דבר המלך – פרק א'

ד"ר מרדכי קידר , י"ח באב תשע"ח

(צילום: דניאל רצבי)

בשנת 1979 הודח השאה האיראני, מחמד רזא פהלווי, וגלה למצרים עם משפחתו ושם מת שנה לאחר מכן. אחרי שמת, הכתירו תומכיו את בנו, רזא פהלווי, לשאה במקומו, כשמלאו לו עשרים שנה, אך העובדה שהוא בגלות הפכה את המינוי הזה לחסר משמעות מעשית.

רזא יליד 1960, וכיום הוא בן 58 שנים, מספיק מנוסה ויחסית צעיר עם אופק פעילות ארוך, אם רק ירצה, שכן רבים, באיראן ומחוץ לה, רואים את רזא כמועמד הטבעי לרשת את שלטון האייתוללות כאשר זה יפול. נכון שיש באיראן לא מעטים הזוכרים היטב את הסגנון הדיקטטורי האכזרי של משטר השאה, אבל שלטון אנשי הדת היה גרוע ממנו בהרבה, ולכן יש כיום באיראן ובפזורה לא מעט אנשים המתרפקים על זכר ימי השאה ורואים בבנו, רזא, את האדם היחיד שיש ביכולתו למצוא את המכנה המשותף למרבית ארגוני האופוזיציה, מבית ומחוץ, ולהנהיג מרד שינסה ואף יצליח להיפטר משלטון אנשי הדת.

מחמוד אלעודי, העובד עבור אתר אילאף, ערך ראיון עם רזא וראיון זה התפרסם באתר בארבעה חלקים. ננסה להביא מעל במה מכובדת זו את הראיון בשלמותו. מספר קוראים הגיבו למאמר, וגם חלק מדבריהם יובאו בהמשך. הערותיי בסוגרים, מ"ק.

רזא פהלווי: הבטן הרעבה של האיראנים תסלק את המשטר האיראני

הוא מדגיש כי רק החילוניות תציל את איראן מהתפוררות פוליטית

מחמוד אל – עודי

פריז. בראיון עבור אתר אילאף עם רזא פהלווי השני, בנו הבכור של ההשאה לשעבר של איראן ויורש העצר, הוא דיבר על עניינים רבים הנוגעים להתדרדרות המצב באיראן, המתדרדרת באופן חסר תקדים בכל התחומים. הדבר איננו קשור להידרדרות הפנימית בעניין החרויות, הכלכלה וכו', אלא  להשלכות הקשות על האזור כולו בשל ההידרדרות בתוך איראן.

בפרק הראשון של הראיון שלו עם אילאף שנערך בפריז, פתח רזא פהלווי מספר תיקים, ובראשם אמונתו המוצקה כי החילוניות היא הפתרון שיבטיח את ההגנה על החירויות הדתיות לכל האיראנים, כפי שהיא ההבטחה שהדת לא תנוצל למטרות פוליטיות. ניצול זה הוא הבסיס לקיומו של המשטר האיראני, ובאמצעותו הוא מנהל את המדינה כמו גם את הסביבה האזורית שלה לכיוון של הרס וחורבן.

שאלה: האם תמכת בהצהרה של נשיא איראן לשעבר, מוחמד ח'אתמי, לפני כמה ימים, כשאמר כי איראן חזרה מאה שנים אחורנית בתחום הדמוקרטיה והצדק?

תשובה: כן, טיבו של המשטר הזה שהוא מוביל את איראן אחורנית, אבל אני חושב שההשלכות הנובעות מאופן החשיבה וההתנהגות של המשטר הזה הן הרבה יותר מסוכנות. הדבר המסוכן הוא שהמשטר הזה מביא הרס על איראן ועל סביבתה, ואני שוב מדגיש כי חומרת המצב היא מעבר לכישלון מנהלי, או לשחיתות, שכן התשתית מתחסלת. בעבר היינו מודל מוצלח של פלורליזם, קבוצות אתניות, ומגוון גדול של דתות ועדות, וכולם חיו בשלום ובהרמוניה חברתית ברורה, אך האידיאולוגיה השיעית (העדתית) שהמשטר הנוכחי משתמש בה כדי למשול היא מקור ההידרדרות הפנימית, כפי שהם מייצאים אותה למדינות השכנות, סעודיה ומדינות אחרות במפרץ הפרסי. מכאן החלו הסכסוכים הסונים-שיעים באזור, כשהם עמוסים ברעיונות הנוראיים ביותר. בעבר לא חיינו באווירה כזו, ולא הכרנו מחלוקות עדתיות כאלה. המשטר הזה רוצה להפוך את החילוניות, שאנו קוראים להחיל אותה, לאשמה, כי החילוניות אינה מקבלת את רעיון הסיעתיות, ואילו אנחנו רואים בה את המושיע.

ש: אתה אומר שהחילוניות היא הפתרון, האם תוכל להסביר זאת בצורה ברורה יותר?

ת: כן, היא הפתרון, כי יש באיראן פלורליזם דתי ואתני, ויש עדות רבות. אנחנו זקוקים לאידיאולוגיה שתבטיח את החיים המשותפים של העדות והדתות השונות הללו ביחד. זה לא דבר חדש, שכן איראן חייתה בעבר באווירה של שוויון, דמוקרטיה וחופש. אנחנו רוצים לראות באיראן את המודל הצרפתי, למשל, כי הוא הדוגמא הטובה ביותר להבטיח קיום משותף של כולם: המוסלמי, הנוצרי והיהודי חיים יחדיו תחת הדגל של מולדת אחת.

ש: מה קרה בשלבי השינוי באיראן מדגם הדו-קיום למצב הנוכחי?

ת: המחשבה המבוססת על שוויון ודו-קיום הייתה קיימת באיראן עד שהגיעה מהפיכת המולות, אך הם הביאו את העדתיות והבערות, ועכשיו אנחנו קרובים מאוד למצב שהיה באירופה בעידן שלפני הרנסנס, כאשר ההחלטות היו בידי אנשי הדת, הם היו השלטון והם היו אלו שעשו כל דבר. אם תבצע סקר דעת קהל בין בני העם האיראני, תמצא שהם רוצים חירות ושוויון, חולמים על חוקה שמבטיחה להם את כל הערכים הללו ושתגשים את שאיפות הנוער האיראני. יש אצלנו חלקים גדולים של אנשים צעירים שאינם מסכימים ואינם יכולים לדור בכפיפה אחת עם המשטר השולט בטהרן.

יורש העצר של איראן נזכר באירוע חשוב שהתרחש בין חומייני ומנהיגים ערביים, ובראשם נשיא מצרים המנוח מחמד אנואר אלסאדאת והמלך חסן השני, מלך מרוקו המנוח, ואמר: "חומייני טען שהוא ומשטרו מייצגים את האסלאם האמיתי, ומייד הנשיא סאדאת והמלך חסן השני אמרו: האם אתה חושב שאנחנו לא מוסלמים? ואם אתה, ח'ומיני, מייצג את הצד הנכון, המקורי, של האסלאם, אז את מי אנחנו מייצגים?"

ש: למה אתה חושב שהחילוניות תגיע ללא ספק? האם זה באמת רק עניין של זמן?

ת: המשטר האיראני מאמין שהחילוניות היא נגד האסלאם הפלגני, והוא אינו יודע שהיא איננה נגד הדת, אלא היא זו שמבטיחה חירות, ואני שואל את ח'אתמי כאיש דת: אתה מכיר את שנים עשר האימאמים (שהנהיגו את השיעה מהמאה השביעית עד התשיעית), למה רק שנים מהם היו שליטים? האם אתה רוצה לשלוט בשם המהפכה האסלאמית או בשם האסלאם השיעי? ההצהרה של ח'אתמי היא הכרה מרומזת בטעות שהמשטר מתבסס עליה, וכעת אנו עומדים בפני הודאה בכישלון של הדו-קיום. אני חושב שבקרוב ניישם את החילוניות בדקדקנות, כדי שהציבור ישתחרר מהשליטה והדיכוי. מתוך נקודת המבט שלי, הציבור הגיע לרמה גבוהה של התפתחות ומעורבות, וזו רק שאלה של זמן (עד שנגיע לשלטון המבוסס על חילוניות). זה קשור לתרבות האיראנית, שיש בה סיבה לגאווה לאומית.

השאה רזא פהלווי השני משלים: "בסוף היום, כאשר הקיבה ריקה, ויש מצב של מחסור, ותחושה שאין סיכוי אמיתי לחיות, העם יבכה למען החירות, והם יודעים היטב כי לחירות יש תנאים, ויש לי ביטחון רב באזרח האיראני שיישא באחריות לשמירת הגבולות האלה. אם אתה מסתכל על איראן, תגלה כי היא מסוגלת להתקדם בזכות המשאבים האנושיים והטבעיים ובזכות הכישרונות בכל התחומים. כן, קיימת מוכנות במידה מסוימת, אבל אנחנו חייבים להיות לא מה שאנחנו עכשיו. המצב הנוכחי הופך את העם האיראני למתוסכל, והשכנים בוודאי מושפעים ומרגישים את מצב התסכול הזה באיראן.

הערות הקוראים:

"עיראקי השונא בוגדים" כותב תחת הכותרת:  המזרח התיכון המאושר:

עמי המזרח התיכון הביאו לעולם את כל סוגי התרבויות, ובאזור הזה נולדו כל הדתות (המונותאיסטיות). בנוסף לעומק ההיסטורי הזה, יש במזרח התיכון עושר עצום (נפט וגז) שהיה אמור להפוך את כל אנשי המזרח התיכון לאנשים העשירים ביותר בעולם כולו. אם כן, מדוע כל העוני, הפיגור, ההרס והשנאה הארורה הזו אשר שורפת את ארצותינו זו אחר זו? האם לא הגיע הזמן שיתכנסו כל האנשים השפויים של המדינות האלה, ושייקראו לעצמם "איגוד מדינות המזרח התיכון" וזו תהיה התחלה לא רשמית אלא יוזמה עממית מלמטה, שתכנס את האנשים השפויים, רחוק מתודעת הדתות, העדות והקבוצות האתניות,  ותתמקד באדם, כיצד לשמור על כבודו, איך לספק לו פרנסה הגונה ואיך להפיץ אהבה, שלום ושיתוף פעולה לתועלת כל עמי המזרח התיכון.

קורא אחר מעיר בלעג על ההערה הקודמת: "...רחוק מתודעת הדתות, העדות והקבוצות האתניות,"  ... האם הערבים מסוגלים לחיות עם אחרים? מעשי הטבח בנוצרים בשנת 1933, הטבח ביהודים בשנת 1948, מעשי הטבח של השיעים נגד הכורדים לפני כמה חודשים והפגיעה החמורה בכבוד הכורדיות בכרכוכ...

(המשך יבוא)