תוכם רצוף אהבה

תגובה לטור של ידידיה מאיר במוסף "אתנחתא" של העיתון בשבע - 'מן הקרטונים האלה ייבנה המקדש'

ד"ר חנה קטן , י"א באב תשע"ח

ד"ר חנה קטן
ד"ר חנה קטן
צילום: עצמי

מוקדש לידידיה - הבאת בתור שלך טעימה קלה, רפרפת של אהבת חינם. האמת היא שתמהתי קצת על ההתפעלות שלך ממעשים כל כך טריוויאליים. הגשת עזרה פשוטה וטבעית. פרגון לאחר גם במחשבה..

יש מדרגות באהבת חינם. לעניות דעתי, במאמר הנפלא שלך, עמדת על המדרגה הנמוכה ביותר. אם קצת נטפס נמצא מציאות מופלאה.

צוות לוחמים מיחידת  אגוז, שסיים זה עתה שירות סדיר וקבע, מבקשים בכל פה לשפץ בתים של קשישים במעמד סוציואקונומי נמוך על מנת שיוכלו לחיות בסביבה נעימה ומכבדת. עשרים וארבעה יהלומים, עם לב רחב וכתפיים חסונות, לוחמים שמבינים בריתוך, צבעות, נגרות, חשמל, וכל עבודה שיצטרכו. את העבודה הפיזית הם יעשו אבל צריכים את עזרתנו להגיע לשם. תוכם רצוף אהבה. אהבת חינם. וכך ישנם בחורים  ומשפחות שמתגייסים לכך באופן פרואקטיבי מידי כמה חדשים. סתם –כי הם אוהבים.

בקבוץ שדה אליהו מארחים קבוצה של ילדי תסמונת דאון, קייטנת ילדים של חמישה ימים. חדר האוכל מקבל את פניהם בחיוך ופורש אתת השטיח האדום. קבוצות הנוער מתגייסים כדי להעניק כמה ימי מנוחת הנפש למשפחות המסורות. תוכם רצוף אהבה. אהבת חינם.

וכך כמרבית מיישובי יש"ע. כולם חמדני חסד. כולם.  מידי קיץ, אין כמעט ישוב שלא מזמין אליו  ברוחב לב ובידיים מושטות ילדים מאותגרים כדי להקל על ההורים- זה ממש לא משנה מי הם ומאיפה הם. והנוער מטפל בהם בלב שמח. אהבה שהיא בחינם ממש.

בטח פגשת את שיר הרבש"צים- יום אחר יום, הם מבלים שעות בשריפות. הם יוצאים, בחושך ובערפל, להגן על הבית. מכניעים את להבות העיקשות, וחוסנה של אחוות לוחמי אש עם אנשי נחל עוז עוטפת את שדות הנגב. תוכם רצוף אהבה. ואחווה.

וחיילים שמרצפים את הגבול 24/7 מזה חודשים, בחום הלהבות, ואש של מסירות בוערת בליבם. לא משנה על מי הם שומרים כעת. כי הם אוהבים. ובחינם.

והרשימה עוד ארוכה. אני מקבלת המון הודעות לנייד . אבל רק את אלו אני שומרת. אני אוהבת להתבונן בהן שוב ושוב, כמים צוננים על נפש עייפה. איפה יש עוד אנשים כאלו? מסתבר שיש- והרבה. אשרי העם שככה לו...