הסברת ישראל בחו"ל: כישלון צורב

אנו צריכים להתקומם, להזדקף ולומר בקול רם, ברור וצלול לכל העולם שארץ זו שייכת אך ורק לעם היהודי, יהיה מה שיהיה.

אלברט לוי , י"ב בתמוז תשע"ח

אלברט לוי
אלברט לוי
צילום: דוברות

הכישלון הצורב של הסברתנו במשך האירועים האחרונים על הגדר בעזה הזכירו לי פרקי חיי בצרפת: לפני עלייתי ארצה, כאב לי לראות עד כמה ההסברה הערבית הייתה יעילה מול זאת של ישראל, ועד כמה הסברתנו הייתה גרועה.

כשהייתי סטודנט במדע המדינה, בשנות ה-70, קראתי כל יום את העיתון היוקרתי "Le Monde" הנחשב שמאלני, דומה ל-''הארץ'' שלנו. ב-''Le Monde'' ובכל התקשורת הצרפתית, כשרצו להתייחס להר הבית, כתבו או אמרו ''Mont du Temple'', כלומר, מילה במילה, הר הבית.

יום אחד, הביטוי ''Esplanade des mosquées'' הופיע. כלומר: ''רחבת המסגדים''. לאחר מכן, לאורך השנים, בצורה הדרגתית ואיטית אבל מתמדת, רחבת המסגדים החליפה את הר הבית.

במקביל, התעמולה הפלסטינית הצליחה במיומנות רבה, להכניס לתקשורת הצרפתית ביטויים נוספים, שהפכו לנחלת כלל בתקשורת בצרפת והמציירים את ישראל כצד הרע בסיפור ואת ה''פלסטינים'' כצד הטוב.

דוגמאות:

הביטוי ''יהודה ושומרון'' נעלם לטובת ''השטחים'' בשלב ראשון ו''השטחים הכבושים'' בשלב שני. זהו הישג משמעותי ל''פלסטינים'' כי המילה ''יהודה'' מזכירה מיד ''יהודי''. ואז איך יוכלו ה''פלסטינים'' לטעון שליהודים אין זכות על יהודה?

המחבלים ה"פלסטינים" הפכו מהר מאוד ל"résistants". המילה résistant בצרפתית היא בעלת הד חזק ומשמעות עמוקה. המילה מזכירה מיד את לוחמי המחתרת הצרפתית שלחמה בגבורה נגד הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה.

וכמובן המילה ''אפרטהייד'' שהופיעה מאוחר יותר כדי לתאר את המשטר בישראל.

אגב, שגרירי ישראל בצרפת הופיעו בכלי התקשורת וניכר היה שאין ברשותם את הכלים, המילים, ההכשרה והמיומנות להתמודד עם ההסברה הערבית. דבר זה התרחש לא רק בצרפת אלא בכל העולם. אין ספק שהפסדנו בקרב. האם בהשאלת מילים מהגנרל דה גול הצרפתי נוכל בעתיד לנצח במלחמה?

אני בטוח שכן. וזאת משום שהפסדנו בשל מספר סיבות. בין היתר: האנטישמיות, תחושת האשמה של העמים ששיתפו פעולה עם הנאצים ונהנים לראות את ישראל מצוירת כנאצית, גידול האוכלוסייה המוסלמית בכל העולם ובמיוחד באירופה. גורם אחרון זה מביא איתו גם חיזוק האנטישמיות וגם משפיע ישירות על הפוליטיקה המקומית בחו"ל כי יותר ויותר ערבים מוסלמים באירופה התאזרחו וקיבלו בכך זכות הצבעה.

אולם הגורם העיקרי להפסדנו נובע מכך שאיבדנו את האמינות שלנו בעיני העולם. למה? כי אנחנו אומרים א' ועושים ב'.

לדוגמה:

מסרנו לרשות הפלסטינית את רוב שטחה של עיר האבות, חברון, וחלקים ניכרים של ארץ ישראל. וזאת מספר שנים לאחר חתימת הסכם אוסלו כאשר זה היה ברור לכל צופה שיאסר ערפאת רימה אותנו ושלא הייתה לו שום כוונה אמתית לשלום אמת.

בנוסף, אנחנו נוהגים לומר "ירושלים המאוחדת היא בירתנו הנצחית". בפועל, היא עדיין חלוקה. יותר חמור: אסור ליהודים להתפלל בהר הבית ואפילו להגיע לשם בכל עת כשהם חפצים בכך. הר הבית בידינו? הצחקתם אותי.

אנחנו, ולא אויבינו, גירשנו את התושבים היהודים מגוש קטיף ומצפון השומרון. אני מודה שכאשר ראיתי את תמונות הזוועה ביום ארור זה, התביישתי בפעם היחידה בחיי להיות יהודי וישראלי.

כאשר אתה אומר משהו אחד ועושה משהו אחר, אתה מאבד את אמינותך בעיני האחר. וזה מה שקרה למדינת ישראל בעיני הגויים. הם כבר לא מאמינים לנו. אם כבר, הם מעדיפים להאמין לשקרים הגסים של אויבינו.

אבל דווקא כאן טמון הפתרון האמיתי גם לתעמולה הישראלית וגם לשלום אמת: אנו חייבים לממש את הריבונות הישראלית בירושלים כולל כמובן בהר הבית ובכל יהודה ושומרון במקום להמשיך עם הסכם השלום המזויף שנקרא הסכם אוסלו.

אנו צריכים להתקומם, להזדקף ולומר בקול רם, ברור וצלול לכל העולם שארץ זו שייכת אך ורק לעם היהודי, יהיה מה שיהיה. מאותו רגע אני בטוח שהעולם יתחיל להאמין לנו כי אז לא יהיה שום ניגוד בין אמירותינו ומעשינו.