מיהו יהודי, מיהו עיתונאי

רק מי שדבק במסורת ישראל, מי שנאמן להלכה ולתורת משה, הוא הוא הקולני. תגובה למאמרו של יאיר שרקי על הגיור

הרב עמיחי אליהו , ה' בתמוז תשע"ח

הרב עמיחי אליהו
הרב עמיחי אליהו
צילום: עצמי

אקדים ואומר שניסיתי לפרסם את המאמר הזה במספר לא מבוטל של כלי תקשורת. אך כולם סרבו בנימוס לפרסם מאמר המבקר קולגה למקצוע. תודתי והערכתי לערוץ  20 ולאתר ערוץ 7 שעושים באמונה את מלאכתם העיתונאית.

בגליון הקודם של העיתון בשבע, פורסם מאמרו המנומק של יאיר שרקי על חוק הגיור החדש של משה ניסים. נניח רגע לאג'נדה של שרקי וננסה להסב את תשומת הלב  לכמה אי דיוקים ושגיאות בסיסיות בהם לוקה המאמר. לפניכם, ניסיון ראשוני להגיב – עם עובדות, לא עם תחושות בטן – רק על הטעויות במאמר של שרקי:

1. "משה ניסים טרח ונפגש בחצי שנה האחרונה עם כל גורם רלוונטי בתחום הגיור".

אז קבלו הצצה לגורמים הרלוונטיים. בין 86 פגישותיו של ניסים ישנם: ארבעה מרבני בית הלל, ארבעה קונסרבטיבים, שלושה רפורמים, שני ח"כים מיש עתיד, שני חכ"ים מהמחנ"צ, ארבעה שופטי בג"צ בדימוס, שלושה עמיתים ממכון הרטמן, כמה נציגים של ארגונים פלורליסטים כמו המכון הישראלי לדמוקרטיה, ועוד עשרות משפטנים ואנשי מקצוע שאינם שומרי תורה ומצוות.

מהצד השני, אגב, הנחשב למחמיר יותר, נפגש ניסים כמעט אך ורק עם הרבנים הראשיים לישראל, עם אחד מהם לפחות, הפגישה ארכה כחצי שעה בלבד. בקיצור, אמור לי עם מי הן פגישותיך ואומר לך מהן מסקנותיך.  
 

2. "החוק מבטיח שהגיור בישראל יהיה על פי דין תורה בלבד".

אמת, לקראת סיום הדו"ח קובע משה ניסים כי הדרך היחידה לשמור על אחדות העם היא גיור ממלכתי אורתודוקסי בלבד. בראבו!  עכשיו נשאר לברר פרט אחד שולי: מי קובע מהו "דין תורה"? אז קבלו: בראש רשות הגיור יעמוד תלמיד חכם מובהק שימונה ע"י ראש הממשלה. אין בחוק כל הגדרה למיהו ומהו תלמיד חכם מובהק.

אולי רשות הגיור החדשה היא שתכריע מהו "דין התורה"? זו בהחלט אופציה, רק קחו בחשבון, שמבין אחד עשר חבריה, רק שניים חייבים להיות אורתודוקסים. מאז קום מדינת ישראל לא עלתה הצעת חוק שלפיה תשעה יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, וביניהם רפורמים וקונסרבטיבים, יקבעו מהי ההלכה, במה נקל ובמה נחמיר.

3. "מתנגדים קולניים"

כך מכנה שרקי את מתנגדי הדו"ח מהצד התורני. הדבקת המילה "קולניים" לצד מסוים, היא אומנם עיסוק בקטנות, אבל נדמה, כי זה הקטן גדול יהיה. הרפורמים, שמטרללים את המדינה בעשרות עתירות לבג"צ, שמחזיקים יח"צנים במיליונים, שעורכים פרובוקציות בכותל מדי ראש חודש – הם אינם "קולניים".

רק מי שדבק במסורת ישראל, מי שנאמן להלכה ולתורת משה, הוא הוא הקולני. נדמה כי יותר משיש כאן מתנגדים קולניים, יש כאן שומעים סלקטיביים.

5. "בחירת הדיינים תהיה מתוך רשימה מצומצמת".

כאן פורט הכתב דוגמאות לקריטריונים למי יוכל לכהן כדיין גיור, אלא שהוא עוצר רגע לפני הסוף ומשמיט את האופציה האחרונה:  "תלמיד חכם מובהק הבקיא בדיני גיור". מהי ההגדרה בחוק לתלמיד חכם מובהק? גם כאן אין הגדרה. לצורך השוואה, בחוק מינוי דיינים, כשיר לכהן כדיין "מי שהוסמך לכך ע"י מועצת הרבנות הראשית". לא סתם הנוסח הפעם שונה. סעיף זה הוא פתח רחב לכניסתם של כל מיני גורמים לתפקיד הרגיש הזה.
 

6. "ויכוח הוא תמיד רצוי... אבל שלילה מוחלטת בלי דיון היא טרגדיה"

עכשיו כבר מאשים שרקי את רבני ישראל בכך שהם מביאים טרגדיה, מסרבים "לבחון את הדברים בנחת",  ואף "לא קראו את הדו"ח'". בהמשך הוא ממשיך וקובע כי "הרבנות נכשלה". נניח רגע לשחצנות הנוטפת מבין השורות, ולדרך שבה צעיר בן 25 מחנך את רבני הדור, ובואו נעשה תרגיל: קחו כל איסור הלכתי ביהדות – חילול שבת, אכילת נבלות וטרפות, גילוי עריות – ועכשיו השליכו עליו את המשפטים הנחמדים הבאים: "למה לשלול בלי דיון? למה לא לבחון בנחת?".

האם כאשר מבקשים לפנות את נתיב האבות, גם אז שרקי תוקף את הרבנים מדוע הם שוללים בלי דיון בנחת ומדוע לא קראו את הדו"ח המלא של טליה ששון?

וזוהי אולי הנקודה המשמעותית ביותר:  "את הגיור אי אפשר לבחון רק דרך ההיבט הדתי המצומצם". בגישתו של שרקי, גיור הוא לא ענין דתי, מה גם שההיבט הדתי הוא "מצומצם".

6. "הרבנות הראשית קיבלה את ההזדמנות שלה ונכשלה".

נכשלה במה? בזה שהיא נאמנת לתפיסת העולם בת אלפי שנים, שהיהדות, בשונה מהנצרות והאסלאם, לא מחפשת לגייר גויים? נכשלה בכך שהיא לא זורמת עם המלצות משה ניסים להשקיע בשיווק דיגטלי כדי להביא עוד גרים, כאילו מדובר כאן בקמפיין לראוטר של בזק? אבל גם אם לשיטתך זהו כישלון (וזה לא), האם כשהצבא נכשל במלחמת לבנון השנייה, מישהו הציע להקים רשות בטחון חדשה במקום צה"ל? וכשהמשטרה נכשלה בנגע הפריצות והשחיתות, גם אז יזמו כאן רשות לביטחון פנים אלטרנטיבית? לאיזה עוד גוף ממלכתי במדינת ישראל מישהו היה מעז להקים חלופה, רק כי לדעתו הוא נכשל? המשפט הזה של שרקי, נשמע כלקוח מסרט תדמית של נוער הגבעות. "המדינה נכשלה, בוא נקים את מדינת יהודה".

7. "עובדות קשות"

האיום הגדול שמוזכר בטור הוא ה"עובדות הקשות" על נתוני ההתבוללות. זה איום שכולל תחזית אפוקליפטית, על אחוז גבוה של נישואי תערובת. נתעלם לרגע מהנתונים שאינם מבוססים ונדבר פרקטיקה.

אם אכן הדאגה מהתבוללות מטרידה את מנוחתו – מדוע ניסים ממליץ להמשיך ולהכיר בגיורי רפורמים מחו"ל לעניין חוק השבות, שמביאים לכאן גויים? אגב, לצערנו הרב יש היום גם בעיה קשה של נישואי תערובת לערבים, אולי בשם הבעיה הזו צריך לגייר שניים וחצי מיליון ערבים? ומה עם הסודנים והאריתראים? הרי מה עדיף? התבוללות?
 

8. "גישה מיוחדת של קירוב" (ציטוט דברי הרב אריאל).

על פני עמודים רבים בדו"ח מצטט משה ניסים רבנים חשובים באופן חלקי ומגמתי. שרקי גם הוא, בוחר לקחת משפט אחד של הרב אריאל ולהתעלם מן היתר. מיד אחרי שקובע הרב אריאל כי יש להקל כדי למנוע נישואי תערובת הוא ממשיך ומבהיר את הקולא: "אין בגישה זו שום ויתור על הלכות גיור... הגיור חייב להיעשות כהלכה... יש לדרוש ממנו (מהגר) באופן עקרוני את שמירת ההלכה.. אינו מוסמך (בית הדין) להתפשר על הדרישה העקרונית שעל הגר לקבל על עצמו תורה ומצוות". משום מה כל הציטוט הזה לא נכנס למאמר.

9. "מהי האלטרנטיבה?"

זוהי שאלת המחץ שבה מסיים שרקי את טורו. נתחיל בזה ששאלת האלטרנטיבה לא מאפשרת לנו, כיהודים שומרי תורה ומצוות לשנות את ההלכה. אחרי שזה ברור, ניגש לפתרון: לגבי העולים שכבר נמצאים כאן, נתוני אמת מראים בבירור כי מדובר בבעיה שולית. המספר 400,000 גויים לא רלוונטי. תורידו מזה גברים, תורידו מזה מבוגרות, תורידו מזה נשואות, תורידו את אלה שמתחתנות גם ככה עם גויים, תורידו את אלה שחוזרות בחזרה לחו"ל, ותקבלו בעיה של כמה אלפים בודדים. הם לא הבעיה. איפה כן הבעיה? בחוק השבות. בעיית ההתבוללות איננה קשורה בגיור אלא בהגירה. בכל שנה מגיעים ארצה מכוח חוק השבות אלפי עולים שאינם יהודים. זהו אכן איום חמור של התבוללות וכלפיו יש אלטרנטיבה אחת – הגיע הזמן לתקן את חוק השבות. ("חוק השבות קיבל את ההזדמנות שלו ונכשל").

10. וזה שאינו יודע לשאול

עזבו את חוסר הרצינות כלפי קדושת ההלכה, מה עם רצינות כלפי "קדושת" מקצוע העיתונות? המאמר מתעלם משאלות עיתונאיות קשות ומתבקשות. למשל: איך יתכן שמקימים מרשם נישואין אלטרנטיבי לרבנות? הרי זה נתיב חד סטרי לספרי יחוסין וקריעת העם היהודי. איך לא מדברים על כך שיש פה ניסיון ראשון להחליש ולפורר את הרבנות הראשית, ולהפקיע נושא שכולו דתי והלכתי מהגוף הממונה על ההלכה?

כיצד נושא כה רגיש נידון בוועדה שבה חבר איש אחד? האמנם שתיקתם של הפוליטיקאים החרדים מתבססת על משוואה של גיור תמורת גיוס? האם אין טעם לפגם שאנשים שמוסדותיהם נתמכים מתקציב הגיור תומכים בדו"ח שקורא להגדיל את התקציב הזה? ומה בנוגע לעשרות המיליונים שהשקיעה המדינה במכוני הגיור והניבו כה מעט גיורים, לאן בדיוק הלך הכסף הזה? מה לגבי הנתונים אודות חוסר רצונם של עולי ברית המועצות להתגייר? שקט. כל השאלות האלה לא עלו. אל תתנו לעובדות להפריע לנו לתקוף את מוסד הרבנות.