הרגל מגונה

ההרגל כוחו רב, לטוב ולמוטב. בכוחו הוא שוטף את כל מה שהיה נראה קיצוני, רחוק ולא עולה על הדעת, והופך אותו לרגיל, קרוב ומוכר.

דודי וכטל , כ"ט בתמוז תשע"ח

דוד וכטל
דוד וכטל
עצמי

סיפור אמתי או אגדה בעלמא, איני יודע. כך או כך, כך סופר:

אחד מזקני מאה שערים, שכל ימיו השתבח בהנהגתו שלא לצאת משערי השכונה ביום שבת קודש למען לא יראה בעיניו מחזות שוברי לב של חילול שבת, נאלץ לשנות ממנהגו ולשים פעמיו מרחק גדול מחוץ לשכונה. סיבת הדבר הייתה נעוצה בנפילתו למשכב של אחיו הערירי, ששכב לבדו בבית החולים מבלי איש לצִדו. על אף הקושי והצער הרב, ידע אותו זקן שלא להשוות גדול וקטן, ואת החומרה היתירה שנהג בעצמו ביטל לטובת קיום המצווה החשובה של ביקור חולים.

רגעים אחדים אחר צאתו מן השכונה, בעודו מתקרב אל אחד הכבישים הפתוחים לתנועה, ראה אותו זקן, לראשונה בחייו, רכב רכוב בידי איש ישראל נוסע ביום השבת. תגובתו של הזקן לא איחרה לבוא. הוא לא מחה בקול גדול וגם פסולת מלוכלכת לא הושלכה מידו. אותו זקן פשוט קרס בעילפון גמור ואיבד את הכרתו.

עבר שבוע, העילפון ואיבוד ההכרה, עליהם כל השכונה כבר ידעה, היו מאחוריו ובכל זאת לשאלת בני משפחתו האם הוא מתעתד לנסות גם השבת לצאת מהשכונה על מנת לבקר את אחיו, ענה הזקן הירא בשלילה.

אחד מנכדיו, שניסה לעמוד על דעת זקנו ולהבין סברתו, שאל: "סבא, אתה מפחד שהמחזה של חילול השבת יחזור על עצמו ושוב תתעלף?". תשובתו של הזקן הייתה מפתיעה: "לא", הוא ענה בהחלטיות, שתק לרגע ואז הוסיף בפקחות: "אני מפחד שהמחזה יחזור על עצמו, רק שהפעם כבר לא אתעלף".

ההרגל כוחו רב, לטוב ולמוטב. בכוחו הוא שוטף את כל מה שהיה נראה קיצוני, רחוק ולא עולה על הדעת, והופך אותו לרגיל, קרוב ומוכר. ניתן להתרגל אפילו לעבירות הקשות ביותר, אלו שפעם עוד זעזעו אותנו, לראות ולהמשיך כאילו לא קרה דבר.

בכוחו של ההרגל לשנות גם את ציורי הנפש ואת כל תבניות החשיבה. המציאות, זו שחוזרת על עצמה יום אחר יום ולא נראית כפתוחה לשינויים, מכה בנו בלי רחם ומביאה אותנו לחשוב שכל שיכול לקרות הוא מקסימום קצת יותר ממה שכבר קרה.

המציאות בה רבים רחוקים מתורה ומצוות וחיים תרבותית חיים של עם אחר, היא מציאות נוראה. נוראה פי כמה ממנה היא המציאות בה אנו מתרגלים לכך ולא מסוגלים להעלות בדעתנו מציאות אחרת. מה קורה בציורי הנפש של דור בו המחנכים לא מסוגלים להעלות את דעתם את עם ישראל במקום שונה? מתוך ההפיכה של ירידת קרננו בעיני עצמנו והמחשבה שככל הגויים בית ישראל, ואולי מקסימום מעט יותר טוב, יכול אדם לצייר לעצמו את הגאולה והמשיח כתוספת שולית לחיינו, שיפור ופיתוח של הקיים, עוד קצת נוחות או שימת כיפה על תבניות חיים וחשיבה קיימות.

היכן זה יורגש, תשאלו. זה יורגש ויובלט בכל אותן סוגיות שנראה את מנהיגינו ומחנכינו עייפים מלטפל בהן, מיישרים קו עם הקיים, מבקשים להוריד רגל מהגז וקצת לישב בשלווה תחת גפנה ותאנתה של התרבות המערבית. בצילם נחיה וכך די לנו. הגאולה, אולי יהיה מי שיחשוב, תפקידה להסדיר את ההתנחלויות, להפסיק את ירי הטילים מצפון ודרום ולאפשר לנו לחיות את חיינו. התגברות על סטיות וניצחון הצניעות והטהרה, חול שלא מתנגד לקדושה, חזרה לכל חלקי ארצנו ושיבת רוח הקודש והנבואה – כל אלו, מי יהין להזכירם.

מעט המים הדלוחים להם זכינו עד כה, שגם עליהם יש לשמוח, להודות, להלל ולשבח, אסור שיהיה מי שידמה לראות בהם את השיא ויחשוב שליותר מכך לא נזכה. בעצת יועצים ומחנכים מסוג זה וכדי להוסיף חיזוקים וראיות, הרבה דברי תורה יכולים להיהפך למדרש טעות ואליל. חלילה לנו מכך. כשיבוא סער ויהפך מהפכה אבן על אבן לא תישאר מכל מה שהורגלנו להיות משועבדים אליו מחשבתית. מרחק שנות אור יש בין הנראה לעינינו ובין מה שעוד צפוי לנו במהרה בימינו.

מי הלוחמים בקו החזית, אלו שדואגים שלא נתרגל, שנמשיך להתעלף בראותנו את ישראל רחוקים מביטוי מעלתם העליונה? הלוחמים הם כל אותם בעלי מרץ, חיוניות, אומץ וגבורה, אלו שלא ממצמצים גם מול ביזיונות, העלבות או מִפגני הפחדה כנגד 'הדתה'. ביניהם רבותינו גדולי המחנכים, ביניהם גם אנשי מעשה פעלתנים ונמרצים.  

הם רחוקים מאוד מלעסוק בשאלה כמה ידיים הם ישימו על ההגה, יוּמרנות ושטחיוּת אינה נחלתם. הם מקפידים לעסוק בשיטתיות בסוגיה אחר סוגיה – חדירת הרפורמים למערכת החינוך של מדינת ישראל, השתלטות בעלי סטיות על הזכות לבטא ערכים בתחום מבנה המשפחה, רִפיון בכבוד הרבנות הראשית וניסיונות לגרום לקריסתה, ערבוב בנות בצבא מתוך אג'נדה של מחיקת זהות האישה ועוד ועוד.

הם כולם כאחד שמחים ומודים על כל מה שהשגנו וכבר יש, בד בבד עם הכאב, הצער וחוסר המוכנות לקבל אותו ככזה ראה וקדש. עוד הרבה למעלה מזה ייעדו לנו הנביאים, שהצדק והאמת מעלתם, דבר אחד מדבריהם אחור לא ישוב ריקם.

המאמר נכתב לקראת כנס הרבנים הגדול שיתקיים בשבוע הבא בירושלים לביסוס מעמדה וסמכותה של הרבנות הראשית.