לאן נעלם המוסר היהודי?

ברל'ה קרומבי , י"א באב תשע"ח

ברל'ה קרומבי
ברל'ה קרומבי
צילום: עצמי

שתי ידיעות התפרסמו במוצאי ט' באב בשולי החדשות וזכו למעט תהודה, אך שתיהן ידיעות חשובות ומכוננות.

האחת עוררה מיני סערה ברשתות החברתיות בין תושבים ופעילים בירושלים: פקחי עיריית ירושלים סגרו במהלך ט' באב דוכן למכירת כעכים של רוכל ערבי תושב העיר העתיקה, שהוצב בדרך לכותל.

הטענה של המתלוננים הייתה ביזוי יום האבל הלאומי והכשלת המוני הנוהרים לכותל. השניה זכתה לעוד פחות הד ציבורי: צה"ל חילץ במבצע הירואי 800 מתנדבים מארגון אזרחי שפעל בסוריה בשנים האחרונות למען הפליטים והעביר אותם אל ירדן.

מאחורי המבצע עמדו בקשר ישיר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, נשיא רוסיה ולדמיר פוטין וראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.

לידיעה הראשונה לוו תמונות קשות. לא נעים לראות דוכן כעכים הפוך ואדם היוצא בבוקר לעמל פרנסתו עומד חסר אונים בזעקות שבר. הפקחים אמנם הדגישו כי את הסחורה שפך בעל הדוכן עצמו בחמת זעם, אבל בדיוק כמו בסיפור של קמצא ובר קמצא, האחריות אינה רק על מי שעושה מעשים קשים בחמת טירוף, אלא על מי שהביא את האדם למצוקה בה אינו יודע כיצד לנהוג. למשל חכמים שלא מיחו על ההשפלה.

גם כאן הסיפור אינו על פקחי העירייה שעשו מלאכתם, וגם לא רוכל ערבי ממזרח העיר. מי שעקב אחרי חשיפת הסיפור והתמונות גילה שלידיעה צורפו טקסטים מפי מי שדואגים "לייהד את ירושלים" כלשונם, שיצאו בתרועות שמחה למול התמונות.

לזכותם ייאמר שאותו רוכל מוכר את כעכיו שנים ללא רישיון וכבר עשרות פעמים הוחרם הדוכן שברשותו - ובכל פעם הוא שב אל הזירה. המקרה, כמו שנוהגים לומר, מוכר לשלטונות. אך בכל זאת איזו שמחה יש לראות אדם מושפל ביום ט' באב? האם לא אלו העוולות החברתיות עליהן זעקו נביאי ישראל כשביקשו "הלא פרוס לרעב לחמו"?

והידיעה השניה הייתה זו שהציגה בבהירות את המוסר היהודי, הערכים עליהם דיבר חזון הנביאים. צה"ל אינו רק צבא מוסרי אלא צבא הרואה בדאגה לבני האנושות כולה ערך ראשון במעלה. במעשה האנושי הפשוט כל כך לכאורה קיים צה"ל את דברי הנביאים על שיבתה של מלכות ישראל להיות אור לעמים; מונח שאנו מרבים להשתמש בו, אך מעטות הפעמים בהן הוא מתקיים בכזו בהירות. לא רק וועד קהילה הדואג לבני העם הנרדף אחרי אלפיים שנות נדודים, אלא מלכות ישראל העוסקת בתיקון עולם.

איזו מלכות מבין שתי הרשויות קרובה יותר למלכות ישראל של דוד ושלמה: זו המחרימה דוכן כעכים מידי אדם חלש המבקש להתפרנס ביום ט' באב והינו גר בארצנו; או זו החשה מספיק חזקה לדאוג לבני האומות השכנות מכח המוסר היהודי? שיפטו בעצמכם.