היכן נמצא הלב של ה' ?

הרב יאיר פרנק , י"ח באב תשע"ח

הרב יאיר פרנק
הרב יאיר פרנק
צילום: Noam Moskowitz/flash90

עוד קודם שננסה לענות על השאלה הנועזת שבכותרת, עלינו להתבונן ולתהות על עצם המושג 'הלב של ה''. וכי אפשר וראוי לדבר על 'הלב' של מי שאמר והיה העולם, של מי שהוא למעלה מכל גבול ומידה, ו'לית מחשבא תפיסא ביה כלל'?!

ואולם, מצאנו שני פסוקים בתורה המזכירים בפירוש את ליבו של ה'. אחד קודם המבול: "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ". ואחד מייד לאחר המבול כאשר בונה נח מזבח ומקריב עליו קרבן: "וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי".

כידוע, דעת הרמב"ם, שכל מקום שהתורה משתמשת בביטויים של גוף והגשמה ביחס לאין סוף, הם אינם אלא לשבר את האוזן, ו'דיברה תורה כלשון בני אדם'. אמנם, פנימיות התורה כולה מונחת על היסוד שאע"פ שאכן דיברה תורה בלשון בני אדם, אך גם כל העולם נברא ומונהג ע"פ אותה לשון. קרי - אכן ה' יתברך הוא למעלה מכל גבול ומידה, אך הוא ברחמיו מתגלה אלינו בגילויים שונים, כערכינו, והם הם שמות ה' השונים, ו'בעשרה מאמרות נברא העולם', וד"ל.

ואכן, הרמב"ן ברוח קדשו רמז (בראשית ו, ו): "ויתעצב אל לבו - דברה תורה כלשון בני אדם ... ובבראשית רבה (כז,ד) אמרו בזה ענין נכבד במשל שהביאו מן הסרסור והאדריכל, והוא סוד גדול לא ניתן ליכתב, והיודעו יתבונן למה אמר בכאן שם המיוחד, ובכל הפרשה וענין המבול שם         א-להים".

ואחר היראה והפחד מלהיות 'הולך רכיל מגלה סוד', ומתוך הדרכת רבותינו כי בדורות הללו יש אדרבה לגלות מרזי תורה, נביא כאן את לשון המדרש: "ויתעצב אל לבו, אמר רבי ברכיה משל לשר שבנה פלטין ע"י אדריכל, ראה אותה ולא ערבה לו על מי יש לו להתכעס לא על אדריכל, כך ויתעצב אל לבו". ה' יתברך מתגלה בגילויים שונים, ואחד מהם הוא בבחינת אדריכל, החפץ לבנות את העולם, להשרות שכינתו בתוכנו, ואדריכל זה הוא מעין ובחינה של ליבו של מקום.

וכעת, נשוב אל השאלה בא פתחנו – היכן נמצא זה הלב ?

מה יאירו עתה דברי חז"ל (תענית ד, ח): "צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ. ביום חתונתו זו מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן".

הלב של העולם הוא במקום המקדש. שם נמצאים פעימות החיים של כל הבריאה, ומשם שופעים חיים לכל העולם כולו. אותו ריח ניחוח שאחר המבול עלה דווקא מקורבנו של נח, שהרי – "מסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא, אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא" (רמב"ם בית הבחירה ב, ב).

ולא בכדי הוא ש'תפילות כנגד תמידין תקנום', שכן: "איזו היא עבודה שהיא בלב - הוי אומר זו תפלה". ומקרא מלא מצינו בו מגדיר ריבונו של עולם בכבודו ובעצמו את מקום המקדש שבנה שלמה כמקום בו שרוי ליבו: "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים" (מלכים א', ט',ג).

ומיום שחרב ביתו הלב בוכה, בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה, ו'איכא בכיה קמיה הקדוש ברוך הוא' (חגיגה ה:). כיצד נשיב את הלב למקומו, וכיצד ישוב ל'יום שמחת ליבו'?

אם נשוב ונתבונן בפסוקים שהבאנו בראשית דברינו, נראה כי בכולם מופיע כנגד ליבו של מקום גם ליבו של אדם. בבחינת כמים הפנים לפנים כן ליבו של מקום לאדם. רחמנא ליבא בעי. אין הוא חפץ בזבח ומנחה שאינם באים מלב טהור וישר: "כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה עוֹלָה לֹא תִרְצֶה. זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה". ה' חפץ בישרים בליבותם, בנקיי כפים וברי לבב, היודעים כי צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה.

כאשר נזכה לטהר את לבבינו, ללב נשבר שהוא השלם באמת, או אז גם ישוב דודינו ויתגלה, כמחשבתו מאז ומעולם: "עֲצַת ה' לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר". יום שמחת לבו, זה בניין בית המקדש, יהיה גם יום שמחת ליבנו: "כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ".

ונזכה לראות בנחמת ציון וירושלים: "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱ-לֹהֵיכֶם. דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ".