מחרימים את חוק החרם
מחרימים את חוק החרם

בשבועות האחרונים עלה התיקון לחוק החרם שהגיש חה"כ יואב קיש לדיון בוועדות הכנסת.

התיקון, אשר מבקש להעניק שיניים כלשהן לחוק שהפך אות מתה בספר החוקים הישראלי גרר אחריו תגובות חריפות של הייעוץ המשפטי שלווו בקריאות שבר מוכרות בסגנון של "בלתי חוקתי" ו"חוק עוקף בג"צ".  

כעת נראה כי ללחץ של היועצים המשפטיים היה משקל מכריע והחוק, ככל הנראה, לא יעלה כצפוי לדיון בוועדת השרים לחקיקה. 

בשנת 2011 העבירה הכנסת את חוק החרם. החוק היה אמור להעניק, סוף סוף, כלי משפטי לאזרחי ישראל להילחם נגד כי מי שפועל לפגוע בהם. עוקב להעברת החוק הוגשה עתירה לבג"צ אליה מיהרו להצטרף מגוון ארגוני שמאל קיצוני בטענה כי החוק אינו חוקתי. לאחר דיון נוקב בבג"צ אשר סבב בעיקרו סביב הסוגיה העקרונית, האם ראוי להגביל את חופש הביטוי במקרה של קריאה לחרם על מדינת ישראל? פסק ביהמ"ש שהחוק אכן ראוי וחוקתי ויש להשאירו על כנו. 

לצד זה, פסל בג"צ סעיף אחד ויחיד אשר ביקש להעניק סעד של פיצויים ללא הוכחת נזק בדרך של פיצוי עונשי. פסילת הסעיף, אשר נראה לכאורה טכני ולא מהותי, הותירה למעשה את החוק ללא שיניים, כאבן שאין לה הופכין.

המשמעות האופרטיבית מרחיקת הלכת של פסילת הסעיף נובעת מנסיבות העוולה (קריאה שיטתית ומכוונת לחרם) המרימות קשיים משמעותיים ביותר על תובע פוטנציאלי לעמוד ברף הנדרש במסלול ההוכחה הנזיקי הרגיל, ובעיקר במישורים של הוכחת קשר סיבתי בין המעשה לנזק וכימותו במדויק. 

חשוב לציין בשלב זה כי אכן הפיצוי העונשי הוא סעד חריג ביותר בעולם הנזיקין וניתן למצוא הגיון בפסיקתם של שופטי בג"צ לפסלו בהקשר זה. עם זאת, פסילת הסעיף (אשר ביקש להקל על נטל ההוכחה) מעלה צורך בתיקון החוק ויצירת פתרון משפטי אחר אשר יאזן מחד בין הפגיעה החוקתית (כפי שראה אותה בג"צ) לבין זכויותיהם של האזרחים בישראל לתבוע את הארגונים שפועלים בצורה שיטתית, מאורגת ומכוונת לפגוע בהם. 

נוסף על כך, אין ספק כי ההבנה בציבור הישראלי את הסכנות הטמונות בתנועת החרם והרצון הקולקטיבי של הציבור ומקבלי ההחלטות להילחם בתופעה זו רק הלכה והתחדדה בשנים שעברו מחיקוק החוק המקורי עובר לפסיקת בג"צ ב-2015 ועד היום.

תנועת החרם ממשיכה להשתולל ברחבי העולם ולפגוע באינטרסים של מדינת ישראל, בבטחונה, עתידה וכלכלתה ובזכויותיהם של כל אחד ואחד מאיתנו. אך אנו, אזרחי ישראל, מופקרים בזירה וחשופים להמשך פעילות חרם בכל המישורים, הכלכלי, התרבותי והאקדמי. 

ההצעה לתיקון החוק אם כך מבקשת להגדיר סנקציה שכיחה ומקובלת יחסית הקרויה "פיצויים ללא הוכחת נזק" ולהגבילה עד 100,000 ₪. על מנת לסבר את האוזן – גם בתחומים של זכויות יוצרים, לשון הרע, הטרדה מינית וכו' יש מנגנון דומה. אפילו חוק הספאם מאפשר קבלת פיצויים ללא הוכחת נזק. 

אנו רואים את המנגנונים הללו מתקבלים במערכת החוק והמשפט אם כך במקרים בהם ההתנהגות מובנת כפסולה ופוגענית מיסודה וכן במקרים בהם ברור כי נגרם נזק כלשהוא אך נסיבות העוולה מקשות בצורה משמעותית (עד בלתי אפשרית) את הוכחתו. 

הלכה למעשה, אם זה ראוי שאדם שהוריד תמונה מהאינטרנט, אפילו בתם לב, והשתמש בה, אפילו לצורך פרטי, יתבע בפיצויים ללא הוכחת נזק, אז נשאלת השאלה מדוע אין זה ראוי שאדם אשר נפגע מקמפיין חרמות שיטתי ומכוון יוכל לתבוע באופן דומה? 

החשש של היועצים המשפטים, הסובב סביב הפסילה של בג"צ, פגיעה נוספת בחופש הביטוי והטענה כי פיצויים ללא הוכחת נזק אינם "דרך המלך" בדיני הנזיקין, הוא במידה מסוימת מובן. אין ספק כי ישנה מורכבות משפטית פוטנציאלית וזו מתגברת עקב חשש סביר כי גם אם יעבור התיקון בכנסת יעשה דרכו הדיון המשפטי בחזרה לכותלי בג"צ. 

עם זאת, מקבלי ההחלטות במדינת ישראל צריכים להחליט עד כמה הערך של מלחמה בחרם ומתן כלי משפטי לשיפוי הנפגעים באמת חשוב מבחינתם. עצה משפטית יבשה שאין בצידה מדיניות (במקרה הטוב), ומונעת כנראה במידה רבה מחשש בהגעה פעם נוספת לבג"צ, לא יכולה להיות גורם מכריע בהחלטה כזו ולא חשוב עד כמה חזקות הצעקות. 

מאידך, הטיעונים המשפטיים והעקרוניים לטובת התיקון הם חזקים ומשמעותיים, ובכללם: התיקון שונה בצורה משמעותית ומהותית מהסעיף שנפסל בבג"צ, הסנקציה המוצעת היא מרוככת יותר, כוללת מבחנים נוספים ותקרה לסכום הפיצוי שניתן לפסול לה, והיא משרתת תכלית ראויה ביותר שעד היום לא נמצא לה מענה בחוק. טיעונים אלה צריכים לגבור גם במקרה בהם הם לא עונים במלואם על כל החששות שהועלו בבג"צ (לפחות לפי פרשנותם לחומרא של היועצים המשפטיים).

הצעת החוק עומדת כעת בפרשת דרכים כאשר היא צריכה לעשות דרכה חזרה לוועדת שרים לחקיקה. הדיון הקרוב ככל הנראה האחרון לפני היציאה לפגרת הקיץ והחגים, מה שאומר שכניעה ללחצים ואי העלאת הצעת החוק לדיון בוועדה הקרובה כמתוכנן, ידחה את הדיון לפחות בכמה חודשים טובים כאשר ספק אם יצליח לחזור בכלל לסדר היום.