כיצד מתחילים לחזור בתשובה?

הרב יאיר פרנק , ט' באלול תשע"ח

הרב יאיר פרנק
הרב יאיר פרנק
צילום: Noam Moskowitz/flash90

פעמים רבות אנו יודעים שיש הרבה תחומים שאנו רוצים לשנות בחיינו, שיש הרבה מעשים שהיו רוצים להשתפר בהם.

אולם, דווקא ידיעה זו עלולה להרפות את הידיים – יש כ"כ הרבה מה ללמוד ולעשות, וזה מעבר לכוחותיי...

בפרשת השבוע, פרשת כי תצא, הינה הפרשה מרובת המצוות ביותר בתורה. שבעים ושלוש מצוות, מתוך תרי"ג מצוותיה של תורה (כ-12%!). חז"ל אף למדו מפרשה זו עקרון עמוק (דברים רבה ו,ד): "ד"א בן עזאי אומר מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ... ומצוה גוררת מצוה מנין ? תחלה כי יקרא קן צפור מתוך כך כי תבנה בית חדש מתוך כך לא תזרע כרמך כלאים מתוך כך לא תחרוש בשור ובחמור יחדו מתוך כך גדילים תעשה לך הרי מצוה גוררת מצוה".

ובלשון אחר בפרקי אבות (ד,ב): "בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה".

שכר מצווה – מצווה. הדבר הכי גדול ונפלא שיכול האדם לצפות אליו, הוא שמתוך עשיית המצווה יזכה לקרבת ה' ודביקות גדולה יותר. מעבר לעניינה הפרטי של כל מצווה ומצווה, יש בכוחה לטהר את האדם, ליישר את דרכיו. כוח זה מאפשר לו להמשיך בתהליך ההתקרבות אל ה'.

וכשם שמצווה גוררת מצווה, כך להפך, עבירה ופגם בנשמה, עלולה להיות ראשיתה של נפילה במדרון למטה. "כך מנהגו של עולם, העושה מצוה אחת נוח לו לעשות אחרות, והמתחיל בעבירות קשה לפרוש מהם" (ברטנורא שם). "בא ליטמא פותחין לו, בא ליטהר מסייעין אותו" (שבת קד.).

ועל כן -

אדם המבקש לחזור אליו יתברך, אינו צריך לחשוב מייד כיצד יתקן את הכול. אלא – לאחוז במצווה אחת. לעשות אותה מתוך כוונה, מתוך שלמות. בשלב זה, לא לחשוב על כל מה שנדרש ממני בעתיד. את כל עומק הרצון והכיסופים למקד במצווה העומדת לפני. ולהתמלא בביטחון מלא, שבהכרח – מצווה גוררת מצווה. האור של המצווה יעזור לי להמשיך בדרך, ועלות ולהתקדם גם ביתר המעשים. וכפי שאומרים העולם, 'כל מסע ארוך - מתחיל בצעד אחד קטן'.

ומעין הדברים האלה, כתב רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן קמא רעב):

"הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ (תְּהִלִּים צ"ה), זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, שֶׁלֹּא יָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו כִּי - אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם, הֵן בְּעֵסֶק פַּרְנָסָה וְהִצְטָרְכוּתוֹ, צָרִיךְ שֶׁלֹּא יַחֲשֹׁב מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים, וְכֵן בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ לֹא יָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הַשָּׁעָה, כִּי כְּשֶׁרוֹצִין לִכָּנֵס בַּעֲבוֹדַת ה', נִדְמֶה לְהָאָדָם כְּאִלּוּ הוּא מַשָֹּא כָּבֵד, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִשָֹּא מַשָֹּא כָּבֵד כָּזוֹ.

אֲבָל כְּשֶׁיַּחֲשׂב שֶׁאֵין לוֹ רַק אוֹתוֹ הַיּוֹם, לֹא יִהְיֶה לוֹ מַשָֹּא כְּלָל, וְגַם שֶׁלֹּא יִדְחֶה אֶת עַצְמוֹ מִיּוֹם לְיוֹם, לֵאמֹר מָחָר אַתְחִיל, מָחָר אֶתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וּבְכֹחַ כָּרָאוּי, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הָעֲבוֹדוֹת, כִּי אֵין לְאָדָם בְּעוֹלָמוֹ כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הַשָּׁעָה שֶׁעוֹמֵד בּוֹ, כִּי יוֹם הַמָּחֳרָת הוּא עוֹלָם אַחֵר לְגַמְרֵי. הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ, 'הַיּוֹם' דַּיְקָא, וְהָבֵן".