שרפות, מקצועיות וערכים

שדה הקרב מוכרע לא רק בפיתוח מערכת טכנולוגית חדשה, אלא בביסוס תפיסות ערכיות ברורות ואמיצות.

ד"ר יוסי לונדין , ג' באב תשע"ח

ד"ר יוסי לונדין
ד"ר יוסי לונדין
צילום עצמי

שלושה חודשים עומדים אזרחי ישראל אל מול פני השדות הבוערים בדרום ולא  מאמינים למראה עיניהם.

חבורות פרחחים עזתיות בעזרת נשק ילדותי ופרימיטיבי שורפות אלפי דונמים, משמידות שמורות טבע וחורשות עליהם עמלו שלושה דורות, והופכות את ההרתעה הישראלית המפוארת ל"חוכא ואטלולא".

כל מי שסייר בגבעות הדרום בשבועות האחרונים וראה את התשובה של המעצמה הישראלית לגל הטרור הזה, דומה שאינו יודע אם לצחוק או לבכות. ג'יפים עם מכלי מים משוכללים, תצפיות עם ציוד חדשני ומתנדבים מסורים של "השומר החדש" המכוונים לוחמי אש עייפים מעמוד עשן  אחד למשנהו, הם המענה הפסיבי עד כדי גיחוך שמעמידה המעצמה השמינית בכוחה בעולם אל מול עלובי החיים של החמאס.

אל מול חוסר האונים הזה נשמעו שוב ושוב אמירות עמומות מפי בכירי מערכת הביטחון, הרומזים כי שיקולים שאזרח מן השורה לא יכול לבא בסודם עומדים מאחורי ההבלגה.

רמזים עבים על סכנת מלחמה מצד איראן, על עסקים חשאיים בין פוטין, טראמפ, הסעודיים ונתניהו, על  בניית מערכות אסטרטגיות אסורות בפרסום, על שאלה אסטרטגית אמיתית ללא מענה מה לעשות בעזה, כל אלו הותירו את האזרח הפשוט, זה שעומד באמת נפעם ואסיר תודה לנוכח בעלי הדרגות הגבוהות והעיטורים המרשימים, עם תחושה שיש סיבה להבלגה, ואכן על האזרח הפשוט להודות שישנם דברים שהוא אינו מבין.

אולם הדברים שהודלפו מהקבינט בימים האחרונים מצביעים על כך שנושא הדיון הוא אחר לגמרי. הסיפור הוא אינו רק מקצועי-אלא  גם ערכי. דבריו (לכאורה) של הרמטכ"ל  בדבר חוסר הערכיות בירי על מטיסי  העפיפונים, שמצטרפים לשורה ארוכה של התבטאויות של בכירי צה"ל בשנים האחרונות  ("זיהוי תהליכים" "אין לירות על ילדה עם מספריים" ועוד ועוד) מצביעים על כך שמקור ההבלגה נעוץ בתפיסת עולם מסוימת מאוד.

המערכה בת מאה השנים בין היהודים לערבים בארץ ישראל ידעה כבר פעמים רבות את מושג ה"הבלגה". לעיתים היא נדרשה לצורך השגת גיבוי מהבריטים בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, לעיתים היא הוצדקה על ידי אריאל שרון במחיר נורא  בשם הצורך. "הצורך למלא את כוס הדם" בימי האינתיפאדה האיומה ערב "חומת מגן" כדי להשיג לגיטימציה לאומית ועולמית טרם מיגור הטרור. ועיתים היא נדרשה לצורך השגת התמיכה האמריקאית כמו בימי "עופרת יצוקה" אז המתין אולמרט לאור ירוק מהבית הלבן (במחיר עוד ועוד טילים על שדרות) בטרם מחץ צה"ל את החמאס ב"עופרת יצוקה".

בכל המקרים הללו התקיים ויכוח נוקב בחברה הישראלית בדבר הצדקת ההבלגה ומחירה, אולם בכל המקרים הייתה מידה רבה של הצדקה והגיון גם בעמדת המבליגים, גם אם ניתן לחלוק עליה. ההבלגה הנוכחית (שלראשונה בהיסטוריה מובלת דווקא בידי קציני הצבא ומנוגדת לעמדת ההנהגה הפוליטית, באופן הפוך מהמקובל בהיסטוריה העולמית והישראלית) שונה.

הבלגה זו מגיעה הישר מתפיסות המוסר האולטרא ליברליות של רוח הפציפיזם , הפוליטקלי קורקט ואהדת ה"אנדרדוג", כפי שהיא מקובלת בשיח האינטלקטואלי והתקשרותי במערב.

תפיסת עולם זו, טוענת שיש להימנע מענישה קולקטיבית,  להיזהר בכל מחיר מפגיעה אגבית בחפים פשע, וגם במקרה שמחבלים במודע מכניסים עצמם לאזור סיכון במטרה מכוונת לפגוע בשטח ריבוני שמעבר לגבול(!), הרי כל עוד לא מדובר בנשק קטלני במודע - מדובר בחפים מפשע לכאורה שאין לפגוע בהם בשום צורה.

לא צריך דמיון מפותח מדי כדי להבין לאן עלולים להגיע עם גישה מסוג זה. אולם, חשוב יותר, אם הנימוק המרכזי להתנהלות של צה"ל בימים אלו הוא אינו מקצועי אלא ערכי (והדברים דומים במידה רבה גם לשאלת גיוס הבנות, ואין כאן מקום להאריך) הרי בשאלת הדיון הערכי, אינה עדיפה דעתו של מפקד מהולל ככל שיהיה על פני דעתו של אזרח מן השורה הנוקט עמדה ערכית אחרת, עמדה שמן הסתם רוב הקוראים מזדהים עמה יותר בהקשר למאבק בטרור.

ומה עלינו לעשות בימים אלו? להמשיך לכבד, לשבח ולהעריך את מובילי הצבא, אך להתפלל שההנהגה הצבאית תחזור לתפקידה המקצועי ותותיר את הדיון הערכי להכרעת נבחרי העם. חשוב מכך, להבין ששדה הקרב מוכרע לא רק בפיתוח מערכת טכנולוגית חדשה, אלא בביסוס תפיסות ערכיות ברורות ואמיצות בהם יש לעסוק בכל הבמות ובכל גיל, ללא קשר לרקע או תואר צבאי ומקצועי.

אבינו מלכנו, הגן על מדינת ישראל חייליה ותושביה באברת חסדך, והרם קרן ישראל עמך.