מעורב או מתערב?

לפני 30 שנה התרחשה במדינת ישראל מהפכה חוקתית אשר שינתה את סמכויות ביהמ"ש בישראל

חן קרסנטי , א' באלול תשע"ח

אורח
אורח
ערוץ 7

בית המשפט דוהר במהירות קדימה? התערבות גם בחוקי יסוד? עד כה הוגשו 6 עתירות כנגד חוק יסוד: הלאום. וכעת, צריך בית המשפט להכריע – האם פסילת חוקי יסוד הינה חלק מסמכויותיו או חריגה מהן

שני שותפים עיקריים  בחינוך הילד: הוריו – אשר מגדלים אותו ומטפלים בו  מהרגע בו הוא מגיח לעולם. ובית הספר – המקום בו הילד נמצא ברוב שעות היום שלו. תפקידו של בית הספר להקנות לתלמיד ידע, להעצים ולפתח את מה שהוריו לימדו וחינכו אותו.

נדמיין מציאות, בה ההורים עושים את תפקיד המורים, או להפך - האם הורה כלשהו יסכים שמישהו אחר יגיד לילדו כיצד נכון לחיות? האם הורה כלשהו יסתפק בהקניית ידע חדש לבנו וישאיר את מלאכת החינוך המהותית למורה שלו? דומני שרוב מוחלט של ההורים לא יסכים להיפוך תפקידים מעין זה.

לפני 30 שנה התרחשה במדינת ישראל מהפכה חוקתית אשר שינתה את סמכויות ביהמ"ש בישראל. מאז, השופטים פועלים "בשיטה אקטיביסטית" של שפיטה, מכניסים אג'נדה והשקפת עולם אישית ספציפית אל פסקי הדין ויוצרים תקדימים. כמובן שהשופטים שנבחרים לעליון מאז, הם שופטים המאמינים בשיטת עבודה זו ומעודדים אותה. ההשלכות לאותה מהפכה – חמורות ומסכנות את עתידה הדמוקרטי של ישראל.  

כידוע, תפקידה של הכנסת הוא לחוקק חוקים. ולמראית עין היא אכן עושה זאת, אך אל תטעו, זה רק למראית עין. הכל דופק ומתנהל כרגיל, עד שנחקק חוק שלא עולה בקנה אחד עם השקפת העולם של כל דרי הכנסת. כשזה קורה אותם חברים מודיעים, קבל עם ועדה, כי במידה והחוק אכן יעבור, הם "ילכו איתו לבג"ץ", זאת אומרת, יעתרו. כמה פשוט וקל. אותם חברים, כנראה שכחו כי מי שיזם ודחף את החוק הם נבחרי הציבור ולא אנשים שנבחרו על ידי "ועדה של מקורבים". נבחרי ציבור שלא מקדמים אג'נדה אישית אלא מייצגים את רוב העם (!!) שבחר בהם בקלפי.

וזו, ההשלכה המשמעותית ביותר של אותה מהפכה - טשטוש מוחלט של עקרון הפרדת הרשויות. החל תהליך מסוכן של היפוך תפקידים, בניין הכנסת, שעליו עומדת הדמוקרטיה הישראלית, מט לנפול ומי שממוטטים את יסודותיו הם חברי הכנסת עצמם... והאירוניה - חוגגת.

סקירה קצרה של פסיקות בשנים האחרונות מגלה לנו כי בתחילה השופטים פסקו והתערבו בנושאים "קטנים" אך ככל שהזמן עבר ההתערבות נעשתה גסה יותר ויותר, עד לשיא – בו בוטלו חוקים שהתקבלו במליאה בדרך הראויה על ידי הרשות המחוקקת. עד היום 18 חוקים שעברו את הליך החקיקה במלואו, בוטלו על ידי שופטי בג"ץ, והיד עוד נטויה.

אחרי שעבר חוק יסוד: הלאום, במליאה החל קרקס תקשורתי כנגדו, מיד עתרו לבג"ץ מספר ח"כים בבקשה לבטלו. האמירה כי גם חוקי יסוד ניתנים לפסילה הינה בבחינת קריסת הדמוקרטיה. הזוי שהשופטים, אלו שאמורים לפרש את החוקים, מעצבים וקובעים אותם בפועל. לקיחתם בכוח של תפקידי הרשות המחוקקת עלולים לייתר את הרשות המחוקקת ולשנות את פני הדמוקרטיה הישראלית לבלי היכר.

בשום מדינה דמוקרטית מפותחת אין מציאות בה ביהמ"ש אינו שומר על הפרדת הרשויות ולוקח חלק פעיל בעיצוב החוקה. המחשבה שחלקים בחוקה אשר נקבעו על ידי נבחרי הציבור בדרך הראויה יבוטלו רק בגלל שהשופטים גורסים אחרת איננה הגיונית. ההיגיון הבריא אומר שכפי שאסור לבג"ץ להוסיף לחוקה פרקים חדשים, כך אסור לו להסיר ממנה פרקים, היכולת הזו מצויה בידי הרשות המחוקקת בלבד.

בישראל של 2018 הורים מוחים על כניסתם של ערכים אשר נוגדים את תפיסת עולמם למערכת החינוך. ואני שואלת, למה היפוך תפקידים– בו ביה"ס מחנך לערכים שונים משל ההורים אסור וגורר אחריו מחאות על אובדן הדמוקרטיה, והיפוך תפקידים בו בג"ץ נוגס ולוקח בכוח את תפקידיה של הכנסת מותר, ואף מבורך?