי שנשים לב לכך. עד כדי כך שהדברים מגיעים לידי אבסורד, למצב של חוסר פרופורציה. יש אנשים שנותנים את כל הונם בכדי לצפות במשחק כדורגל ויש כאלו שהגיעו עד אובדן חיים בגלל הפסד של נבחרתי האהובה. עד כדי כך האבסורד חוגג.

ברוך ה' למדינת ישראל ולעם היהודי יש נושאים רבים המעניקים לו משמעות. בין בתחומי הרוח ובין בתחומי המדע והדעת.

היזמות והחדשנות,הרצון לתקן עולם ולהוביל שינויים רוחניים חברתיים בעולם הם היסוד התרבותי של עם ישראל, ולכן תמיד אנחנו נימשך לתחומי עשיה אלו שהם החיים האמיתיים, שהם באמת משפיעים על האנושות כולה. 

משום כך לא נהיה לעולם ארגנטינה,כי אנחנו לא רוצים לחיות בתאטרון האבסורד שבו משמעות החיים היא נצחון במשחק כדורגל.

אנחנו נמשיך ונצטיין בדברים החשובים, ברפואה ומדע, ברוח ובחדשנות,  ויזמות בכל תחומי החיים, כפי שאמר הנביא 'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים'.