שני חוקים לשני עמים
שני חוקים לשני עמים

היישוב סוסיא, הנמצא בהר חברון, הוקם בשנות ה-80 בסמוך לעיר היהודית העתיקה הנושאת את אותו השם. באתר הארכיאולוגי הסמוך, אשר נחפר לאחר מלחמת ששת הימים, נמצא אחד מבתי הכנסת הגדולים והמפוארים ביותר בארץ. הוא מעוטר בפסיפסים יפיפיים עם כתובות עבריות אשר מלמדות על העבר של הר חברון בהיסטוריה היהודית. מדינת ישראל הפכה את האתר לגן לאומי מרשים, אליו מגיעים מטיילים מכל רחבי הארץ והעולם בכדי לחזות ביופיו ולהאזין לסיפורו של המקום.

לפני כעשור, החלו ערבים מחמולת נוואג'עה להקים מאחז בלתי חוקי בין היישוב סוסיא לבין הגן הלאומי על שטח המוגדר כשטח C. רק מספר קילומטרים בודדים מפרידים בין סוסיא לבין העיר הערבית יטא, עיר גדולה באופן יחסי, המונה מעל ל-40 אלף תושבים. הפולשים מחמולת נוואג'עה בנו במאחז בתים היושבים על שטח C, והחלו לגור בהם. על אף צווי ההריסה אשר הוציא המנהל האזרחי לחלק מהבתים, אף בית לא נהרס.

ההליך המשפטי המלווה את המקום מתנהל כבר משנת 2011, אז עתרה לראשונה תנועת 'רגבים' בדרישה להרוס את המאחז הבלתי חוקי. הערבים המתגוררים במקום, שהגישו עתירה נגדית בשנת 2014, המשיכו בבנייה בלתי חוקית תוך שהם מנצלים לרעה את ההליך המשפטי, ואף דרשו להקצות עבורם שטח של 1,500 דונם, להסדיר את המאחז במקומו הנוכחי ולהכיר בו כ"שכונה" של העיירה יטא.

מועצת התכנון העליונה (מת"ע) במנהל האזרחי דחתה את התכנית, מאחר והעיירה יטא מרוחקת מספר קילומטרים מהמאחז. בתוך כך, הציעה המדינה להסדיר את המאחז על אדמות מדינה המוגדרות "צמודות דופן" שנמצאות בסמיכות לעיירה יטא. בסופו של יום, נתן בג"ץ "אור ירוק" להריסה מיידית של שלושה מבנים מרכזיים במאחז נוואג'עה, אותם אלו שהוקמו לאחר צו ביניים שאסר על המשך הבנייה במקום.

אך פה אנו מגיעים לבעיה האמיתית – בג"ץ אמנם אישר להרוס את המבנים הבלתי חוקיים, אך הוא לא נתן מועד להריסה. בפועל, הוא השאיר את הבעיה על מקומה, כאשר הוא מוציא את העוקץ מפסק הדין שלו. ב'רגבים' שמו לב לעניין והגישו עתירה המבקשת לקבוע תאריך להרס הבתים, מתוך הבנה שללא מתן תאריך מוחלט בו יש להרוס את הבתים הפינוי פשוט לא יקרה. העתירה של 'רגבים' נדחתה על ידי בית המשפט. השבוע, החליט ראש הממשלה לדחות (שוב) את ההרס של המאחז הבלתי חוקי.

תופעה זו חוזרת בעוד מקרים רבים בהם מועמדים להריסה בתים לא חוקיים של תושבים ערבים. דוגמה לכך היא "חאן אל-אחמר", כפר בדואי בלתי חוקי הממוקם בירידה מירושלים לים המלח, בסמוך לכביש מספר 1, בין היישוב כפר אדומים לאזור התעשייה מישור אדומים. מקבץ הבתים יושב למעשה בשטחו של היישוב כפר אדומים, וחולש על נקודה אסטרטגית בצומת הדרכים שבין ים המלח, וירושלים. במשך יותר מעשור, ממשלת ישראל דחתה את ביצוע צווי הפינוי הרבים שניתנו לכפר, והציעה במקומם חלופות למיקום מחדש של הקהילה הבדואית, כולל חבילות פיצויים עצומות של מיליוני שקלים לכל משפחה.

בית המשפט העליון העניק למי שמייצג את התושבים בחאן אל-אחמר הזדמנות אחרונה להציע חלופה אחרת לשכונה שהוצעה להם, אך משלא עשו כך, לא הותירו לשופטים ברירה אלא לדחות את כל העתירות ולאפשר סוף סוף למדינה לאכוף את החוק. "שורת הדין היא שאין עילה משפטית להתערב בהחלטתו של שר הביטחון לממש את צווי ההריסה שהוצאו למבנים הבלתי חוקיים שבחאן אל-אחמר”, כתבו השופטים וגם כאן, השאירו את פסק הדין ללא תאריך הריסה מדויק.

אולם בפסקי דין של הרס בתים ישראלים ביהודה, שומרון ובקעת הירדן הדבר אינו דומה. הנה כמה דוגמאות לפסקי דין של הריסות שבוצעו לאחרונה, בהם בית המשפט מציג את התאריך המדויק בו יש לפנות את הבתים. בפסק דין עמונה, אשר בוצע לפני יותר משנה הייתה קביעתה של נשיאת בית המשפט העליון לשעבר מרים נאור חד משמעית: "אשר על כן, עמדתי היא שיש לדחות את בקשת המדינה. בהתאם לפסק הדין, הפינוי יבוצע עד ליום 25.12.2016. בנסיבות העניין לא יהיה צו להוצאות".

גם בפסק הדין של תשעת הבתים בעפרה אשר פונו בשנה שעברה, ניתן תאריך יעד. כך כותב נשיא בית המשפט העליון לשעבר אשר גרוניס: "אשר על כן, הננו מורים על קבלת העתירה והפיכת הצו על תנאי למוחלט ... נקבע שהצווים ימומשו תוך שנתיים מיום מתן פסק דין זה".

בנתיב האבות, אשר תושביו פונו ובתיו נהרסו בשבוע שעבר המקרה חזר על עצמו. אמנם נתנה לאחר פסק הדין דחייה של שלושה חודשים למען קידום בניית החלקה הזמנית אליה עברו התושבים, אך תאריך מדויק אכן ניתן. מתוך פסק הדין של נשיאת בית המשפט העליון לשעבר מרים נאור: "אשר על כן, לדעתי יש להורות על מימוש צווי ההריסה ביחס למבנים ... עד ליום 6.3.2018".

אלו דוגמאות מפסקי הדין האחרונים בלבד, אך לצערנו הדבר חוזר על עצמו בכל מקרה בו באים שופטי בג"ץ להרוס בתים של ישראלים ביהודה, שומרון ובקעת הירדן. כאשר מדובר בבתים ישראלים בג"ץ מרגיש צורך לקבוע לוחות זמנים ותאריכים מדויקים לביצוע גזר הדין. אם עבריינות נעשתה על ידי ערבי, כאן לבג"ץ יש זמן.

אך האשמה אינה בבג"ץ בלבד, אלא גם על הממשלה אשר בוחרת לגרור רגליים כאשר לא נקבע לה זמן לביצוע הפינוי.

למעשה, זו שאלה של ריבונות! כאמור, ישנה אפליה הקיימת בין פסקי דין הניתנים לערבים לבין פסקי דין הניתנים לישראלים. לא ייתכן שבתים ישראלים מפונים מיושביהם ונהרסים פעם אחר פעם ללא דחייה, ומאחזים ערביים עדיין עומדים. אנו דורשים מממשלת ישראל לבצע באופן מיידי את צווי ההריסה שעומדים ותלויים נגד הפולשים הערביים למאחזים נוואג'עה וחאן אל-אחמר ולהחיל את הריבונות הישראלית ביהודה, שומרון ובקעת הירדן.