החופש למידות

אבינועם הרש , ג' באלול תשע"ח

אבינועם הרש
אבינועם הרש
עצמי

ישבנו ליד זוג מקומי מזיכרון שישב לידנו אבל בשלב כלשהו החליט להתקפל: "אני במקרה מכיר את המלצרית הזו" אמר לי הבעל והמשיך:

"היא פה שנים. כמונו. יש לה משפחה בבית אליעזר. פעם אחת יצא לנו לראות את הילדים הקטנים שלה מגיעים לכאן. כאלו מתוקים. מאז, בכל פעם שאנחנו כאן, אני משתדל לא להפוך את זה ליותר מידי מסטיק כדי שתספיק עוד לראות אותם. הם לא יוצאים לי מהראש".

נפעמתי. כי לפי הנורמות החברתיות שלנו הוא לא באמת חייב לה כלום. להפך. הוא בחופשה. הוא שילם על הארוחה הזו. הוא אמור להפיק מהכסף שלו כמה שיותר ואם בא לו להמשיך ולרבוץ על הכיסא שלו אחרי בקבוק יין שרדונה לבן, להשקיף על החוף אז זה מה שהוא יעשה.

ובדיוק בגלל זה האנושיות הזו שלו, המיוחדת, ששברה את 'חוקי המשחק' כל כך הרשימה אותי. אחרי שהם הלכו, גם אנחנו קמנו.

אבל בלי תחושה של באסה. להפך.

וכל כך הייתי רוצה בתור מחנך שכל הכיתה שלי תהיה עדה לפרץ הסולידריות הזה של אדם שלמרות שהוא שילם במיטב כספו על השירות ולמרות שאם הוא יישאר עוד ועוד אז התמורה לכספו תגדל לכאורה, בכל זאת ממשיך לשמור על צלם אלוהים שלו. כן, גם בחופש.

ובדיוק שמעתי מחבר שלי שהוא שם לב שהילד שלו התחיל לחקות את הפקודות שהוא מעביר ל'וויז': 'זיכרון יעקב!' או 'מצא את המסלול לרמת הגולן!' בלי תודה ובבקשה ופעם אחת, כך סיפר לי שהם ישבו במסעדה והילד אמר למלצר   שהיה יכול גם להיות אבא שלו:

"תביא לי מים!" ורק אז הוא הבין שבעצם הילד שלו חוזר אחרי דפוס ההתנהגות שהוא רואה אצל ההורים שלו ומאז הוא החליט שלפני הילדים שלו גם אל ה'וויז' הוא הולך לדבר באופן נאות וכשחושבים על כל הסיטואציות היומיומיות ואין ספור המצבים בחופש שהילדים מסתכלים ובוחנים אותנו, מגלים ומבינים בפעם המיליון מדוע המשפט:

החינוך מתחיל מהבית, כל כך נכון.