מותר לגנוב מהמדינה?

מה יחס ההלכה להעלמת מיסים, כתיבת תלושי שכר פיקטיביים, הברחת מוצרים במסלול הירוק בנתב"ג, ובאופן כללי האם גניבה ממוסדות המדינה יותר קלה מגניבה מאדם פרטי.

הרב ישועה רטבי , כ"ה בתמוז תשע"ח

הרב ישועה רטבי
הרב ישועה רטבי
צילום: יעקב אפללו

שאלה:

האם לפי ההלכה מותר לגנוב מהמדינה בדרכים הבאות:

להעלים הכנסות וכך לא לשלם מס הכנסה.

להגדיל את תלוש השכר לאחר הלידה, כדי לקבל דמי לידה גבוהה יותר.

להפחית את תלוש השכר, בכדי לקבל הנחה למעון.

אדם שלא עובד ומוציא תלוש פיקטיבי, בכדי לא לשלם לביטוח לאומי.

לעבור בנתב"ג במסלול הירוק של המכס, למרות שהוא מעביר מוצרים המצריכים דיווח למכס.

תשובה:

אסור לגנוב מהמדינה.

גניבה מהמדינה חמורה יותר מאשר גניבה מאדם יחיד, כי בגניבה מציבור - גונבים מכלל הציבור הכולל בתוכו יתומים, קטנים ונזקקים. (תשב"ץ חלק ד טור ב סימן לג).

העלמת הכנסות גורמת להגדלת המיסים כלפי אלו שמדווחים כהוגן, ובכך נגרם הפסד כלכלי לציבור גדול. (פתחי חושן גניבה ואונאה פרק א הערה ו).

המעלים מיסים - עובד לא תגזול. כך כתבו השולחן ערוך והרמ"א (חושן משפט סימן שסט סעיף ו): "משום דדינא דמלכותא דינא, ולא עוד אלא שהמבריח ממכס זה - עובר על לא תגזול". (כך גם פסק שולחן ערוך הרב, הלכות גזלה וגנבה טו).

אין להבריח מוצרים במכס. (הגרש"ז אוירבך, מנחת שלמה, נדרים עמוד קעג).

אסור להוציא תלושים פיקטיביים, או להביא דווח לא נכון לרשויות. (פתחי חושן גניבה ואונאה פרק א הערה ו).

מעבר לדינא דמלכותא, יש חיוב בתשלום מיסים מדין נהנה. לפי ההלכה (מסכת בבא בתרא דף ד עמוד ב) יש חיוב לאדם לשלם על מה שנהנה. בסיעתא דשמיא, כל תושב הגר במדינת ישראל נהנה מביטחון אישי וכללי, משירותי רפואה, מביטוח לאומי, הוא משתמש בתשתיות ציבוריות כמו כבישים תאורה. התמורה לכך מגיעה מכספי המיסים. לכן מי שמעלים מיסים - הוא גוזל את הרבים.

השולחן ערוך (חושן משפט סימן שסט סעיף ו) פסק, שאומרים דינא דמלכותא דינא גם בשלטון יהודי. וכך גם פסקו רבים מגדולי הדור זצוק"ל: היחוה דעת (חלק ה סימן סד), הישכיל עבדי (חלק ו חו"מ סימן כח בס"ק כ), הציץ אליעזר (חלק טז סימן מט), הגרי"ש אלישיב (פסקי דין של בתי הדין הרבניים בישראל חלק ה פס"ד המתחיל בעמוד 258) והגר"מ אליהו (קובץ תחומין חלק ג עמוד 242).

אנו אומרים דינא דמלכותא דינא - גם כאשר הממשל אינו מתנהל לפי דיני התורה. (תוספות במסכת סנהדרין דף כ עמוד ב ד"ה מלך).

הסמ"ג (עשין סימן עד) כתב: "יש לישראל להבדיל מהבלי העולם, ולאחוז בחותמו של הקדוש ברוך הוא שהוא אמת, ושלא לשקר לא לישראל ולא לגוים, ולא להטעותם בשום עניין, ולקדש עצמם אף במותר להם שנאמר (צפניה ג, יג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב, ולא ימצא בפיהם לשון תרמית. וכשיבא הקדוש ברוך הוא להושיעם - יאמרו הגוים בדין עשה, כי הם אנשי אמת, ותורת אמת בפיהם".

לגנוב מהמדינה

אסור לגנוב מהמדינה. גניבה מציבור חמורה יותר מאשר גניבה מאדם יחיד, כי בגניבה מציבור גונבים מכלל הציבור כולל יתומים קטנים ונזקקים, והקב"ה רב את ריבם. כך כתב התשב"ץ (חלק ד טור ב סימן לג): "אביהם של הקהל - הוא יתברך ויתעלה שמו - יריב ריבם, וקבע את קובעיהם, ויוציא לאור משפטם מהעושקים אותם. ובפרט בקהל שיש ויש בו כמה יתומים קטנים גמולי מחלב ועתיקי משדים שהם פורעים מס מנכסי אביהם שזה יורה על כובד העול והמשא שהם סובלים על שכמם".

הפתחי חושן (גניבה ואונאה פרק א הערה ו) כתב: "ועוד נראה שמכיון שתקציב השלטון מבוסס על המסים הנגבים מהתושבים, יתכן שבגלל ניצול שלא כדין (ואפשר שאף בהעלמת מס) גורם להגדלת נטל המסים על שאר התושבים, אף על פי שמסתבר שאין זה אלא גורם גם גרמא בגניבה אסור".

המעלים מיסים - עובד לא תגזול. כך כתבו השולחן ערוך והרמ"א (חושן משפט סימן שסט סעיף ו): "משום דדינא דמלכותא דינא, ולא עוד אלא שהמבריח ממכס זה - עובר על לא תגזול". כך גם פסק שולחן ערוך הרב (הלכות גזלה וגנבה טו).

העלמת מיסים מצביעה על חוסר ביטחון באמונה שלא יחסר מפרנסתו בגלל תשלום זה. במסכת שמחות פרק ב הלכה ט נאמר: "כל הגונב - הרי זה שופך דמים, ולא כשופך דמים בלבד, אלא כעובד עבודה זרה ומגלה עריות ומחלל שבתות. כיוצא בו הגונב את המכס הרי זה שופך דמים, ולא כשופך דמים בלבד, אלא כעובד עבודה זרה ומגלה עריות ומחלל שבתות". (מובא בבית יוסף יורה דעה סימן שמה סעיף ד).

רבי יהודה הנשיא ציווה לבנו שלא יעלים מיסים, מחשש שמא יקנסו וייקחו את כל נכסיו (כמבואר במסכת פסחים דף קיב עמוד ב). הגרי"ש אלישיב (הערות על מסכת פסחים שם) ביאר: לא מדובר על מיסים שהמלכות גובה בצורה חוקית, כי "דדינא דמלכותא דינא, וודאי אסור להבריח, אלא מיירי במוכס העומד מאליו, שהוא מחליט כמה ליקח, (אדם אלים שגובה כספים שלא לפי חוק), שמצד הדין מותר להבריח, וקאמר עצה טובה דמ"מ אל תבריח".

הגרש"ז אוירבך (מנחת שלמה נדרים עמוד קעג) אסר להבריח מוצרים במכס, למרות שחוקי המדינה אינם כפי דיני התורה: "ומעתה בארץ ישראל ומלכות ישראל שלא לפי דיני התורה, אף אם נחליט שחוק שאינו לפי רוח התורה - אין להתתשב בו, אבל מהיכי תיתי שיהא מותר להבריח מכס וכיוצ"ב, כי הרי סוף סוף הוא דבר שכלי, ויתכן שגם אם היו מתייעצים עם טובי העיר - ג"כ היו קובעים כך, וא"כ נהי שהם לא התחשבו בדיני התורה - אבל מ"מ מנלן שמותר לגזול".

הפתחי חושן (גניבה ואונאה פרק א הערה ו) אסר להוציא תלושים פיקטיביים, או להביא דווח לא נכון לרשויות: "להוציא שלא כדין מהמלך או מהממונים על ידו לאחר שבא לידו - נראה פשוט שאפילו בשלטון שאין בו משום דינא דמלכותא - אין שום היתר, ובפרט כשצריך לשקר ולזייף לשם כך, וכמה נתחבטו האחרונים בענין העלמת מס הניטל שלא כדין, וכ"ש להוציא מיד הגזלן מה שלא גזל ממנו, ואף אם גזל מאחרים, וכי מפני שהוא גזלן מותר לגזול ממנו".

מעבר לדינא דמלכותא, יש חיוב בתשלום מיסים מדין נהנה. לפי ההלכה (מסכת בבא בתרא דף ד עמוד ב) יש חיוב לאדם לשלם על מה שנהנה. בסיעתא דשמיא, כל תושב הגר במדינת ישראל נהנה מביטחון אישי וכללי, משירותי רפואה, מביטוח לאומי, הוא משתמש בתשתיות ציבוריות כמו כבישים תאורה. התמורה לכך מגיעה מכספי המיסים. לכן מי שמעלים מיסים - הוא גוזל את הרבים.

להתנהג ביושר ואמת

ירמיהו (פרק יז פסוק יא) הזהיר: "עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט - בַּחֲצִי יָמָיו יַעַזְבֶנּוּ, וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל".

הרמב"ן (מסכת בבא בתרא דף כו עמוד א) כתב: "ומצוה להרחיק את עצמו, אפילו להפסיד כל מה שיש לו ולא יפסיד חברו פרוטה".

הסמ"ג (עשין סימן עד) כתב: "כבר דרשתי לגלות ירושלים אשר בספרד ולשאר גלויות אדום, כי עתה שהאריך הגלות יותר מדאי, יש לישראל להבדיל מהבלי העולם, ולאחוז בחותמו של הקדוש ברוך הוא שהוא אמת, ושלא לשקר לא לישראל ולא לגוים, ולא להטעותם בשום עניין, ולקדש עצמם אף במותר להם שנאמר (צפניה ג, יג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב, ולא ימצא בפיהם לשון תרמית. וכשיבא הקדוש ברוך הוא להושיעם - יאמרו הגוים בדין עשה, כי הם אנשי אמת, ותורת אמת בפיהם".

בספר החינוך (פרשת בהר מצוה שלז) מובא: "שאין ראוי לקחת ממון בני אדם דרך שקר ותרמית, אלא כל אחד יזכה בעמלו במה שיחננו האלהים בעולמו באמת וביושר". החינוך (פרשת עקב מצוה תכט) עוד כתב: "שלא ידביק האדם אל ממונו שחננו האל בצדק - ממון אחר שהוא של גזל".

האגרות משה (חושן משפט חלק ב סימן כט) כתב: "אבל ודאי אנחנו מוזהרים מהשם יתברך שצונו בתורתו הקדושה להזהר מליקח יותר מכפי שתנאי הממשלה קבעו ליתן, אף שיכולים להשיג יותר מאיזה פקידים שירצו להטיב להם שלא כהתנאים הקבועים, וכ"ש שאסור לשקר במספר התלמידים וכדומה, שלבד שהוא איסור גזל, הרי איכא בזה גם איסורים הגדולים של אמירת שקרים וכזבים וגניבת דעת, וגם חלול השם, ובזיון התורה ולומדיה, ואין בזה שום הוראת היתר בעולם, וכמו שהקב"ה שונא גזל בעולה - כן הקדוש ברוך הוא שונא בתמיכת התורה ולומדיה ע"י גזל, ואיכא בזה גם משום רודף את גדולי התורה ותלמידיהם הנזהרים ביותר משמץ גזל וכדומה".

נסיים בדברי הרמב"ם (הלכות דעות פרק ה הלכה יג): "משאו ומתנו של תלמיד חכם באמת ובאמונה, אומר על לאו לאו ועל הן הן, מדקדק על עצמו בחשבון, ונותן ומוותר לאחרים כשיקח מהן ולא ידקדק עליהן, ונותן דמי המקח לאלתר, ואינו נעשה לא ערב ולא קבלן ולא יבא בהרשאה, (אינו) מחייב עצמו בדברי מקח וממכר במקום שלא חייבה אותו תורה, כדי שיעמוד בדבורו ולא ישנהו, ואם נתחייבו לו אחרים בדין - מאריך ומוחל להן ומלוה וחונן, ולא ירד לתוך אומנות חבירו, ולא יצר לאדם לעולם בחייו, כללו של דבר: יהיה מן הנרדפים ולא מן הרודפים, מן הנעלבים ולא מן העולבים, ואדם שעושה כל המעשים האלו וכיוצא בהן - עליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר".