החלומות שמעבר לציונים

אבינועם הרש , כ"ח בסיון תשע"ח

אבינועם הרש
אבינועם הרש
עצמי

בימים אלו כותבים מחנכי ומורי ישראל את התעודות. רבות נכתב אודות מנגנון הציונים ההרסני של מערכת החינוך שמנסה לתמצת את אישיות התלמיד לחלוקה של מספרים וציונים:

כאילו שהתעודה אמורה באמת לייצג את סיפור נפשו ונשמתו רוחו וחלומותיו, אולם לפעמים ויש וניתנת לך ההזדמנות כמחנך לנסות ולהשפיע בתוך חלקת האלוהים הקטנה שלך על עתידו של התלמיד, דימויו העצמי והדרך בא הוא יראה את העולם.

האמת שבכלל לא זכרתי את המעשה הזה אבל לפני שבוע נתקלתי בסופר בתלמיד שלי מלפני 5 שנים בשנת ההוראה הראשונה שלי, שאמר לי: "רק רציתי להגיד לך שאני לא אשכח את הציון הזה" ואני, אשכרה, אין לי שמץ של מושג על מה הוא מדבר בכלל אבל לא נעים אז ניסיתי בכל זאת להגיד לו כזה: "תזכיר לי..".

והוא אמר לי כשהוא היה בכיתה ד', כל התעודה שלו הייתה שישיות, מלבד ספורט שהיה לו שם ציון 9 אחד ורק אני נתתי לו בגאוגרפיה 10 עגול.

ונזכרתי שראיתי אותו בכיתה איך שהוא נשאר בהפסקות ויורק דם ומתאמץ ואיך שבאספת הורים אמא שלו הסתכלה אלי בעיניים הדומעות שלה ואמרה לי שהיא יודעת שלמרות שהבן שלה הוא לא העיפרון החד בקלמר, יש לו כוח רצון כמו של כל הבנים האחרים שלה ביחד ושהיא צריכה בעצמה להגיד לו בערב להפסיק ללמוד כי ממש חשוב לו להצליח

ואני מורה צעיר שעוד לא הכרתי את המערכת, הרגשתי פתאום איזה כוח יש לי בידיים ואמרתי:

בחייאת, בשביל מה בכלל נכנסתי להוראה אם לא בשביל לתקן את העולם והנה יש לי כאן הזדמנות לקחת את הילד הזה ולתת לו קצת להרגיש מן הטעם המתוק הזה של ההצלחה

ושיתפתי כמה מורים שאמרו לי: השתגעת? אתה רוצה לתת לו לחיות באשליה? הוא לא ילד של 10 עגול ומה נראה לך יקרה לו אח"כ?

אבל כאמור הייתי חדש ופעלתי מהלב וחשבתי עם הרגש והחלטתי:

ימות העולם! אני הולך לגמול לו על המאמץ שלו! אני הולך לתת לו 10 עגול!

רק בכדי שזה יהיה קשור למציאות ביקשתי ממנו להיבחן בעל פה ולהפתעתי הוא הפגיז בתשובות רק שקצת עזרתי לו פה ושם וביום חלוקת התעודות הוא הגיע אליי ושאל אותי בקול נבוך:

"תגיד המורה, באמת נתת לי 10? לא התבלבלת?"

ואמרתי לו: "כן באמת! אלה החיים חביבי, אתה משקיע ויורק דם ולך תדע מתי תיפתח לך הדלת ותגיע ההצלחה".

ובערב אמא שלו התקשרה ואמרה שהבן שלה לא ישן כל הלילה כי זה פעם ראשונה בבית הספר שהוא קיבל 10 עגול והשיחה הבאה הייתה כבר עם המחנך שלו ששאל אותי בסקפטיות:

"לא הגזמת? לתת לתלמיד הזה 10 עגול? שתדע שאתה עלול לעשות מעצמך צחוק וזו השנה הראשונה שלך. אחי, אני במקומך הייתי נזהר".

והסברתי לו שהוא הפגיז בתשובות אבל למחרת בכל זאת קראו לי לחדר ההנהלה וביקשו הסברים וביקשו ממני להיות יותר זהיר להבא

אבל לא הצטערתי לרגע, כי זה היה הצעד הראשון שלי בחינוך שהרגשתי שהסיפוק מציף אותי והנה אולי בזכות ה10 הזה הוא יעלה על דרך חדשה

והרגשתי שמאז אותו 10, המבט שלו נהיה שונה, כאילו שהוא הצליח לשבור איזו תקרת זכוכית שבחיים לא חשב שהוא יצליח לשבור אותה.

ואני בכלל חשבתי שזה בעצם הקסם של ההוראה והחינוך:

רק במקצוע הזה אתה יכול לשנות חיים של בן אדם בציון אחד ובכלל לא תדע מה עשית ורק בשביל התחושה המכשפת הזו שמידי פעם אנחנו מרגישים אותה, שווה להמשיך למרות הכול.