זהירות פורטנייט

אמור לי באיזה משחק מחשב אתה משחק ואומר לך מי אתה

אבינועם הרש , י"ח באב תשע"ח

אבינועם הרש
אבינועם הרש
עצמי

החופש בעיצומו וזה הזמן לחשב מסלול מחדש בנוגע למסננת ולידע שיש לנו אודות צריכת המדיה של הילדים שלנו.

מסתבר שמעבר לאינטרנט, הרשתות החברתיות והסמרטפונים, זירת משחקי המחשב מעולם לא הייתה פרוצה וקטלנית מבחינה חינוכית והשפעתה על נפש התלמידים כמו בתקופה האחרונה.

הכול התחיל כאשר פתאום באמצע השיעור של הבית ספר קיץ, קם לי תלמיד והתחיל לרקוד לי באמצע השיעור. לתדהמתי בתוך כמה רגעים קמו עוד כמה תלמידים וחצי כיתה רקדה ריקוד שנקרא כך התברר לי מאוחר יותר בשם פורטנייט. עד כאן הכול לכאורה בסדר.

לכשהגיע הצלצול, כולם כרגיל דהרו להפסקה ולמגרש ואז אחד מהתלמידים נפל ואני קולט איך תלמיד אחד מסתכל עליו נאנח בכאב שלו ובמקום לעזור לו מתחיל שוב פעם לרקוד את הריקוד הזה מול הפרצוף שלו.

"תגיד, מה נסגר איתך? " שאלתי אותו בכעס: "חבר שלך נופל ובמקום לעזור לו אתה רוקד לו מול הפרצוף?".

"מה?" ענה לי בתמימות: "אני רוקד פורטנייט, כמו במחשב כשהם הורגים ומחילים לרקוד".

ואז התחלתי להסתכל על המשחק הזה ותאמינו לי או לא, מדובר באחד מהמשחקים המזעזעים שיצא לי לראות דווקא בגלל הפופולריות שלו:

מצניחים 100 אנשים (ושחקנים) על אי בודד כאשר כמו בהישרדות הם מתחילים להילחם ולהרוג אחד את השני ובסוף אחרי שהורגים את הקורבן גם רוקדים ומשפילים אותו דרך הריקוד הזה

כשדיברתי עם קולגה הבנתי ממנו שמדובר בכלל במגפה וגם לו יש בכיתה הרבה תלמידים שפשוט התמכרו לזוועה החינוכית הזו

אז מה הפלא שאחרי שהם החזיקו רובה ושעות על גבי שעות הרגו והשפריצו דם ורקדו והשפילו את ה'אויב המדומיין' שלהם, הם אח"כ בכיתה לא מבינים מה הבעיה בלרקוד פורנטנייט מול הפרצוף של החבר שלהם שהרגע נפל?

אבל אז חשבתי לעצמי: האם יש לנו המחנכים בכלל שליטה על המשחקים שהתלמידים הללו ישחקו בבתים שלהם?

ומה שווים כל הדיבורים על הסולידריות החברתית והאנושיות שאנחנו מנסים להחדיר בהם בבוקר, אם בערב הם נהפכים לציידים וטורפים וירטואליים שרוקדים על הדם?