שקר מלכותי

הגיע הזמן שהוד מעלתו וממלכתו יבינו היטב, הם לא קובעים יותר מה שייך למי במזרח התיכון. נגמרה החגיגה. אנחנו כבר לא קולוניה בריטית.

אופיר דיין , י"ח בתמוז תשע"ח

אופיר דיין
אופיר דיין
צילום: מורגן ראום

מדינת ישראל חזרה לתקופת המנדט, כך לפחות זה היה נראה בשבוע שעבר.

בתקופה שקדמה לביקור הנסיך ויליאם, כלי התקשורת פרסמו איפה צפוי הנסיך להיות מכל דקה ודקה בביקור ואז הרגע המיוחל הגיע: הביקור הראשון של בן מלוכה בריטי במדינת ישראל יוצא לדרך.

מאות מעריצים ועיתונאים עקבו אחריו וחיכו לו בכל פינת רחוב, רק שיביט בהם במבטו המלכותי. צילומים מחמיאים מכל זווית אפשרית של הדוכס מקיימברידג', הנסיך ויליאם, מסייר בארץ הקודש נראו בכל פינה.

פוליטיקאים, אנשי תקשורת ומשפיענים ברשתות החברתיות התגייסו כולם לייחצן את ביקורו של הוד מעלתו בארץ הקודש. בעיניים עצומות התקשורת והציבור גמעו כל רסיס מידע שניתן להם על הביקור. בלי טיפת ביקורת, בלי טיפת מחשבה.

הביקור בישראל הוגדר על ידי בית המלוכה כביקור במדינת ישראל וב"שטחים הפלשתינים הכבושים" ואכן, הביקור היה מחולק לשניים, חלק אצלנו וחלק אצלם. הגדרת מיקום הביקור היא לא ההבדל היחיד בין הביקור בישראל ובין הביקור אצל הפלשתינים, כמו בכל דבר, התוכן הוא העיקר.

בזמן שאנחנו בחרנו להציג באחד הביקורים החשובים בשנים האחרונות כמה אנחנו מדינה כיפית ונחמדה, הפלשתינים הציגו את המהות, את הקשר שלהם לארץ הזו שאנחנו מכנים ישראל והם מכנים פלשתין.

מספיק רפרוף קל בלו"ז הביקור על מנת לראות את ההבדל המשמעותי בין שני חלקי הביקור של הנסיך ויליאם בארצנו. בזמן שהביקור במדינת ישראל כלל ביקור בחוף הים, משחק כדורגל עם ישראלים ופלשתינים ומפגש עם המלכה המקומית, נטע ברזילי. אצל הפלשתינים לעומת זאת, הביקור כלל מפגש עם "פליטים פלשתינים" וביקור בהר הבית. כן, ממש כך.

הביקור במקום הקדוש ביותר ליהודים יערך במסגרת הביקור ב"שטחים הפלשתינים הכבושים" ללא נוכחות יהודית. זאת אומרת כמעט. לשוטרי משטרת ישראל ניתן הכבוד לשמור עליו אבל חס ושלום שמישהו שבאמת אכפת לו מההר יצטרף גם. לזה אנחנו טובים היהודים, רק כדי לשרת את כבודו.

ודממה. נבחרי הציבור שלנו, שעל מחיר הקוטג' ומתווה הגז יודעים לעמוד על שתי הרגליים האחוריות, דוממים כסלע כשזה מגיע למקום הקדוש ביותר ליהדות, למקום שבזכותו אנחנו כאן, בארץ ישראל.

ודממה. העיתונאים שיודעים לבקר את מדיניות הממשלה על כל חוק שולי, להתעקש ולדרוש תשובות, דוממים כסלע כשזה מגיע למקום הקדוש ביותר ליהדות, למקום שבזכותו אנחנו כאן, בארץ ישראל.

ודממה. אנחנו הציבור הישראלי שיודע להוציא מאות אלפים לרחובות על כל חמגשית וספת גן, אנחנו דוממים כסלע כשזה מגיע למקום הקדוש ביותר ליהדות, למקום שבזכותו אנחנו כאן, בארץ ישראל.

ואני מתביישת, בעיקר בעצמי. שרק אחרי שהביקור הזה נגמר אני מעלה את מחשבותיי על הנייר.

הגיע הזמן שהוד מעלתו הדוכס וממלכתו יבינו היטב, הם לא קובעים יותר מה שייך למי במזרח התיכון. נגמרה החגיגה. אנחנו כבר לא קולוניה בריטית.

גם אם תרצו להכיר בכך וגם אם לא, ירושלים והר הבית היו יהודים בשלושת אלפים השנים האחרונות, הם יהודים היום וישארו כך לנצח נצחים. המופתי יכול לערוך לכמה נסיכים שירצה כמה סיורים שירצה ולהגיד כמה פעמים שירצה שליהודים אין קשר למקום הזה, אך זה לא יהפוך את זה לאמת. זה היה שקר, זה עדיין שקר, ותמיד יהיה שקר.

הגיע הזמן שנתעורר, ננער מעלינו את הבריטים ושאר אומות העולם שחושבות שיכולות לקבוע בשבילנו מה קדוש לנו ומה לא ונעלה, נעלה להר הבית. זו התשובה הטובה ביותר לאותם מכחישים.