ספרות זולה

האם ניתן לקרוא סיפור של כל אדם, או שמא יש מי שאולי נוכל לקבל ממנו עובדות ונתונים, אבל חלילה לא לקרוא ממנו סיפורים?

דודי וכטל , כ"ט בסיון תשע"ח

דוד וכטל
דוד וכטל
עצמי

לכל ידוע שכוחה של הספרות רב. בניגוד למאמרים מנומקים ושיעורים עמוקים שלעִתים רבות לא יעשו את העבודה ויתקלו בהתנגדות עקרונית של השומעים והקוראים, סיפור טוב יכול לגרום לשינויים ומהפכות משמעותיות בחשיבה ובתפיסת העולם.

עלילה טובה, רוויית מתחים, עמוסה בתיאור דמויות עמוקות ונופים מרהיבים, מאפשרת למסרים, אפילו חריפים, להיכנס דרך הדלת האחורית, לגעת בליבו של הקורא ולעורר אותו למבט מחודש על כל מה שהכיר וידע.

גם מי שיאמר שהיינו יכולים לשים חיץ בין כתיבה של ידיעות ונתונים, ואולי אף מאמרים, לבין כותביהם ולומר 'שמע האמת ממי שאמרה', כיוון שלא בהכרח קיים יחס בְינה ('האמת') לבְינו ('מי שאמרה'), ודאי יודה שלא נוכל לעשות כן ביחס לסיפורים. הסיפור הוא לא רק פרי עטו של כותבו, הסיפור הוא הביטוי הכי נאמן של חייו ואישיותו.

האם ניתן לקרוא סיפור של כל אדם, או שמא יש מי שאולי נוכל לקבל ממנו עובדות ונתונים, אבל חלילה לא לקרוא ממנו סיפורים?

שבוע הספר, מלבד מה שהוא מזכה את הסופרים בהזדמנות למכור את מרכולתם, הוא גם מזכה אותנו להתעורר לשאלות מהי ספרות ומה תפקידה, מיהו סופר ובמה ראוי שיעסוק.  

אומרים האנשים: סופרים ומשוררים לא נתונים לשִבְטם של אנשי התורה והחכמים. סופר טוב הוא מי שנתן דרור למחשבותיו, דמיונותיו ורגשותיו וידע להביעם ולהביאם אל הכתב בצורה הכנה ביותר.

אומרים ועושים. כך יצא שכל בעל נפש שעבר פעם ליד דוכן ספרים, עלעל בתקצירי העלילות ובתוכן העניינים, כמעט שלא יכול היה לעצור עצמו מלהשתמש בידו, עת עלה עשן הסירחון שמהם אל אפו. הקנאה התאווה והכבוד מקבלים בהם במה מכובדת משל היו תפארת המין האנושי וכבודו; יצר המין ותאוות הממון שולטים בהם ביד רמה והכוחנות והאכזריות נדמים בם למידה נכונה.

לצערנו ספרות זבל היא לא רק נחלתם של כותבי תכנים פורנוגרפיים או סיפורי רומנים וזימה שטחיים. הרוח הרעה מיוצרת גם על ידי גדולי הסופרים, אפילו אלו החתומים על עצומות מחאה מתוקף תפקידם להיחשב כאנשי רוח איכותיים.

ואם תרצו, קחו דוגמא: אלו רגשות נעלים מתעוררים בקרבם של הקוראים את עלילותיה של ה'אישה הבורחת מבשורה', שנכתבו בידי האמן של הזוכה האחרון בפרס ישראל? תאמרו –  אהבת הארץ, אולי תעלו על דעתכם – אהבת העם, מה אפילו לא קריאה לתיקון המידות ואהבת האדם? רחוק מזה.

מי שסיים את הספר לא יוכל למצוא בקרבו כוח לכלום, לא לארץ (שאומנם נופיה מתוארים ביד אמן, אך ארס רב מונח בכל עלילת הספר ביחס למה שהתרחש באחת מעריה, 'אוי חברון...'), לא לעם השב אליה ואפילו לא לאהבת בני אדם, כיוון שהינם בוגדניים ואנוכיים. סיפור ארוך שבמהלך איטי ומחושב מעורר בקוראיו תחושת ייאוש נוראית וחידלון מול כל הקיים.  

האם סִפרות אמורה לשמש במה עליה כל סופר מציג את יצריו וקטנות אישיותו לעין כל?

לסופרים אחריות על בניין עולם ערכי, בידם לאלף קוראיהם בינה וללמדם מה מחשיבים יותר ומה פחות וגם כיצד 'מרגישים' אל מול מצבי חיים שונים. סופר טוב יגלה בליבם של קוראיו הרגשות נאצלות ועדינות, וינווטם נכון בנתיבות תוהו לא דרך של עולם הדמיונות.

'אהה! ספרות מגויסת אתה רוצה מאתנו...?', הם נזעקים; 'כִמְעָט כאיראן הָיִינו ולויטנאם וצפון קוריאה דָמִינו'. 'ספרות', הם אומרים, 'כל עניינה הבעה חופשית של עולמו של הסופר'. אמת שכך אצלם. ואצלנו? באמת אין נמלט ומשתמט מצו הגיוס, וכפי שכולנו מגויסים לעשיית רצונו יתברך, כך גם מגויסות הן האומנויות. בקצרה ניתן לומר, שאנחנו כל כך חופשיים, שאפילו לחופש האומנותי איננו משועבדים.   

אומנם נכון הדבר שלא צריך להיות אנין טעם תרבותי כדי להידחות מיצירות, שירים וסיפורים, שנכתבו על ידי אמנים מגויסים. כוחה של הספרות רב, בעיקר כיוון שיש בה כנות וביטוי אמתי של המתחולל בנפש האדם, ומי ש'נדרש' ו'הוכרח' להתאים את יצירותיו לערכי מוסר ורוח מסוימים, רחוק הדבר שיצירותיו יצליחו להימלט מלעורר תחושה של זיוף ומלאכותיות. על כן לא שיפור ושיפוץ חיצוני דרוש לה לספרות העברית, כי אם שינוי פנימי מהותי בעולמם של הסופרים.

.

כשהראי"ה קוק זצ"ל התווה דרך לספרות ישראלית מקורית, הוא דרש לא פחות מהתקדשות נשמותיהם של הסופרים, עמל לתיקון מידות וזיכוך מעשים ורעיונות, התעלות והתעדנות, עד מצב בו עולמם הפנימי של אלו המציגים את מרכולתם הרוחנית לעין כל, יהיה בעצמו מלא אורה. אם כל סופר היה יודע את הרוממות והקודש שבעבודתו, אם ידוע ידע שיראת השמים, רוממות רוחנית, אומץ, גבורה ועדינות, יכולים להיקבע אצל קוראיו בעזרת כתיבתו, "לא היה טובל עטו בלא טהרת נשמה וקדושת רעיון".

לספרות חשיבות רבה, אלא שאם אין היא מגויסת לטובת עילוי האדם והוצאה מן ההעלם לגילוי של כל עדינותו ומעלתו הרוחנית, למה לה חיים. הבוּ לנו סופרים ומשוררים מגויסים, כאלו שכל חייהם טהורים וקדושים, ריחם הטוב יבשם, ינעים ויוסיף אור וטוב לחיים.