דחיינות רשלנית

אל"מ במיל' טל בראון , י"א באב תשע"ח

אורח
אורח
ערוץ 7

פתגם ספרדי ישן מלמד כי "מי שלא יתפור חור קטן יאלץ לתפור חור גדול".

ניסיון החיים אף הוא מלמד שבכל עת בה דוחים אנו טיפול בדבר מה פעוט יחסית, נאלצים אנו "להתעורר לפתע" למציאות חמורה הרבה יותר, בה נידרש לטפל בדבר מה גדול, לעיתים מורכב שבעתיים, שהתפתח כתוצאה מהתנהלותנו הדחיינית או הרשלנית.

התנהגות המבוססת לעיתים על המחשבה שאם נמתין בסבלנות דקה או שנה, הכל יסתדר לבד ומעצמו, כי הרי אין כמו צמדי המילים "יהיה בסדר" ו"סמוך עליי" כדי לאפשר לצרות קטנות להתפתח ולהתרווח בקרבנו.

דחיינות ותוצאותיה

המחשה לתפישה זו כמעט כל אחד מכיר בין אם ראה, קרא, חווה או שמע: כיצד חור קטן בשן הופך לטיפול שורש יקר וכואב, איך סדק שולי שקדם לרעידת אדמה קטנה- מתרחב לפתע ומערער מבנה, כיצד הקרע הצר בגדר הפך בן לילה לפרצה רחבה, איך התנהגות ואמירה בוטה הופכת ל"דחיפה קלה" של האדון, שאם ימשיכו מעשיו לעבור בשתיקה, יביאו הם בבוא העת למהלומה כבדה בפרצופה של הגבירה שתהפוך בו ברגע לעוד אישה מוכה. כך גם אמירה לא תמימה שבעקבותיה צביטה קלה במקום מוצנע יכולה להביא בקלות למעשה הטרדה והשפלה.

עתה, כולנו מקבלים שוב הוכחה כיצד אבן קלע שנורתה מעבר לגדר, במהלך הפגנה תמימה לכאורה, ובלון תבערה שהופרח ללא תגובה הולמת ונחושה, הופכים עד מהירה לירי צליפה ולעוד רקטה ששוגרה.

דוגמאות לתופעה זו של דחיינות רשלנית מוכרות היטב בהיסטוריה האנושית לכל אורכה, כשמהבולטות בהן הוא העדר הטיפול בגילויי אנטישמיות הצצים בעולם על ידי תנועות שוליים, הצוברות תאוצה וכובשות את מקומן במוסדות השלטון בקול תרועה והצדעה רמה; היעדר מדיניות וטיפול בתופעת המהגרים הלא חוקיים לארצות אירופה השונות, שיביא בבוא היום למהומות כבדות ומשמעותיות יותר מהידוע ומוכר כעת לרשויות.

גם במדינתנו הקטנה והמתבגרת, מוכרת תופעת הדחיינות הרשלנית, כדוגמת הטיפול בתופעת המסתננים שהחלה כטפטוף לא נעים אך עד מהירה הפך לשיטפון הדורש עד עתה משאבים רבים, ואת תוצאותיו חווים אף עתה אזרחים לא מעטים ברחובות דרום תל אביב, בערים, בעיירות ובשכונות אחרות בכל רחבי הארץ.

כך גם היעדר הטיפול היסודי והמתבקש בתופעות הבנייה הבלתי חוקית וההשתלטות על אדמות המדינה בנגב בפרט. דרך הזנחת הטיפול בתופעת הפוליגמיה, בקרב האוכלוסייה הבדואית בעיקר, שמעודדת ייבוא וניצול נשים פלסטיניות בחסות המדינה וביטוח לאומי. כלה בהזנחת הדרישה מכל אזרחי המדינה למלא אחר חובת השירות למענה, בין אם בצבא או בשירות הלאומי והאזרחי, לכל מי שחי ונמצא כאן כאזרח הטוען לשוויון זכויות.

דוגמאות פשוטות וקלות ערך מאלו שהוזכרו מוכרות לכולנו היטב ברמה המשפחתית והאישית, מתקופות חיינו השונות, עוד מזמן היותנו ילדים ונערים שובבים "הבודקים גבולות", הורים ומחנכים המבינים מה עלול לקרות אם נעלים עין ונעגל פינות, עת גילינו איזו הפתעה או תופעה שלילית שמתפתחת בעודה באיבה.

מה למדנו?

למדים אנו כי מומלץ שלא לזלזל במעשים פעוטים, וכשם שנותנים אנו חיזוק חיובי למעשה ראוי וערכי, כך ראוי שיוזהר ואולי אף ייענש העושה דבר מה חמור ושלילי.

יודעים אנו כי אסור להמעיט בערכו של אירוע שולי לכאורה, כזריקת אבן על רכב בנסיעה או נהיגה בניגוד לחוקי התנועה, שבמזל לא הביאו לפגיעה בזו הפעם, שהרי בהזדמנות הבאה- המזל עלול לחלוף על פנינו והאבן או העמוד יתקעו ברכבנו, או גרוע מכך בראשנו.

גם בתקופה זו כבעבר, נוכחנו שוב ש"האמצעי" אינו העיקר, כי אם "הכוונה" לפגוע ולהרוג ישראלים ויהודים באשר הם ראויה להתייחסות ותגובה.

העדר תגובה מהירה ונחושה לשילוח עפיפון או בלון תבעירה- הביאה עלינו צרה יותר גדולה. נערה ש"בסך הכל" איימה על שוטר עם מספריים עלולה לשוב ולדקור עם סכין מטבחיים. האבן התמימה שהושלכה על ידי ילד לעבר רכב בנסיעה, יודעת בנערותו של זה להפוך מאבן קלע לסלע, ובבחרותו ללבנה כבדת משקל הנוחתת בסופו של יום על ראשו של חייל.

המסר מהדברים ברור ומובן, שהרי כל העושה מעשה שלילי ואינו זוכה לתגובה נאותה, אם בכלל זוכה הוא לתגובה, מקבל לכאורה לגיטימציה למעשיו, הנובעת מהסכמה שבשתיקה או שמא מעצם העדר התייחסות או תגובה הולמת וראויה.

אדם העובר עבירה ביודעין ובכוונה תחילה, שאינו זוכה במהירה לתגובה החלטית ונחושה, צובר ביטחון עצמי ומפתח תחושת מסוגלות, לצד מוטיבציה לעשיה רבה ומשמעותית, בה יוכל להוכיח עצמו טוב יותר מבעבר, בהתאם לאמרה התלמודית: "כל דאלים גבר".

שלוש מסקנות

ראשית, ראוי ורצוי לא להשאיר פעולה של הזולת כלפינו ללא תגובה, בין אם חיובית או שלילית היא במהותה.
את הפעולה ראוי לבחון לפי כוונתה, לא פחות מאשר לפי תוצאתה, ולאור זאת לקבוע מה מידת התגובה הרצויה.

באופן זה חוליית משגרי עפיפונים אינה שונה מחוליית משגרי רקטות- דינם אחד. המיידה אבן ברכב נוסע שקול לאוחז בנשק היורה על הרכב- דינו אחד. האוחז מספריים באופן מאיים אינו שונה מהאוחז בסכין- דינם אחד.

שנית, אין להמעיט או לזלזל במעשה פעוט וקל לכאורה. מוטב להתייחס ברצינות ובשיקול דעת לדבר איום, מעשה או מחדל בעודם "קטנים", כשניתנים הם להכלה ולתגובה מהירה, שיחסכו לנו בעתיד תגובה נדרשת או מאולצת, שמטבעה תהיה חמורה, מסוכנת וקטלנית פי שבעה.

לסיום- הרתעה נשחקת אם לא מתחזקים ומחזקים אותה כבדרך קבע. זה טבעו של כל בן אנוש ובעל חיים, שזכרונו נשחק ומתכהה בחלוף האירועים, השנים והחיים.

על כן מומלץ את האויב מעת לעת לתזכר בעוצמה הנדרשת, ולאו דווקא בעדינות יתר ובאיומים חסרי תוחלת, עם גילויים של סימני שכחה ראשונים בקרב מנהיגיו ופעיליו, למען לא יאריכון ימים ומעשים, שיש בהם כדי לפגוע באזרחי ישראל ובאיכות החיים.