לא יוצאים למלחמה בגלל עפיפונים

בעז שפירא , כ"ח בתמוז תשע"ח

בעז שפירא
בעז שפירא
צילום: עצמי

בעוונותינו, את המצב הביטחוני בדרום מכתיבים רוצחי החמס.  ברצותם יורים, ברצותם מאפשרים ל"ארגונים אחרים" לירות, ברצותם מביאים רבבות ערבים צמאי דם אל הגדרות וברצותם מבעירים את שדותינו.

ואילו אנחנו, או ליתר דיוק ראשי צבאנו וגם ההנהגה המדינית אשר ככל הנראה "מולכת באף" על ידי הפיקוד הבכיר של צה"ל – שומרים על "איפוק" (שכידוע הוא כוח....), מגיבים ב"מידתיות", "מכילים", ועושים הכול, אבל ממש הכול- ובלבד שלא "ניגרר", שלא "נוביל להסלמה" חלילה וחס.

לאחרונה פורסם שראשי הצבא לוחצים על הדרג המדיני לא לפעול שהרי "לא יוצאים למלחמה בגלל עפיפונים". לאסוננו, אנו "קוטפים" את פירות הבאושים של הפקרת חינוך הצבא בידי גורמי שמאל רדיקלי, הפקרה והפקרות הנמשכת שנים ארוכות.

צה"ל, בהוראת הפיקוד הבכיר (עליו כבר לא ניתן לסמוך) מפציץ מחסנים, יורה לעבר מרחבי שיגור, "מחסל" מחנה אימונים ועוד בדיחות עצובות כגון דא. מטרת העל היא למנוע פגיעה פיזית ברוצחי החמס. המדיניות הזו, לא רק שעושה את הצבא, את מנהיגינו ואותנו לחוכא ואטלולא אלה שהיא מחסלת את ההרתעה שהיא חיונית לקיומנו ב"שכונה" הזו ופוגעת פגיעה אנושה בחיילים שלבם נחמץ בראותם את חוסר האונים, את החידלון.

על יישובי עוטף עזה אינני רוצה להרחיב. מחד- סבלם גדול ואחינו הם. אלא שקשה לי לשכוח כיצד היו תומכים נלהבים בגירוש ובחורבן, כיצד אטמו עיניהם וליבותיהם מראות ומלהרגיש, כיצד הביטו בחדווה על המחזות הקשים של החורבן והגירוש וכיצד עמדו לצדי הדרכים בצהלה עת הובלו אחיהם באוטובוסים לגלות כפליטים מיישוביהם. ועד היום טרם נשמעה המילה הכה מתבקשת- סליחה.

כל העם היושב בציון עומד מנגד וצופה בפארסה. עפיפונים שעלות כל אחד ארבעה שקלים הבעירו עד עתה כשלושים אלף דונם. ומה עושים חכמי חלם מפקדי הצבא?- משגרים רחפנים  ומל"טים, מעלים מטוסים לאוויר (על מנת להרתיע....), ויורים ליד המשגרים, לבל ייפגע מי מהם חלילה.....

לעת צורך מופעלים טילים חכמים ומערכת כיפת ברזל (אסון אסטרטגי המנציח דוקטרינה של מגננה והתבצרות תחת גישה התקפית המביאה לניצחון והכרעה). טילים יקרים מאד משוגרים על מנת למנוע פגיעתם הרעה של ה"חפצים המעופפים" (שבכוחם להרוג) אותם הביא עלינו השמאל הישראלי באיוולתו וברשעותו.

במלל ראשי הצבא ומערכת הביטחון חזקים מאד. מה זה חזקים...אלופים ורבי אלופים:  "אם ינסו לפגוע בנו נגיב במלוא העוצמה", "שלא יפרשו את סבלנותנו כחולשה", "בידינו ארגז כלים מלא", "נעלה בהדרגה בעוצמת התגובות" "נכה באויב מכה קשה" ועוד בדותות שאינן משקפות אלא מלל ריק מכול תוכן ממשי. הרמטכ"ל מאיים ו"מכיל" והעפיפונים שורפים.

למקרא אוסף הביטויים הריקים מכול תוכן המושמעים חדשות לבקרים על ידי ראשי הצבא וראשי מערכת הביטחון אפשר להתפלץ, או יותר נכון- אי אפשר שלא להתפלץ.

לגלגו פעם על אהוד ברק (נוכח איומים ריקים אותם הרבה להפריח לאוויר)- "אם רק יעזו אויבינו.....כי אז ייווכחו לדעת שהאיומים אותם אני משמיע היום הינם כאין וכאפס לעומת האיומים שעוד אשמיע". זה היה יכול להיות משעשע אלמלא הפכה הבדיחה למציאות.

ותירוצים יש לרוב- "יש בעיה משפטית לירות במשגרי עפיפונים", "קשה להוכיח כוונה להרוג ולכן אין לירות במשגרים"- אוזניכם שומעות? מהיכן לומדים חכמי חלם במטכ"ל שצבא המגן על ריבונות צריך "לוודא ולהוכיח משפטית" כוונה להרוג? היש איוולת גדולה מזו?

ה"ראשים" הממונים על הצבא מפגינים חולשה מתמשכת, רפיון וחידלון. שיקול דעתם זר לייעוד הצבא וגורם להפקרת ביטחון המדינה ואזרחיה. מה רבותא יש בהיות ישראל מעצמה צבאית אם איננו עושים שימוש בעוצמה אלא עושים הכול כדי להתחמק מהשימוש בה?

כל שתואר הוא תוצר של בעיה קשה המובנית בחינוך בצבא, במסלול ההכשרה של הפיקוד הבכיר, בחדירת גורמי שמאל לתחום החינוך בצבא,   גורמים שהצליחו לאסוננו "לשנות ראש" לפיקוד הבכיר, עד אשר אינו כשיר כבר לבצע תפקידו כיאות. התרענו על כך בעבר ונמשיך להתריע עד אשר יתוקן.