התרגלנו

זכויותינו הבסיסיות נלקחות מאתנו ללא סיבה במקום הקדוש לנו ביותר, בליבה של מדינת היהודים. ונהיינו אדישים. אוי כמה אדישים.

אופיר דיין , כ"ח בסיון תשע"ח

אופיר דיין
אופיר דיין
צילום: מורגן ראום

לפני מספר ימים פרסם יבגני ויינשטיין, פעיל בסטודנטים למען הר הבית סרטון בו רואים את ניסיונותיו להיכנס להר הבית מכל 11 השערים המובילים אליו.

כשאני צפיתי בסרטון היה לי ברור איך העלילה הולכת להתפתח, דרך עשרה שערים כניסתו תחסם ורק דרך אחד מהם תותר, וגם זה לאחר בדיקות ביטחוניות מקיפות.

למרות שידעתי מה הולך לקרות בסרטון, לצפות בזה במו עיני גם אם דרך מסך הטלפון, מרתיח את הדם. הולך אדם לשער ונחסם על ידי שוטרים בעוד אנשים אחרים חולפים על פניו באופן חופשי ונכנסים למתחם ההר.

ההבדל היחיד בין יבגני לאדם שנכנס בחופשיות למתחם ההר הוא שג'ניה יהודי ואותו אדם מוסלמי.

אני צופה בסרטון שוב ושוב ומתביישת. מתביישת ששוטר במשטרת ישראל, שוטר שנושא את המילה המקודשת לי, ישראל, על שרוולו, שוטר שמשכורתו משולמת על ידי המדינה היהודית, מעז להפלות בצורה בוטה כל כך נגד אזרח ישראלי, רק בגלל שהוא יהודי.

עוד יותר מקוממת המחשבה ששוטר זה אינו "שוטר שסרח". לא מפקדיו ולא השר לביטחון הפנים יתרוצצו מאולפן טלוויזיה אחד למשנהו כדי להוקיע את המעשה הגזעני ולהבטיח את חקירת האירוע.

אף כתב חמור סבר לא ימהר לזירה מלווה בצוות תקשורתי להקים קול מהומה על האפליה הנוראית הזו. אף מחאה אזרחית לא תקום ותדרוש שוויון זכויות לעולים היהודיים להר הבית.

השר לביטחון הפנים מגבה, כי האפליה בהר הבית היא מדיניותו שלו. הכתבים ימשיכו להלל את המשטרה על שמאפשרת חופש דת מוסלמי בהר ויתייחסו לעולים היהודיים כחבורת אנשים שנטרפה עליהם דעתם.

האזרחים במדינה ימשיכו בחייהם כאילו לא קרה שום דבר.

התרגלנו. התרגלנו שזכויותינו הבסיסיות נלקחות מאתנו ללא סיבה במקום הקדוש לנו ביותר, בליבה של מדינת היהודים. ונהיינו אדישים. אוי כמה אדישים. כאילו כבר השלמנו עם היותנו אזרחים סוג ב' בהר הבית. ואולי באמת השלמנו.

והסרטון ממשיך. יבגני מצליח להיכנס להר הבית דרך השער היחיד שפתוח למי שאינו מוסלמי, כלומר, יהודים ותיירים, שער המוגרבים. הוא מחכה עם קבוצת ישראלים על גשר העץ המוביל אל ההר, נצמד לשוליים על מנת שהמשטרה תוכל לתת לתיירים להיכנס.

עכשיו כבר התדרדרנו לסוג ג'. קודם המוסלמים, אחריהם התיירים, ורק אז אנחנו. זרם בלתי פוסק של תיירים עולה להר, עוקף את קבוצת הישראלים שמחכה בשוליי הגשר. ככה זה כשצריך לנקז את כל התיירים והיהודים שרוצים לעלות להר לארבע וחצי שעות ביום.

והתיירים עולים ועולים ופתאום עוצר אותם שוטר. רגע הוא אומר, כמעט בחרדה, כשהוא נתקל בתייר מבוגר שכיפה לראשו. "אתה יהודי, נכון?" הוא שואל, כאילו זה פשע. "לא" אומר התייר.

"אבל אני רואה שאתה עם כיפה" אומר השוטר היהודי ומסביר לתייר, שהם (המוסלמים) מכבדים אותנו מאוד בכותל המערבי ולכן הוא רוצה שהתייר יכבד אותם בחזרה כשהוא עולה להר הבית ויוריד את הכיפה.

זה מרגיש כמו לקבל מכה ישר לפנים. לא רק שמבחינת שוטר יהודי במשטרת ישראל חבישת כיפה היא סימן לזלזול במוסלמים, מבחינתו ההר הוא אתר מוסלמי ואנחנו, היהודים, רק אורחים שם, כאלה שצריכים לכבד את בעלי הבית.

במשפט אחד, אותו אמר השוטר לתיירים בטח כבר עשרות מאות פעמים, המחדל ששמו "השליטה" הישראלית בהר הבית נחשף. אנחנו בוודאי לא שולטים בו ואם תשאל את אותו שוטר, שמייצג את הגישה של המשטרה והמדינה להר, אנחנו רק אורחים זמניים.

שם רק לרגע, כאלה שקיבלו משמורת זמנית על ההר, כאלה שצריכים לכבד את בעליו האמיתיים – המוסלמים. כאלה שרואים בכיפה, אולי הסממן החיצוני הבולט ביותר של היהדות – בושה. הם לא רואים בכיפה סימן של גאווה יהודית אלא סימן של התגרות, זלזול באחר.

אוכל לכתוב ספרים עבי כרס על הבעיה שבהתנהלות המדינה בהר הבית אבל אף אחד מהם לא יוכל להסביר בצורה טובה את הבעיה, כמו משפט שגרתי אחד של שוטר ביחידת המקומות הקדושים.
משחררי הר הבית מתהפכים בקברם. לא בשביל זה הם סיכנו את חייהם.