היכונו לביאת 'עיסקת המאה'

הישגו הגדול של טראמפ בפיסגת סינגפור עלול לקדם את 'דיל המאה', לכינון 'מדינה מינוס' פלשתינית בארץ ישראל

מנחם רהט , ח' בתמוז תשע"ח

מנחם רהט
מנחם רהט
צילום: עצמי

    1.לא הבוגד גונב שגב, שמכר נשמתו לשטן מספר פעמים, מאז גנב ב-1995 את קולות מצביעיו מן הימין, והעבירם לטובת אישורו בכנסת של אסון אוסלו, שכבר גבה מאיתנו למעלה מ-1,500 'קרבנות שלום';

וגם לא התרפסותו עד עפר, הבלתי-נתפסת, של נתניהו בפני המלך האביון עבדאללה, בפגישתם השבוע, שבה חזר והבטיח לשמור על הסטטוס-קוו בהר הבית, בעוד שהברנש מעמאן, שממש יושב על כידוני צה"ל, עושה הכל, אבל ממש הכל, לכירסום מתמשך במעמדה של ישראל בהר הבית ובעולם בכלל; וגם לא שאר מחדלי נתניהו (את הדרום הבוער כבר הזכרנו?) – הם שצריכים להדאיג את עם ישראל. עם כל הקשיים, אין הם בלתי הפיכים.  

    מה שבאמת צריך להדיר שינה מעיניהם של שוחרי נחלת אבותינו, הוא המהלך שמתבשל כרגע בחדרי חדרים, ושעלול להסתיים בבכיה לדורות ובמדינה פלשתינית. מדובר ב'עיסקת המאה' שרוקם הנשיא טראמפ מאחורי גבנו, וייתכן שבידיעתו ובהסכמתו-שבשתיקה של נתניהו, להקמת 'מדינה מינוס' בחלק ניכר משטחי יו"ש. מהלך אסוני שכזה, עלול להמיט עלינו רעידת אדמה בסדר גודל קוסמי (בדומה, למשל, לבכיה לדורות שהיתה במהלך חסר האחריות של משה דיין למסור לוואקף את מפתחות הר הבית בששת הימים). ע"ע מדינת עזה הפלשתינית, גם היא 'מדינה מינוס', שאינה חדלה מלהטריד, ורק מחמת מימדיה המצומקים אינה מהווה איום קיומי.

    2. כולנו חגגנו את הצלחותיו המדיניות הבלתי צפויות של הנשיא טראמפ, בעיקר מול צפון קוריאה, אבל בעקיפין גם מול פטרוניהם הסינים והרוסים. השחקנים המרכזיים הבינו שתם עידן הרכרוכיות של חוסיין אובמה, ומעכשיו יושב בבית הלבן איש עסקים, שלא רק יודע לדפוק על השולחן, אלא גם להפוך אותו. הרודן הצפון קוריאני קים ג'ונג און, הבין שאם יתחצף ויחצה בטעות את הקו האדום, תמחוץ ארה"ב את ארצו עד עפר. טראמפ עשה לכולם בית ספר.  

    בימין הישראלי, אבל לא רק, פתחו בקבוקי שמפניה. נשיא כזה, כך אמרו, כבר מזמן לא היה לנו. פרו ישראלי מובהק, שכבר הוכיח את נאמנותו למדינת ישראל, בהעברת השגרירות לירושלים, בגיבוי המיתקפות של ישראל בסוריה מול האיראנים, והתעקשותו לעמוד באו"ם תמיד לצידה של ישראל באמצעות נציגתו ניקי היילי, ולסכל באמצעות וטו אמריקניות יוזמות אנטי ישראליות (בניגוד לקודמו חסר האונים שנהג מידי פעם לתקוע לנו סכין בגב באמצעות הימנעות מהטלת וטו אוטומטי על החלטות אנטי ישראליות).  

    3. איך התמוגגנו מכניעתו של הרודן הקטן מול טראמפ? קרולין גליק, פרשנית דעתנית, מטובי ההוגים בימין, כתבה: "הנשיא טראמפ לימד אותנו כיצד מנהלים מו"מ עם אוייבים מסוכנים. טרמפ הראה שאין סיבה לייפות את הצד השני. עדיף להדגיש את הצדדים החלשים והרעים שלו. במשך כל שנות אוסלו ובמהלך שיחות הגרעין של אובמה עם איראן, מנהלי המו"מ הריעו לצד השני. ערפאת היה איש של שלום, אבו מאזן היה מתון, וכך גם נשיא איראן רוחאני. לעומת זאת טראמפ כינה את קים Little Rocket Man ו'איש מטורף' ואיים להשמיד את קוריאה הצפונית. וזה עבד יופי".

    ואילו עו"ד יורם שפטל, פרשן לעת מצוא, התפעם: "מבחינת ישראל... הנסיבות שהביאו את קים לבוא לפיסגה ולחתום, הינן צעד חיובי רב משמעות". ומסקנתו: "התקדמות מעשית ומהירה במו"מ ליישום ההבנות, תבודד את איראן לגמרי... מאידך, שליטיה המוסלמים הקנאים [עשויים] להימנע מלחסל את תכניות הטילים והגרעין... או-אז יקיים נשיא ארה"ב את אזהרתו הפומבית... לתגובה אמריקאית קשה מכל... שפירושה הפצצה וחיסול מיתקני הגרעין של איראן, מתנה יקרה מפז עבור ישראל".

ההישג המדיני, הנועזוּת והנחישוּת, סחפו את כולנו. ממש אופוריה.

    4. אלא שכאן טמונה הבעיה. בהתנהלותו הנון-קונפורמיסטית של טראמפ, אשר בז לכללי המשחק המקובלים ומייצר חוקים משלו, טמונים זרעי הפורענות.

    בפיסגת סינגפור הכרנו כמה מחוקי טראמפ החדשים: ראשית, הוא מסוגל בקלי קלות להפוך אוייב מר ונמהר, לידיד שראוי לחיבוקים ולמחמאות. שנית, הוא מסוגל לנטוש חד צדדית את התימרונים הצבאיים ההפגנתיים עם הידיד הוותיק (דרום קוריאה), מבלי למצמץ, מבלי ליידע אותו, מבלי להתייעץ עימו, בהנחה שהוא כבר ישמע על זה ברדיו.  

    5. ושלישית, והכי מסוכן מבחינתנו, הוא החוק של טראמפ, שלו לא אומרים לא. וכשהוא ירצה ליישם את 'עיסקת המאה' שאמורה לכלול ויתורים ישראליים והקמת מדינה פלשתינית שתוגדר 'מדינה מינוס', נתקשה לעמוד בפניו. הפלשתינים אולי יתעקשו שלא לשתף פעולה, כפי שהבטיח מראש אבו מאזן, אבל נתניהו לא יוכל לסרב, כפי שלא סירב לתמוך במדינה פלשתינית תחת סיסמת 'שתי מדינות לשני עמים'.

אבל איך ניתן ליישם עיסקה ללא פארטנר פלשתיני? אנשי צוות השלום של טראמפ: קושנר, גרינבלאט ופרידמן, כבר מסמנים דרך לריבוע המעגל: להפוך לפארטנר את יורש העצר הסעודי מחמד בן סלמן, או אולי מנהיג קטארי כלשהו. הם כבר ימצאו משהו.

6. האם נתניהו נעשה שותף שקט ל'דיל המאה' המסוכן הזה, מתוך הנחה שכך יציג את הפלשתינים כסרבני השלום האמיתיים? בסביבתו אמרו, כפי שצוטט בערוץ 7, ש"ראש הממשלה מתכוון לשקול בכובד ראש כל תכנית שיציע הנשיא... גם אם היא תכלול מה שהגדירו 'גלולות מרות' עבור הצד הישראלי". במלים אחרות, נתניהו לא ירצה בשום אופן להיקלע לעמדת הבר-פלוגתא מול ידידו טראמפ, ויהיה המחיר ככל שיהיה. ממשלת הימין תבלע, מבחינתו, את הגלולות המרות. ואם לא? – תמיד אפשר לצרף לקואליציה את הרצוג וגבאי, ולהראות למתנגדי 'אוסלו החדשה' את הדרך החוצה. נתניהו, שרק בשנה האחרונה הקפיא את הבניה ביו"ש בשיעור של 50% יחסית לשנה שעברה, כבר הוכיח שהוא מסוגל.

ליכוד'ניקים יקרים (אדלשטיין, לוין, אלקין, חוטובלי ועוד), ובנט ואיילת שקד וכל השאר - ראו, הוזהרתם.