צבא ההגנה לישראלה

אל"מ במיל' טל בראון , י"ז בתמוז תשע"ח

אורח
אורח
ערוץ 7

"באוויר: שלוש טייסות חדשות קיבלו כנפיים";
"בים: לוחמות "סנפיר" יגנו על החופים";
"ביבשה: היסטוריה שריונרית - ארבע מפקדות טנק חדשות";
בתקשורת: היסטריה לקידום אג'נדת הלוחמות.

הלוחמים מסתתרים או מוסתרים

בסוף השבוע האחרון בישרו כותרות העיתונים בגאווה רבה על סיומן של הכשרות צבאיות בזרועות היבשה, הים והאוויר, תוך מתן דגש מיוחד דווקא על הלוחמות שהשתתפו וצלחו את הקורסים, באופן שקורא תמים המרפרף על הכותרות עלול עוד לתהות, לטעות או להאמין כי בצה"ל כנראה רק לנשים יש כנפיים, סנפירים וזחלים בנוסף לגפיים.

יתכן שהיו קוראים שטעו אף לחשוב שהיו אלו קורסים המיועדים לנשים לרוב, וכי כעת, בזכות התגבור המשמעותי שלהן את מערכי הלחימה השונים בצה"ל, כולנו יכולים לחיות בבטחה רבה יותר במדינת ישראל.

האמת היא שגם בזכותן של הבנות האמיצות, הנחושות והמוכשרות הללו נוכל לחיות ולהיות בטוחים הרבה יותר בארצנו, אך בל נשכח שיהיה זה בעיקר בזכות עשרות, מאות ואלפי הלוחמים שעברו מסלולי הכשרה מפרכים לא פחות, ללא שום שמץ של הקלות, ללא היקפי פרסום או יחסי ציבור מנופחים וללא גופים וארגונים עם אג'נדה שדחפו, היללו ועודדו אותם ביחס המשתווה או מתקרב לזה של הנשים.

מזה זמן רב היקף הכתבות והידיעות העוסקות בשילוב נשים ביחידות לוחמות, עלול ליצור רושם מוטעה, בעיני חלק מהציבור, שבצה״ל כנראה יהיו בקרוב, או שבעצם כבר יש, יותר לוחמות מלוחמים, שהישועה במלחמה הבאה תבוא בזכותן ושערך השוויון גובר על ערך הניצחון.

האם מקומם של הלוחמים המשרתים ביחידות צה"ל השונות כבר לא מספיק מעניין את החברה בישראל או את מעצבי דעת הקהל שבתקשורת? האם כבר לא מספיק אטרקטיבי להיות גולנצ'יק, "מוהנדס" או תותחן? האם אנו לוקחים את הגברים המשרתים כלוחמים כמובן מאליו ועל כן מעודדים בעיקר את הנשים?

תמוה בעיני כי התקשורת טורחת דווקא כעת לעודד גיוס נשים לתפקידי לחימה, שעה שהיא מצניעה, במקרה הטוב, בו אינה מסייעת במסעות השמצה, תפקידים מהותיים ומשמעותיים לא פחות כגון תצפיתניות ובקריות שליטה. תמוה בעיני שהתקשורת מצניעה עד מאד את האתגרים (שלא לומר חלילה "בעיות") הנלווים להכשרתן ולשירותן של הנשים הלוחמות, לא מספקת היא לציבור נתונים ברורים, בין אם בהתייחסה לנשים כפרטים ובין אם להיותן חלק ממסגרת לוחמת מעורבת זו או אחרת.

נא לחקור

בשבוע החולף פורסם הדו"ח השנתי האחרון של נציב קבילות החיילים שעורר תגובות רבות וזכה ללא מעט כותרות. תמוה בעיני שבדו"חות השונים, בפקודות ובהוראות לא נמצאה עד כה דרישה להשוואת תנאי השירות והנראות בין גברים לנשים.

מדוע זה אין הוראה ברורה לנשים לוחמות לקצר את שיער ראשן ולא ללכת עם צמה קלועה, שהרי כבר לפני אלפי שנים הסבירו לכל טירון שיש בשיער ארוך כדי להוות נקודת תורפה. אם לא יסייע הוא לכינים אז עלול הוא לסייע לאויבים אחרים בקרב פנים אל פנים, ובמקרה הרע עוד אפשר להתקרקף אם צידוד הצריח או היתפסותה של הצמה באיזו זווית או סתם פינה.

לפיכך, ההתעקשות על גילוח הזקנים בחלק מהמקרים ובוודאי על התספורת הקצרה, צריכה להיות נחלתו של כל גבר וגם אישה, המשרתים כלוחמים ביחידה קרבית בצבא.

מלבד זאת כדאי לתהות, מדוע זה נשים בתפקידים מנהלתיים זוכות ללכת במהלך ימי הקיץ החמים בסנדלים, בעוד שיתר "שוכני המשרדים" ממין זכר, לא זוכים לכך כלל ועיקר?

האם נבחן התקציב האישי לפיו חיילת מקבלת סכום לקניית ציוד היגיינה נשי?  מדוע זה לא יזכה החייל הגברי לסכום צנוע אף הוא, כדי שיוכל לרכוש סכין לגילוח פניו היפות, שלא כמו רוב הנשים, לפחות.

על גאווה וצינעה

בתקופה האחרונה נראה כי מתהפכות היוצרות, הגבולות מיטשטשים ואג'נדות מחלחלות ללא מעצורים, למגוון רחב של תחומי חיים.

אז גם אם התקשורת מציינת בהבלטה את מצעדי הגאווה, המתקיימים לאחרונה בכל שבוע ברחבי המדינה, אין זה אומר בהכרח שהרוב עליז או שמא עליזה, ואפשר שיישארו ביננו סתם "סטרייטים" צנועים ושמחים, גם בלי לצעוד ברחובות העיר מעורטלים ובתחתונים.

באותה מידה, בל נתבלבל, בצה"ל משרתים לוחמים גברים לרוב. עימם משרתות בנות יקרות מאז ומתמיד, במגוון רחב ומהותי של תפקידים, בהם תורמות הן באופן משמעותי וניכר הרבה יותר, מאשר מספרן המועט יחסית של הלוחמות הנהדרות, התופסות כמות מוגזמת של כותרות ומהדורות.

לסיכום

אינני נגד אף אחד, אני בעד כולם!

שכולם ישרתו את המדינה על פי צרכה, בכל דרך וצורה התואמת את כושרם ויכולתם, ללא מראית עין או קריצה, ללא הנחות או אנחות רבות מידי, פשוט כי צריך ומשום שזו זכות ויש הטוענים- חובה!  

אני בעד שוויון הזדמנויות שאינו כולל הנחות למגדר או מגזר, לבטח כשבביטחון המדינה מדובר.

אני בעד שיח מקצועי אמיתי, רציני ומהותי שאינו פופוליסטי מתלהם, חובבני וצעקני. שיח שלם ומכבד, המתבסס על מחקרים, עובדות ונתונים, המקיף את מגוון האפשרויות, ההזדמנויות והאילוצים, שנותן את הבמה לא רק לפמניסטיות או לרבנים במחילה, אלא למומחים ואנשי מקצוע משאר תחומי החיים תחילה!

אני בעד ערך הניצחון לפני ערך השוויון או כל רעיון העולה במסגרת איזשהו סימפוזיון.

שולח אני מכאן ברכות לכל החיילות והחיילים, הלוחמות והלוחמים שסיימו לאחרונה מגוון רחב של הכשרות, בכל הזרועות והחילות. בכולכם גאוותנו, עלו והצליחו!