בין צניחה לצמיחה

דודי וכטל , כ"ח באב תשע"ח

דוד וכטל
דוד וכטל
עצמי

אז אומנם כבר התברר, שבדומה ללא מעט מקרים מהתקופה האחרונה, גם הפעם הפרסום של דובר צה"ל, תת אלוף רונן מנליס, מוטעה ושקרי; ואומנם גם ברור שהוא לא טעה בתום לב או רק מעט התרשל בבירור פרטי המקרה, אלא זה עוד חלק במערכה המשותפת לו וליוהל"ם, יחד עם שדולת הנשים והפורום החילוני כנגד דתיים בצבא; מכל מקום ה'פייק ניוז' בהם צפינו מציפים כמה נקודות למחשבה:

1) "חניך שינהג בחוסר כבוד כלפי מדריכות, לא ימשיך בהכשרה". כך סיכם דובר צה"ל את תגובתו לפרשיית החיילים בני הישיבות שהפנו את מבטם ולא הסתכלו על מדריכתם מדגימה תפקוד נכון בקורס צניחה.

כיוון שאותם בני ישיבות עוד לא משרתים מספיק זמן בצבא, וכיוון שמסגרת השירות שלהם כיחידה נבדלת לא מאפשרת להם להיפגש מספיק קרוב עם שאר חלקי הצבא, חשבתי שאחד כמוני, כזה שלא שירת במסלול הסדר כי אם בפלוגה רובאית רגילה בחטיבת גבעתי, יוכל לתת להם שירות ולהפגיש אותם עם נורמות הכבוד המקובלות בצבא ביחס לנשים.

התלבטתי במה לפתוח את אותה היכרות –  האם המנון הפלוגה ה'מסייעת' יתאים? האם שיחות הלילה באוהלים על כל הבנות שמשרתות במוצב יעשו את העבודה כראוי? אולי זה התמונות שמקובל לתלות על הארוניות האישיות הן אלו שכדאי לספר עליהן...

2) בתחילה היינו מאוד תמימים. חמישה חיילים דתיים בתוך מחלקה של ארבעים חיילים שמגיעים מעולמות אחרים. ערב ערב התכנסנו יחד וחלקנו חוויות משותפות מהיום האחרון. בעיקר זכור לי איך נחרדנו מהיחס אותו קיבלה בקביעות ה'פקידה הפלוגתית'. שבועיים מתחילת הטירונות, בשיחת היכרות אישית עם מפקד הפלוגה סיפרתי לו, כשכולי נסער, שאני חושב שהפקידה שלו עוברת סוג של הטרדה אצלנו בפלוגה. המ"פ, בחור באמת טוב, הסתכל עלי במבט מלא חמלה, כאב שמתבונן בילדו הקטן והתמים, חייך ואמר: 'הכול בסדר דודי, אתה עוד תתרגל'. אחרי זמן קצר הבנתי שזו הנורמה, כך נהוג להתייחס וכך מותר לדבר.

3) מה בין כבוד חיצוני לכבוד פנימי? במסלול ההכשרה של אחת מיחידות השדה המובחרות, במהלך אימון כושר, נפל דבר. בשעה בה המד"סניקית הדגימה לבני הצוות כיצד מותחים את שרירי הרגליים, חייל אמיץ אחד בחר שלא להתבונן במדגימה כי אם בחבר שלידו. מפקד אותו צוות נדרך ובכעס גדול נזף באותו חייל על היחס המזלזל שלו כלפי המדריכה. "אתה לא רואה איך אתה מעליב אותה?!", הוא צעק. החייל האמיץ לא נרתע לאחוריו ולא חזר בו ממעשיו. הוא רק שאל בתמיהה את אותו קצין: "אני מעליב אותה?! אין אף אחד בכל הצוות הזה ששומר על כבודה כפי שאני עושה. בכל ערב כשכולם מנבלים את הפה עליה ומעלילים עליה עלילות, אני היחיד שעומד להגנתה ומגן על שמה".

כמדומני שזה הנוסח בו היה צריך לבחור דובר איגוד ישיבות ההסדר בבואו להסביר את מה שקרה.

4) השאלה ההלכתית, האם מותר היה לבני הישיבה להסתכל על מדריכת הצניחה בעודה מדגימה, איננה השאלה היחידה. כשאר השאלות ההלכתיות גם היא צריכה להיות מופנית לרבנות הצבאית והיא תפרסם את עמדתה (כמובן רק אם דובר צה"ל, תת אלוף רונן מנליס, יאשר לה). ישנן שאלות חשובות יותר לשאול ודברים עקרוניים יותר לעסוק בהם –

הגיע הזמן להתקדם הלאה בחיים. הימים בהם מדריכות צבאיות מדגמנות תרגילים אל מול מחלקה של לוחמים, יחלפו מן העולם בעתיד הלא רחוק מאוד. מי שחושב שגם ביום שקרוב לחמישים אחוז מהלוחמים יהיו דתיים, נורמות חוסר הצניעות של הציבור החילוני עדיין יעצבו את התנהלות המערכת הצבאית, פשוט כופר במושג שלטון הרוב.  

5) כנראה שיהיו כאלה שימהרו להוכיח את אותם חיילים במסלול ה'הסדר' על כך שהם עברו על איסור 'הלבנת פנים'; טובים מהם יבקשו מהצבא למצוא חלופות ראויות עבור חיילים דתיים שמקפידים על שמירת ההלכה (אם צה"ל של הרמטכ"ל רא"ל גדי אייזנקוט יודע לבנות מסגרות מתאימות לחיילים שיום אחד מרגישים שהם בת ויום אחד מרגישים שהם בן, ודאי שהוא יוכל למצוא פתרונות גם לסוג כזה של אנשים, שפשוט חיים את היהדות הנורמלית והמסורתית, זו שקיימת בעולם כבר לא מעט זמן); אבל לצערנו כנראה שיהיו רק בודדים שיאמרו את מה שכל כך מתבקש לומר: צבא הגנה לישראל צריך להיערך לעתיד.  

במקום לנהל מאבק ישן על זכותו של חייל דתי לשמור על קיום ההלכה ולקבל הדרכה ממדריך ולא ממדריכה, במקום לנהל מאבקים קטנוניים ומעליבים על זכותם של חיילים דתיים להיעדר מטקס בו חיילת שרה, הגיע הזמן להתקדם הלאה ולדרוש את מה שהרבה יותר מתבקש וסביר – התאמת ההכשרות והטקסים לרוחם של אחוז הולך ועולה ממשרתי הצבא.

6) תחשבו על זה: שירת נשים, פריצוּת ונאומים חלולים עם מסרים של הומניות מזויפת – OUT, אברהם פריד, שיחות חיזוק וברכות מהרב עמאר שליט"א – IN. זה לא צחוק, אפילו שרת התרבות מירי רגב הבינה את הרעיון העמוק שאומר, שתרבות אמורה לשרת ולהתאים לעולמה של רוב האוכלוסייה הצורכת אותה. כפיים.

7) התבשרנו שראש אכ"א, האלוף מוטי אלמוז עתיד להיפגש עם חברות שדולת הנשים. כבוד האלוף, חשבתי עבורך על שאלת פתיחה לפגישה, כזו שאולי תשבור את הקרח בין שני הצדדים: "נשים יקרות, האם אתן בעד שצה"ל ינצח במלחמה הבאה או בכלל, כן או לא?".