לשני בתי ישראל

על התכתבותם של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל והרב יוסף משאש זצ"ל

הרב ש"י ויצמן , ג' באלול תשע"ח

ש"י ויצמן
ש"י ויצמן
צילום: עצמי

יום פטירת הראי"ה קוק הוא הזדמנות נהדרת לכתוב מעט על הקשר הייחודי בין שני גדולי ישראל אלה.

לידי הרב משאש הגיע ירחון "בית ועד לחכמים" אשר יצא לאור בעיר סאטמר שברומניה. בירחון, מתוארים לכאורה מעשים קשים הנעשים בארץ ישראל: מכירת נבילות וטריפות, חילול פומבי של שבת ויום הכיפורים וכיוצא בזה.

המאמר, בא כתגובה לנאום אשר נשא הרב קוק בהנחת אבן הפינה לאוניברסיטה העברית בירושלים. בסיום דבריו שם, ציטט הרב קוק את הפסוק "כי מציון תצא תורה" והללו האשימו אותו בייחוס הגשמת הנבואה להקמת האוניברסיטה כאשר היה ברי לכל כי כוונתו הייתה להשלמת חזון הנביאים, שלא רק חכמה תצא מירושלים אלא גם תורה זכה וטהורה (ותודה לרב אבינדב אבוקרט שליט"א אשר האיר עיניי ברקע לכתיבת המאמר הנ"ל).

הרב משאש שולח מכתב כואב לראי"ה קוק כדי לברר עמו את הדברים והוא מסיים דבריו בקביעה אצילית: לעת עתה הוא לא מאמין לאף מילה עד אשר תגיע תגובתו לטענות הקשות:

"צפירת תפארה, הנזר והעטרה, הגאון האדיר המפורסם כמוהר״ר אברהם יצחק הכהן קוק, שלום שלום קדוש ה׳... עתה אמרנו כי חובה עלינו להיות מחוסרי אמנה בקול הקריאה, עד אשר נודיע להדרת כבודו, והוא יאיר עינינו בתשובתו אשר לה הננו מצפים..."

הרב משאש חושש מאוד כי עצם שאלתו תפגע ברב קוק והוא מבקש להתנצל על הדברים. ולא עוד, אלא שמרגע שאותו ירחון הגיע לידי הרב משאש הוא לא הכניס דבר מאכיל לפיו מרוב צער:

"וסלח נא אדוני אם שגיתי באמרי פי, כי מרוב צערי הגלוי לפני האל השוכן בציון דברתי. וחי נפשי, כי מעת קבלתי הירחון ועד עתה לא בא בפי כל אוכל מרוב הפלצות אשר אחזתני. בכן, סלח נא ושלח נא להודיע פשר דבר...".

תשובת הרב קוק לא נמצאת במכתבי הרב משאש אבל ממכתבו השני לרב קוק למדים אנו מה היה תוכנו. מדובר ככל הנראה בהאשמות כוזבות אשר נועדו להשתלח ברב קוק:

"ראש הגולה! בשבוע החולף, נתמלאו כל תאי לב יגיל וחדוה, אשר עד הנה לא כבה זיקם כי נתמלא עלי הבית אורה מנגה ברק פניני אמרי קדשו במכתבו הבהיר, עם מאורי אור עתוני ההד, הד ההרים הקדושים אשר כולו אומר כבוד, להמפעלים הנכבדים היקרים הנעשים על טהרת הקדש, על אדמת הקדש...".

אבל הרב משאש לא עוצר כאן. הוא כואב כאב עמוק את הפגיעה בכבודו של הרב קוק ובצעד אמיץ, הוא כותב מכתב חריף לעורך הירחון של סאטמר, הרב יוסף שמעון פאללאק:

"אדון יקר, לא אכחד תחת לשוני כי מירח כסלו שעבר משנתי זאת, אשר הגיעני ירחונו הנזכר וראיתי בראשו נגעו, נגע צרעת ממארת של לשון הרע ועביט של שופכין אשר שפכו אנשי לצון בלשון מדברת גדולות, ברעש נורא ואיום על גאון ישראל, מהר״ר אברהם יצחק הכהן קוק ישצ״ו (זצ"ל), מלך בירושלים- עגמה עלי מאד נפשי. ואף אשר ידעתי, כי רק רוח עוועים של הקנאה והשנאה מדברת מתוך גרונם... כי זך ונקי וטהור הוא מכל אשר נכתב עליו בירחונכם הנ״ל. ובכן, לא על הדוברים על צדיק עתק תלונתי, כי בני קרח לא מתו, רק בכל דור ודור קמים קרחים חדשים לבקרים, אשר יקרחו קרחה בראשם ופאת זקנים אשר הם הדרת פנים של כל ישראל יגלחו בתער לשונם הרע, וכזאבי ערב ודוב אורב, מתחפשים ומתכסים בעורות כבשים תמימים של חרדים קנאים נלהבים, וחוקי דרך ארץ אשר קדמה לתורה אינם אוהבים...".

הקשר בין השניים נמשך שעה בה שולח הרב קוק לרב משאש את ספרו החדש "ארץ חפץ" העוסק בבניין ארץ ישראל ובתקומתה. הרב משאש מתרגש מאוד והוא משיב לרב קוק כי ספרו ממלא את ליבו באהבה הגדולה שבוערת בו לארץ ישראל וציון:

"...ובשום שכל הגיתי בה והנה כלה קדש קדשים, שבע קדושות חופפות עליה: קדושת הארץ, התורה, הנבואה, העם הלשון, הוד והדר... מה מאד מלאו כל תאי לבי גיל וחדוה ורב עונג מריח ערוגות בשמיה, אשר שמו קטורה באפי, וישיבו את נפשי הכמהה והעורגת כאיל תמיד על שיבת ציון....".

מה נאוו דברי הראי"ה קוק זצ"ל במאמרו המפורסם "לשני בתי ישראל":

"...כשאנו באים לעורר תחיה לאומית של קדש, הננו באים להעריך ביותר את שני בתי ישראל היותר גדולים, שחייהם הנם כל כך טפוסיים, כל בית בהגדרתו, פה בארצנו הקדושה- האשכנזים והספרדים... הרינו אחים בני עם אחד והעניינים הלאומיים הנוגעים לבנין האומה בארצה הנם קרובים אל לב כלנו במדה שווה. וכשם שהם צריכים להיות קרובים לנו במדה שוה לספרדים ולאשכנזים -- ככה יש אפשרות פתיחה לנסח את כל תנועות החיים הלאומיים שלנו במדה שוה לשני בתי ישראל אלה... ואנו מקווים, כי יד ה' עשתה זאת לקבץ את אלה שני בתי ישראל, בצורה כל כך נכרת בצביוניהם השונים פה בארץ ישראל, כדי שיהיו מוכנים לפעול זה על זה, את הפעולה הרצויה של ההשפעה הטובה, הנותנת לכל אחד מהם את תפקידו ופעולתו בחיי האומה הכלליים. ומתוך שמירת הצביון המיוחד והתעמקות הסגולות המפורטות, יצא התוכן הלאומי השלם, כלול בהדרו שישוב להיות לכת פועל בעושר גדול על כל דרכי החיים הכלליים, אשר על ידו יבנה ישראל, להיות לגוי אחד בארץ באור קדוש ישראל וגואלו".

זכותו תגן עלינו, יהי זכרו ברוך.