אף פעם לא מאוחר לחזור אל אבא

גם כשהכל נראה כבר אבוד, גם אם טעינו והסתבכנו, אפשר לחשב מסלול מחדש, לומר באומץ: די, טעיתי, אני חוזר בי.

הרב שמואל רסקין , כ"ב בתמוז תשע"ח

הרב שמואל רסקין
הרב שמואל רסקין
צילום: חב"ד קרן אור

ליל ראש השנה בבית הכנסת במז'יבוז', החזן עמד על מקומו והמתין לכניסת רבי ישראל "בעל שם טוב". הבעל שם טוב נכנס לבית הכנסת, אך במקום להתקדם אל מקומו, הוא נעצר בסמוך לדלת.

זה היה מוזר, מאות אנשים ממתינים, אך הבעל שם טוב עומד. לאחר שהייה ארוכה, התקדם הבעל שם טוב אל מקומו בשמחה והתחיל את התפילה.

לאחר החג הוא סיפר לתלמידיו: כשנכנסתי אל בית הכנסת, ראיתי אדם שלא ביקר כאן עשרות שנים. הוא היה בעברו בחור ישיבה שמאס בלימודיו ועזב את העיר. הוא פרק מעליו עול תורה ומצוות, התחתן עם אישה גויה וילד ילדים גויים. היום, הוא הזדמן לעיר וראה יהודים רצים ומתכוננים לחג. הוא פנה לילד שעבר ברחוב בכדי לברר מה קרה, והילד ענה בעיניים בורקות כי הלילה יחול יום הדין, הערב יפתח ה' את הספרים ויעבור על מעשיו של כל אדם.

היהודי התרגש, הוא נזכר בליל ראש השנה בבית ילדותו, איך ישב אבא עם כל המשפחה סביב השולחן, חילק את התפוח עם הדבש ואיחל שנה טובה. הוא החליט להישאר כאן לתפילת ליל החג.

כשנכנסתי לבית הכנסת, ראיתי אותו אוחז סידור בידו, ועמדתי להקשיב לתפילתו. שמעתי אותו אומר כך: ריבונו של עולם, מה אוכל לומר לפניך? כל כך הרבה חטאתי והרשעתי וכיצד אתחיל בכלל? ריבונו של עולם, אפרט לפניך את כל החטאים שחטאתי ויהיה זה לפניך כבקשת מחילה עמוקה עליהם.

שמעתי את התפילה הזכה והרגשתי את התענוג האלוקי מההתעוררות שלו, כיצד המלאכים כולם מתאספים להאזין לבקשת החרטה. אמרתי לעצמי כי לא כדאי לי להתפלל עכשיו, שום מלאך לא יאזין אל התפילה שלי. המתנתי עד שהוא יסיים את השיחה הלבבית שלו לפני בורא העולם, ונכנסתי גם אני בשולי התפילה שלו, לנצל את נחת הרוח האלוקית מהבן השב הביתה.

בפרשתנו מופיעות ארבע מילים מפתיעות: "ובני קרח לא מתו". במחלוקת הייצרית והכוחנית שניהל קרח נגד משה רבינו מתו רבים, ועד כה חשבנו שגם קרח וכל משפחתו ומקורביו נספו באותו אסון. אך הנה, מתברר שבניו של קרח, רגע לפני מותם, התחרטו. כותב רש"י: "בשעת המחלוקת הרהרו תשובה בלבם" - ממש ברגע האחרון, הם קלטו את הטעות הנוראית של אביהם והחליטו לצאת מהמאבק, ולכן ניצלו ולא מתו יחד עם כולם.

המסר הוא ברור - אפשר לעצור גם באמצע התנופה, גם כשהכל נראה כבר אבוד. גם אם טעינו והסתבכנו, אפשר לחשב מסלול מחדש, לומר באומץ: די, טעיתי, אני חוזר בי. בל נטעה - זה לא קל. גם בני קרח עשו זאת בניגוד למשפחתם ולחברים, בניגוד לאבא כריזמטי, ואפילו כשהמלחמה מסביב כבר החלה. הם הצליחו לעשות את נקודת המפנה וניצלו - כי אף פעם לא מאוחר אצל בורא העולם.

שבת שלום ומבורך,
הרב שמואל רסקין
בית חב"ד קרן אור בודפשט