אל תלמדו אותנו על חברה צודקת

הרב איתי אליצור , י"א באב תשע"ח

הרב איתי אליצור
הרב איתי אליצור
צילום: עצמי

אותם אנשים שרוצים לא להתחתן, לא לשאת נשים, אלא לחיות חיי יצר ותאוה עם גבר אחר ולשכור את שירותיה של פונדקאית, לא מתביישים לומר שע"י כך נהיה חברה צודקת, טובה, אוהבת ומתחשבת. (כבר ראיתי אפילו מישהו שלא התבייש לומר: ואז נהיה חברה צודקת ויבנה המקדש).

חברה אוהבת ומתחשבת? מעניין שהדברים האלה יוצאים מפיהם של בני הקהילה הכי דורסנית והכי אלימה מילולית שהיתה כאן בשנים האחרונות. קהילה שמשליטה את דעותיה בכח, בסתימת פיות, ובטרור מחשבתי שלא היה מבייש את רוסיה הסובייטית בימיה הטובים. הם מציגים את נצחונם כיצירת חברה טובה? מעניין.

חברה טובה? מתחשבת? מכילה? מעניין. יש אנשים שאוהבים לדבר על חברה מתחשבת, מקבלת, סובלנית ומכילה. אבל תמיד בהקשר של: "אתם צריכים לקבל אותי, אתם צריכים להכיל אותי, אתם צריכים לסבול אותי". אך מתבקש שהם יוסיפו בסוף: "ואז תהיה חברה טובה, סובלנית ומכילה. יפה מאד. ממש דוגמא אישית לסובלנות והכלה.

ומפי מי יוצאים הדברים? מפי אנשים שמתעללים, פשוטו כמשמעו, בילדים שהיום הם בני 5, בני 10. ילדים שבאוירה חינוכית אחרת היו יכולים לגדול, לשאת נשים, להוליד בנים ולהקים משפחה מאושרת ושמחה. כפי שעשו כל בני האדם לכל אורך הדורות. אבל בני הקהילה המדוברת יוצרים כאן אוירה כזאת שתהרוס לרבים מהילדים האלה את החיים, כשיגדלו. אוירה כזאת שתגרום לרבים מהילדים הנ"ל לא לשאת אשה ולא להוליד ילדים, אלא לחפש גבר אחר בשביל היצר. ואז מה? ואז הם יחפשו רחם להשכיר. מה יש לומר? מודל לחברה למופת. להרוס חיים של מתבגרים עתידיים בשביל היצר הפרימיטיבי שלכם. (ועוד לבנות אידאולוגיה שלמה סביב זה, כדי להצדיק את היצר שלכם).

אז אני כבר לא מדבר על הפיכת החיים במדינה לחיים של תאוה ושל יצר. האנשים האלה, שרוממות החברה הטובה והמתחשבת בפיהם – חרב פיפיות בידם. הם ההורסים הגדולים ביותר של החברה, ושונאי החינם הגדולים ביותר בדור.

אי קבלה, האמנם?

האנשים האלה טוענים שאנחנו לא מקבלים אותם ומתייחסים אליהם בחוסר שוויוניות. האמנם?

הלא זה הפוך. לכל אורך הדורות החברה התייחסה אל האנשים האלה כאל אנשים שוים לכל דבר ועניין. ולכן גם האנשים האלה ניהלו חיים רגילים. נשאו נשים, הולידו ילדים והקימו משפחות מאושרות.

לאחרונה, כשהתאוה הפכה למטרה בפני עצמה, מישהו דאג לשכנע את האנשים האלה שהם לא מסוגלים למה שכל אדם נורמלי מסוגל. וכשאדם לא מאמין בעצמו – הוא באמת לא מסוגל.

יש אנשים שעדיין מאמינים באותם אנשים וביכולות שלהם, ומאמינים שגם הם מסוגלים לקבל את אותו יחס שכל אדם נורמלי מקבל, ולשאת אשה ולהוליד בנים כמו כל אדם.

אבל דווקא אלה שמתייחסים אל האנשים האלה בשוויוניות מלאה – דוקא הם מואשמים בכך שהם מפלים את האנשים האלה לרעה.

תירוצים

לתלמידים עצלים, שרוצים לשחק ולא ללמוד, יש תירוצים: לא כל אחד יכול ללמוד בכיתה כל היום. יש כאלה שיותר טובים בכדורסל וכדורגל. גם כדורסל וכדורגל זה סוג של לימודים, מה זה אם לא לימודים? מי אמר שכולם צריכים ללמוד דוקא מתמטיקה?

מה? רק בגלל שכולכם לומדים ולא משחקים אתם רוצים לגזור גם עלינו חיי אומללות? מה הייתם אומרים אם אנחנו היינו הרוב והיינו אומרים שכולם צריכים לשחק ולא ללמוד?

לפעמים זה גם אידאולוגי: לא כדאי שאני אלמד בכיתה רגילה. אתה היית רוצה שהבן שלך ילמד אתי בכיתה? מסכן.

וכמובן שהם גם יודעים לפרוט על נימות הנפש הדקות: למה אתה לא סובלני? למה אתה לא מכיל? מחקרים כבר הוכיחו שאני שונה, וגם זה בסדר, וגם זה נורמלי. למה אתה לא יודע לקבל את השונה?

מי אמר שדוקא ללמוד בכיתה זה נורמלי?

המורה ההוא שחושב שאני יכול מה שכולם יכולים ולכן הוא דורש ממני כמו מכולם – הוא סתם שונא אותי ולא מבין אותי.

התירוצים האלה תמיד נשמעים מפי התלמידים. הבעיה מתחילה כשגם ההנהלה מתחילה להאמין בהם.