בין ספרד לפולין

מאיר גרוס , כ"ח בתמוז תשע"ח

מאיר גרוס
מאיר גרוס
צילום: עצמי

לפני כרבע מאה, ציינו במערכת החינוך בארץ מלאת 500 שנה לגרוש ספרד.

באירועי הציון אי אפשר היה להתעלם מאווירת הפסטיבל שאפפה את השנה הזאת. ספרד הוצפה ביהודים, נוסטלגיה ריגשה את בית ישראל. "טולדו- נו"(בחולם- כלומר,לא לטולדו,) הומרה במחקרים שהדגישו שמעולם לא היה חרם על ספרד.

וכאילו נשכח הטבח הנורא ביהודים, משפחות שטבעו תוך ניסיון להגיע לחופים אחרים, יהודים שנרצחו באכזריות אל אנושית.

נכון, לא הייתה מדינה יהודית, לא מערכת חינוכית מוצפת בעדויות, לא סרטים, לא ביקורים באתרי רצח. לא ספרי זיכרונות מלאות רגש וכאב. וגם, לצערנו הגדול, העם היהודי לא הפיק את הלקח הנדרש.

איני בטוח שנושא "החוק הפולני" כבר ירד מסדר היום. עם זאת, נראה שהמהומה כבר אינה בשיאה, וניתן לבחון כמה היבטים, עם פחות יצרים. כי בין כל הוויכוחים והניגוחים בין פוליטיקאים, חוקרים ואנשי עט ומיקרופון, צריך לזכור את התכלית של רוב העם. זכור ואל תשכח, ולעולם לא עוד.

ואני מבקש להעלות כמה זוויות ראיה. גילוי נאות. אני בן לניצולי שואה. כשאבי היה "נצר אחרון". ואני עוסק בהדרכת מסעות בני נוער לפולין. וגם בארץ מסעות "בין שואה לתקומה", של בית העדות בניר גלים.

בזמנו, בגין כראש "חרות" יצא בחריפות רבה נגד הסכם השילומים עם גרמניה. ברוח דברי המשורר הלאומי, ביאליק, - "וחפרתם עצמות אבותיכם ... הקדושים... ועמסתם אותם על שכם... עתידים לעשות בהם סחורה".

ואילו בן גוריון ראה בכספי השילומים- שנהנו מהם כל הישראלים, בין יוצאי השואה ובין שאינם- הצלה למדינה החדשה והענייה. וזה סמוך לשואה כשמאות אלפי ניצולים הם חלק משמעותי מהלוחמים והבונים פה.    מי צדק אז?

אין כמעט מדינה או לאום שלא רצחו יהודים לאורך ההיסטוריה. גזרות ופרעות וגרוש. בוועידת אוויאן, ערב מלחה"ע,  שום מדינה לא רצתה לקלוט יהודים. ספינת פליטים גורשה- עם מנוע ששבק חיים וללא מזון – על ידי התורכים לים השחור וטובעה שם. רק אחד מבין 769 נוסעיה ניצל. בעירק פרעות ה"פרהוד".

רוזוולט, הנשיא האמריקאי הנערץ, לא רצה יהודים בגלל אנטישמיות !(ספר "נטישת היהודים", של פרופ', בן לכומר, באמריקה). בהונגריה אנשי "צלב החץ", יכלו ללמד אכזריות את הגרמנים.- אלו רק דוגמאות. וכלפיהם אנחנו ממש סלחנים. ובהקשר הזה, אי אפשר להימנע מלהשתומם על הסלחנות כלפי ערבים. אנדרטת נרצחי הטרור, בהר הרצל, בחיבור בינו ל"יד ושם", מספרת סיפור נורא של "שכנים" של דקירת תינוקות וילדים במיטותיהם ושל אכזריות בלתי נתפסת אפילו כלפי גוויות. למה הדממה בחזית הזאת?

בהזדמנות מסוימת טענה עיתונאית ישראלית נגד הפולנים. לשאלתי, למה את שוכחת את הגרמנים, יוזמי השואה ומחולליה, היא ענתה: פולין, ארץ מגעילה. גרמניה, הוי יפה וירוקה! – מנין הסלחנות כלפי כל העולם מחוץ לפולנים? לגרמניה מגיעים המון ישראלים, לגור, לטייל, לקנות. האם זה הגיוני. לביתנו  לא נכנס מוצר גרמני. והתגובות שאני מקבל נעות מ- : הם מייצרים דברים נהדרים, ועד: אתה חי בעבר. אכן, יש גם "יישר כוח" פה ושם. איך אנו מתפעלים מאנשי "כפרה" גרמניים, וביניהם ילדים ונכדים של נאצים ידועים.

כמדריך, אני עוסק גם ברצח שביצעו פולנים. ואנו נוסעים לאסם בידוובנה ולפוגרום בקיילצה.  ומספרים. וגם על "היו גם אסמים אחרים" כביטויו של שבח וויס, ניצול באסם שהיה שגריר ישראל בפולין. ואגב, בשני המקומות האלו פולנים מקומיים עשו מפעלי הנצחה, וסרטים מדהימים. ויש עוד פעולות רבות גם בבנדין, בורשה (המוזיאון החדש) ועוד מקומות.  

לפני זמן מה חזרתי עם חבר, מאיר שילה, ממסע חקר בגליציה.  הסתובבנו בכפרים נידחים. כיפה וציציות. בכל מקום זכינו לעזרה, היענות, אנשים יצאו מגדרם כדי לעזור לנו. ולא נתקלנו בשמץ של אנטישמיות. חיוכים והתעניינות.

ואולי כדאי שנפסיק לדבר בהכללות. ה- פולנים, מזכיר יותר מדי את ה- יהודים.