תועבה ביום קדוש

"סטייה מנורמה חברתית רצויה" היא הגדרה מינימליסטית ומינורית  למכנים עצמם "קהילה גאה" או להט"ב.

בעז שפירא , י"ג באב תשע"ח

בעז שפירא
בעז שפירא
צילום: עצמי

כבר לפני תשעה באב נודע שביום הקדוש יפעלו סוטי הלהט"ב ברחבי הארץ וברחובה של עיר לקידום נטיותיהם וסטייתם.

לעולם לא אחדל מלקרוא לילד בשמו - "סטייה", וכמדומני שאין בנמצא יצור חברתי נורמטיבי שיחלוק על ההגדרה המינימליסטית דלקמן- "סטייה מנורמה חברתית רצויה" וסטייה זו משותפת לכל הסוטים כולם- הומואים, לסביות, טרנסג'נדרים ובי סקסואליים.

במהלך שעות הערב המאוחרות האזנתי לרדיו. למרבה החרפה היה  הדיווח על אירועי היום מוקדש רובו ככולו לסוטים ופועלם. הפגנות התקיימו בשעות היום  ברחבי הארץ ושיאן היה בערב בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, עיר שהוכתרה לפני כמה שנים כיעד תיירותי מספר אחד בעולם למי שמכנים עצמם "קהילה הגאה"- אוי לבושה!!

בשולי הדברים ולהבדיל אלף אלפי הבדלות  דווח ברדיו על החייל אביב לוי השם יקום דמו שמסר את נפשו על הגנת המולדת, מעט על נבחרת כדורסל שזכתה באליפות אירופה, וגם על מזג האוויר. אף מילה על היום הקדוש, אף מילה על החורבן, אף לא אזכור של האבל של היהודים על חורבן בית המקדש. ואילו על הסוטים ופועלם – דיווחים לרוב, כולם אוהדים, כולם מפרגנים, כולם מתבטלים מפני הסטייה והסוטים.

וראה זה פלא, מלבד כל מה שיש לומר על התופעה הנלוזה והמחטיאה הזו - דבר אחד "קטן" נשכח מלב- טובת הילד. והרי מוסדות הרווחה, הרשויות המקומיות, מערכת החינוך ובראש כל אלה מערכת המשפט- כולן כאחת מדגישות בכל הזדמנות שהשיקול המכריע (בענייני אישות, גידול ילדים, ההחזקה בהם ורווחתם של הילדים) צריך להיות טובת הילד. והאם יש לך דבר פשוט מהאמת הצרופה והנצחית בכל הדורות על פיה טוב, ראוי ונכון הדבר  שילד, כל ילד, יגדל להורים נורמטיביים, אב ואם?

השאלה הנ"ל היא כמובן שאלה רטורית אלא שבחלקים מהחברה הישראלית מכה הטירוף הזה כמו מחלה ממאירה ונראה שאין לו גבולות. התקשורת מתהדרת ב"נאורות" מזויפת, סוגדת ל"קהילה" ופועלת באינטנסיביות להאדירה ולקדמה.  פוליטיקאים הניצבים כעלה נידף נוכח התקשורת ממהרים ליישר קו בתמיכה בסטייה, מערכת המשפט מניפה את דגליה בראש חוצות – כולם בעד ה"קדמה", כולם בעד ה"נאורות". כולם נגד ה"חושך", נגד "הנבערים מדעת", נגד הפרימיטיביים הדתיים. כולם כאחד נגד אבא ואמא.....

אחת הבעיות הגדולות היא שהמכבש התקשורתי והתעמולתי הזה מקלקל נוער תמים הנחשף  לסטייה כאילו הייתה טבעית, טובה ואף רצויה ובתמימותו אינו יודע אחרת. הראו לי מחנכים ובתי ספר המתריעים נגד הסטייה, המציאו לי תכניות טלוויזיה המתריעות מפניה, הראו לי פוליטיקאי המתריס מזהיר ועומד בשער  על מנת להציל.

כמעט שאין......, בוודאי לא בחברה המכונה חילונית, בוודאי לא במדינת תל אביב "היעד התיירותי מספר אחד בעולם לסוטים"......

נחזור ונבהיר את שאמרנו לא פעם בעבר. המאבק הערכי והמוסרי איננו בהכרח נגד חברי הקהילה הזו כפרטים. בתור יחידים הם זקוקים לסיוע, להכוונה, לעזרה ולעתים לריפוי. יש לא מעט אמפתיה לנער מבולבל שהוסט מהדרך, לבחורה הנכנעת לזרם התודעתי המורעל, לגברבר הנמצא בשלבי גיבוש זהותו המינית ונופל בפח.   כל אלה כיחידים אינם מהווים איום על החברה אלא זקוקים לסיוע מצידה, לשיקום, הכוונה ותמיכה.

המאבק אותו עלינו לנהל, ללא פשרות, הוא כנגד ה"תנועה" הפוליטית והכוחנית העושה שמות בחברה תוך ניסיון לקעקע את יסודותיה הבריאים. המשימה אינה פשוטה שכן השופרות העיקריים (תקשורת, פוליטיקאים ומעצבי דעת קהל ריקים מערכים) משתפים פעולה עם הסוטים. אלא שבהעדר כל ברירה נילחם בהם עד חורמה ונאחז בכל אמצעי חוקי בו ניתן לאחוז.  נתייצב מולם בכל חזית, נוקיע ונגנה. לא ניתן להם לקדם חקיקה "שוויונית" שהיא בעצם חקיקה של כיליון ושמד. לא נאפשר להם לדון תינוקות וילדים להיות חיים כבסדום ועמורה במסגרת שאינה על פי צו הטבע. לא נאפשר להם להשחית את הנוער, לבלבל את הבוגרים ולאמלל רבים.

זהו מאבק ערכי מהמעלה הראשונה. מאבק בין חפצי החיים לבין המובילים לכליה ומוות של האנושות.. מאבק בין המקדשים את התא המשפחתי הנורמטיבי לבין המבקשים לפוררו, מאבק בין הטוב לרע ובין האמת לשקר.