מכתב דומע(א) -מכתב לילד מעונה

אלישוב הר שלום , ו' בתמוז תשע"ח

אלישוב בר שלום
אלישוב בר שלום
צילום: אלישוב הר שלום

(לְיֶלֶד מְעֻנֶּה אֵי שָׁם בְּמַרְתְּפֵי הַשַּׁבַּ"כּ)

יֶלֶד יָקָר
כַּמָּה פְּעָמִים חָלַפְתָּ עַל פָּנַי
וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי גְּדֻלָּתְךָ.

הָלַכְתָּ בָּטוּחַ זָקוּף וְנִמְהָר כְּדַרְכָּם שֶׁל בְּנֵי הַנְּעוּרִים, כָּאֵלֶּה שֶׁנּוֹלְדוּ לְדוֹר שֶׁל גְּאֻלָּה וּפְאוֹתֶיךָ הַזְּהֻבּוֹת לִוּוּ אוֹתְךָ בְּגַאֲוָה. הָאֱמֶת שֶׁמִּלְּבַד זֶה שֶׁהִדְלַקְתָּ לִי זִיק בָּעֵינַיִם, בְּדִיּוּק לִפְנֵי שֶׁהַגַּחַל הַפְּנִימִי שֶׁלִּי אִיֵּם לִכְבּוֹת, מַשַּׁב הָרוּחַ הַזֶּה שֶׁהֵבֵאתָ עִמְּךָ כְּשֶׁרַק חָלַפְתָּ לְיָדִי הִשְׁאִיר אוֹתִי הָמוּם, נִפְעָם וְאוֹהֵב.

אִם נְדַיֵּק, אוֹתְךָ הִכַּרְתִּי בַּהַתְחָלָה רַק בְּתוֹר "אָח שֶׁל" וְאָז קְצָת פֹּה וּקְצָת שָׁם וּלְאַט לְאַט דְּמוּת הַנַּעַר עִם הַבֹּץ בַּנַּעֲלַיִם קִבְּלָה עֳמָקִים נוֹסָפִים. נֶחְשַׂפְתִּי לְאוֹצָר, עוֹלָם פְּנִימִי הַשָּׁוֶה לְכָל הַזָּהָב וְהַיַּהֲלוֹמִים שֶׁבָּעוֹלָם,וְחִיּוּךְ אֶחָד שֶׁחָתַם הַכֹּל בִּמְגֵרַת הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁלִּי, הֵיטֵב הֵיטֵב.

בַּחֹדֶשׁ הָאַחֲרוֹן אֲנִי קָם אִתְּךָ וְהוֹלֵךְ לִישֹׁן אִתְּךָ וּכְשֶׁמַּמָּשׁ כְּבָר מְאֻחָר בַּלַּיְלָה כְּשֶׁאֲנִי מְנַסֶּה לַעֲצֹם עֵינַיִם אֲנִי שׁוֹמֵעַ אוֹתְךָ צוֹרֵחַ דַּי! תַּעַזְבוּ אוֹתִי! וּלְרֶגַע אֲנִי רוֹצֶה לִצְרוֹחַ גַּם: דַּי!!!! תַּעַזְבוּ אוֹתוֹ!!

וְהַלְוַאי שֶׁהַכֹּל הָיָה אֵיזֶה מִין חֲלוֹם בַּלָּהוֹת שֶׁהָיָה נִגְמָר בִּמְעַט זֵעָה וּבְהִתְהַפְּכוּת לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַמִּטָּה, אֲבָל לֹא,אַתָּה שָׁם, וַאֲנִי כָּאן, וְזֶה שׁוֹבֵר בִּי כָּל עֶצֶם בְּעַצְמוֹתַי, תּוֹלֵשׁ כָּל חֶלְקָה טוֹבָה בְּתוֹכִי.

הַצַּלֶּקֶת שֶׁחָרַטְתָּ עַל יָדְךָ בַּנִּסָּיוֹן הַמַּר וְהָאָרוּר הַזֶּה לִטּוֹל אֶת נַפְשְׁךָ בִּרְגָעִים שֶׁל טֵרוּף שֶׁנִּכְפּוּ עָלֶיךָ וּבִקְשׁוּ לַחֲנֹק אֶת כֹּחַ הַחַיִּים וְלַפִּיד הָאֱמוּנָה שֶׁבּוֹעֲרִים בְּךָ כָּל-כָּךְ, וְאוּלַי בְּעֶצֶם רַק בִּקַּשְׁתָּ שֶׁיַּפְסִיקוּ, לוֹמַר דַּי לַתֹּפֶת וְלַיִּסּוּרִים, אַךְ דַּע לְךָ: בְּיוֹדְעִין אוֹ שֶׁלֹּא בְּיוֹדְעִין הַצַּלֶּקֶת שֶׁחָרַטְתָּ עַל יָדְךָ נֶחְרְטָה בְּלִבָּם שֶׁל רַבִּים, וּבִדְמָעוֹת אֲסַפֵּר לְךָ כִּי הַצַּלֶּקֶת שֶׁחָרַטְתָּ עַל יָדְךָ הִיא גַּם מְסַמֶּלֶת אֶת הַחֲתָךְ הַחוֹצֵץ בְּיָמִים אֵלֶּה בְּתוֹךְ מַחֲנֵה הָאַחִים, בְּתוֹךְ עַם יִשְׂרָאֵל, וְהַכֹּל מְדַמֵּם וְכוֹאֵב כָּל כָּךְ, לִרְאוֹת אֶת הַמַּבָּטִים וְאֶת שֵׁד הַשִּׂנְאָה אוֹסֵף סְבִיבוֹ עוֹד וָעוֹד קְהַל חֲסִידִים לָהוּט וְשִׁכּוֹר מִתַּעְתּוּעֵי הַמָּסָךְ וְהַתִּקְשֹׁרֶת, עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהֵבַנְתִּי שֶׁהָעִנּוּיִים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר לָנוּ וּבֶטַח גַּם לְךָ, הֵם כּוֹתְרוֹת הָעִתּוֹנִים וּמַהֲדוּרוֹת הַחֲדָשׁוֹת, שֶׁהֲרֵי אֵין עִנּוּי גָּדוֹל מִזֶּה, לִרְאוֹת שׁוּב וָשׁוּב אֵיךְ אוֹנְסִים אֶת תְּמִימוּת יִשְׂרָאֵל, אֵיךְ מַרְעִילִים אֶת לֵב הָאֻמָּה, אֵיךְ בָּנִים וְאַחִים נִנְטָשִׁים בַּשָּׁעוֹת הַקָּשׁוֹת בְּיוֹתֵר בְּחַיֵּיהֶם, אֵיךְ עַם שֶׁכֹּחוֹ בְּאַחְדּוּתוֹ מוֹצֵא עַצְמוֹ מְפֻזָּר שׂוֹנֵא וּמְפֻלָּג.

מִבַּיִת וּמִחוּץ – וּבְעִקָּר מִבַּיִת, יְשׁוּבִים שְׁכֵנִים, גְּבָעוֹת, בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וְכִפּוֹת בְּכָל מִינֵי גְּדָלִים וּצְבָעִים, וּמִתּוֹךְ כָּל אֵלֶּה, אֲנָשִׁים שֶׁאוּלַי דּוֹמִים בְּמַרְאָם אַךְ רְחוֹקִים בְּלִבָּם שֶׁחִדְּדוּ לְשׁוֹנָם כְּחִצִּים, מָתְחוּ אֶת קֶשֶׁת הַמַּאֲמִינִים שֶׁלָּהֶם הֵיטֵב וְיָרוּ שׁוּב וָשׁוּב, כֻּלָּם בִּקְשׁוּ לִפְגֹעַ אַךְ הָיוּ כָּאֵלֶּה שֶׁבִּקְּשׁוּ לַעֲקֹר, וְגַם לַהֲרֹג אוֹתְךָ, אֶתְכֶם, אוֹתָנוּ, כֵּן, לֹא חָסְכוּ בְּחִצִּים וְלֹא פָּסְחוּ עָלֵינוּ אֵלֶּה שֶׁאוֹהֲבִים וּמַאֲמִינִים בְּחַפּוּתְכֶם. פַּעַם קָרָאתִי שֶׁעִוֵּר חָשׁוּב כְּמֵת וַאֲנִי חַיָּב לוֹמַר לְךָ יֶלֶד יָקָר, אַתָּה שָׁם, בַּמַּרְתְּפִים, אֵינְךָ יָכוֹל לִרְאוֹת, לִרְאוֹת כַּמָּה עִוְרוֹן מִסְתּוֹבֵב כָּעֵת בָּרְחוֹבוֹת כַּמָּה מֵתִים בְּדַעְתָּם, כַּמָּה מֵתִים בְּרוּחָם.

וּבֵינְתַיִם נִקְשָׁרִים אַתֶּם הֵיטֵב עַל מִזְבֵּחַ הָאֱמֶת, וְהַמַּאֲכֶלֶת כְּבָר מוּנֶפֶת בָּאֲוִיר וְהַמַּחְזִיקִים בָּהּ אֵינָם מְבַקְשֵׁי אֱמֶת, עֲבָדִים הֵם לַשֶּׁקֶר, מְכוּרִים לְטִשְׁטוּשׁ וּלְאָבְדַּן הַזְּהוּת, וְאַתֶּם נִבְחַרְתֶּם לִהְיוֹת שְׁלִיחִים בִּשְׁלִיחוּת מְיַסֶּרֶת וְנוֹרָאִית כָּל כָּךְ, שֶׁהֲרֵי אָנוּ יוֹדְעִים כִּי הָרְדִיפָה אֵינָהּ הִתְחִילָה מֵהַיּוֹם וְאֵינָהּ קְשׁוּרָה כְּלָל לְדוּמָא אוֹ חַפִּים מִפֶּשַׁע כָּאֵלֶּה אוֹ אֲחֵרִים. הַמַּאֲבָק שֶׁנִּבְחַרְתֶּם לִהְיוֹת בּוֹ חֲלוּצִים, הוּא אוֹתוֹ מַאֲבָק מוּל אֵלֶּה שֶׁקָּרְאוּ וְקוֹרְאִים לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת הֶחָזוֹן אֶת הָרוּחַ וְאִתָּם אֶת כָּל הַיְהוּדִים.

וְנִסִּיתִי כָּל כָּךְ וְנִסּוּ רַבִּים לִצְרוֹחַ, שֶׁאַתֶּם לֹא הָאֲשֵׁמִים, שֶׁמִּתְחוֹלֵל כָּאן פֶּשַׁע וּשְׁטִיפַת מוֹחוֹת, אַךְ הֻשְׁתַּקְנוּ בִּידֵי הֶהָמוֹן שֶׁחוֹלֶה אַהֲבָה, לֹא חֹלִי כָּזֶה שֶׁל הָרַעֲיָה וְהַדּוֹד, חֹלִי שֶׁל אִשָּׁה מֻכָּה, חֹלִי שֶׁמַּכֶּה בְּחָזְקָה עַד אָבְדַן הַכָּרָה וְזִכָּרוֹן, מַשְׁכִּיחַ מֵאִתָּנוּ אֶת כָּל מַה שֶּׁהָיָה וּמְשַׁתֵּק בָּנוּ אֶת הַמַּחְשָׁבָה וְהַדַּעַת.

וּכְשֶׁהַכֹּל עוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו פָּשׁוּט בָּא לִי לִהְיוֹת שָׁם בִּמְקוֹמְךָ לוֹמַר שֶׁאֲנִי אָשֵׁם, לֹא אַתָּה. אֲנִי מוֹדֶה, לֹא אַתָּה אֲנִי אָשֵׁם מִפְּנֵי שֶׁשָּׁתַקְתִּי וְלֹא מָחִיתִי מַסְפִּיק עַל הַהֶפְקֵרוּת הַבִּטְחוֹנִית

חָצִיתִי בִּזְהִירוּת אֶת נְהַר הַדָּם תּוֹךְ שֶׁאֲנִי מְכַסֶּה אֶת עֵינַי לֹא לִרְאוֹת אֲנִי מוֹדֶה שֶׁנָּפַלְתִּי לְבוֹר הָאֲדִישׁוּת וְאָטַמְתִּי אָזְנַיִם לַמְּצִיאוּת הַצּוֹרַחַת

בְּכָל מִינֵי הֶסְבֵּרִים לֹא מֻסְבָּרִים שֶׁל שִׁגְרָה וַעֲבוֹדָה, אֲנִי אָשֵׁם מִפְּנֵי שֶׁקִּבַּלְתִּי אֶת "מִנְהַג יִשְׂרָאֵל דִּין הוּא" לִזְעֹק בְּשֶׁקֶט, לִקְרוֹעַ חֻלְצָה וּלְהַמְשִׁיךְ קָדִימָה בְּלִי לְהַבִּיט לְאָחוֹר לְהִתְחַנֵּן בְּלַחַשׁ שֶׁזֶּה יִהְיֶה הָאַחֲרוֹן וְיוֹם אַחֲרֵי לוֹמַר שׁוּב יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן  אֲנִי מוֹדֶה שֶׁכְּבָר אָמַרְתִּי לְעַצְמִי "אֵין מַה לַּעֲשׂוֹת" וְחָטָאתִי.

אֲנִי אָשֵׁם מִפְּנֵי שֶׁרָאִיתִי בְּסִבְלוֹתֵיכֶם וְשִׂכְלִי לֹא הָיָה חַד מַסְפִּיק לִרְאוֹת אֶת הָרְמָזִים הַמְּרַמְּזִים עַל כָּךְ שֶׁבֶּעָתִיד הַלֹּא רָחוֹק וְהַמִּדַּרְדֵּר "בְּנֵי עַמִּי יִבְחֲרוּ בַּטֶּרוֹר", "טֶרוֹר יְהוּדִי" שֶׁל יָד אִישׁ בְּאָחִיו, טֶרוֹר מִקְצוֹעִי שֶׁלֹּא מַשְׁאִיר סִימָנִים, לֹא מַשְׁאִיר סְפֵקוֹת עַל כָּךְ שֶׁאוּלַי מְכָרָנוּ אַחִים, עַל כָּךְ שֶׁאוּלַי עוֹד בְּטֶרֶם חָתַכְתָּ אֶת וְרִידֶיךָ הָיוּ כָּאֵלֶּה שֶׁכְּבָר שָׁפְכוּ אֶת דָּמְךָ וְהִצִּיעוּ אוֹתְךָ לְכָל הַמַּרְבֶּה בַּמְּחִיר – וְהַמְּחִיר זוֹל מִיּוֹם לְיוֹם.

אֲנִי אָשֵׁם - אֲנִי מוֹדֶה

וְאֵיךְ אֶחְתֹּם מִכְתָּב כָּזֶה,
אֲנִי אוֹהֵב?
אֲנִי מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה?

הַאִם זֶה יַעֲלִים אֶת הַצַּלָּקוֹת אֲשֶׁר בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ?
הַאִם זֶה יִמְחַק אֶת הַסִּיּוּטִים בָּרֹאשׁ?
הַאִם זֶה יַחְזִיר אֶת הַזְּמַן לְאָחוֹר?

הַאִם זֶה יַחְשׂוֹף אַחַת וּלְתָמִיד אֶת הָרֹעַ שֶׁמִּסְתַּתֵּר הֵיטֵב מֵאֲחוֹרֵי חֲלִיפוֹת מְכֻבָּדוֹת וּמִלִּים גְּבוֹהוֹת, 
אֶת חֹסֶר הַצֶּדֶק שֶׁבַּצֶּדֶק וְאֶת הַפֶּשַׁע הָרָעִיל שֶׁמִּתְפַּשֵּׁט וְחוֹדֵר עוֹד וָעוֹד?

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ וְאוּלַי מְאֻחָר מִדַּי
אַךְ לִמְּדוּנוּ שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיֵּדַע הָאָדָם שֶׁהָעוֹלָם הוּא גֶּשֶׁר צַר מְאֹד מְאֹד וְהַכְּלָל וְהָעִקָּר שֶׁלֹּא יִתְפַּחֵד כְּלָל יְשׁוּעַת הַשֵּׁם כְּהֶרֶף עַיִן אָמֵן נֶצַח סֶלָה וָעֶד

אֲנִי אוֹהֵב
וּמְבַקֵּשׁ סְלִיחָה

שֶׁלְּךָ, אָחִיךָ

המכתב הזה נכתב לפני שנתיים הוא נשלח ובאופן לא "מפתיע" לא התקבל ליעדו,לא עבר את צנזורת השב"כ.

היום דווקא היום אני מפרסם אותו שוב. היום בו נדע אם אכן יש למדינה הזו פנים וצלם אנוש או שאבדנו.