פורמים לנו את הכיפה

ארגונים שנתמכים על ידי 'הקרן החדשה לישראל' הפכו להיות שליחים של זו ששאיפתה הסופית היא ביטול חזון הנביאים.

דודי וכטל , י' באלול תשע"ח

דוד וכטל
דוד וכטל
עצמי

"סיכול ממוקד" ו"מי מושך בחוטים?", כך נקראות שתי חוברות חדשות אשר פרסם לאחרונה ארגון 'חותם'. שתיהן עוסקות בפעילות 'הקרן החדשה לישראל', פעילות הנוגעת למגזר הדתי לאומי, אולם כל אחת מהחוברות מספרת סיפור שונה.

ב"סיכול ממוקד" מוכח מה שמורגש וברור כמעט לכל בתקופה האחרונה – 'הקרן החדשה לישראל' החליטה 'להתלבש' על הציונות הדתית.

המשימה: ללכלך, להכפיש ולבזות אנשים ומוסדות השייכים לציבור הדתי לאומי; האמצעי: יצירת סנסציות תקשורתיות על ידי פרסומים שונים ומשונים, מקוטעים ומסולפים, של דבריהם ופועלם של הנ"ל; המטרה: מזעור כוחו ומיעוט השפעתו של הציבור הדתי לאומי על כלל המדינה, השפעה שהלכה והתגברה בשנים האחרונות.

"וממנה יוושע". שתי נקודות של טוב וישועה נגלות דווקא מתוך אותה רדיפה –

1) המאבק התקשורתי אותו מנהלת 'הקרן החדשה לישראל', יחד עם גרורותיה, מלמד כי היא מזהה את הציבור הדתי לאומי כבעיה מספר אחת של מדינת ישראל בדרך אל החזון העתידי אותו הקרן רוקמת – מדינה אחת גדולה על פני כל רוחב ארצנו, מדינה של כל אזרחיה, הערבים והיהודים, מדינה שערכיה ערכי הדמוקרטיה. הם לא מסתירים את מטרתם, הם חוזרים עליה מעל כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן.

הציבור הדתי לאומי, כך הם מבינים, הוא מקור לכל הבעיות. בניגוד לציבור החרדי, שלתפיסתם, מתעניין בעיקר בשמירה על אורח חייו הדתי ופחות עסוק בעיצוב זהותה של המדינה; ובניגוד לציבור החילוני, שעסוק בעיצוב הזהות של המדינה, אבל כבר שנים רבות זוחל לקראת ההכרה בכך שאין מנוס מקבלת הרעיון של 'מדינת כל אזרחיה'; הציבור הדתי לאומי גם חי תרבות אחרת, כך לתפיסתם, וגם מעוניין להנחיל אותה למדינה כולה. רבנים, ישיבות, גרעינים תורניים, כנסי תשובה – כל אלו מהווים לדידם סכנה ממשית למימוש חזונם. שמחנו מאוד לשמוע.

2) אולי אם יאמרו לנו מספיק פעמים שאנחנו מוזרים ומשונים, ניזכר בכך שזו האמת ונדע לעמוד תפקידנו. לא רק משונים אנחנו מכל מה שסביבנו, כי אם גם מעולים וגדולים מאוד מכל מה שיש לתרבות הזמנית להציע. "אם נדע את גדולתנו אז יודעים אנו את עצמנו". אולי ריבוי ההשמצות והעלבונות 'ישחרר' אצלנו משהו וישנה במעט את ה- DNA שלנו כך שנפסיק להתהלך על קצות האצבעות ולהתבטא בהססנות ובצורה לא ברורה מתוך חשש לפגוע בשמנו הטוב ובתדמית ה'בחור חביב בסך הכול' שדבקה בנו.

אולי דווקא בזכות אותה רדיפה נרשה לעצמנו לחשוב ולדבר עם עצמנו, ומתוך כך עם אחרים, בגדלות של אמונה מקורית שלא משועבדת לתבניות ולתפיסות המערביות.  

החוברת השנייה שפורסמה, "מי מושך בחוטים" שְמה, מדאיגה קצת יותר. את התמונה העולה ממנה על פועלה של 'הקרן החדשה לישראל', ביחס לציבור הדתי הלאומי, אפשר לסכם במשפט קצר: "אם אתה לא יכול להילחם בהם, גרום להם להפסיק להיות הם".

מסתבר שבשנים האחרונות 'הקרן' עסוקה ב'חינוך מחדש' של הציבור הדתי לאומי. את השפעתו של הציבור הדתי לאומי, כך הם הבינו, ניתן לבטל אם הוא יהיה קצת פחות 'דתי' וקצת פחות 'לאומי'. איך עושים זאת? פשוט מאוד – כסף. הרבה מאוד כסף. בצורה נסתרת אנו עוברים תהליך של מעין 'מיתת נשיקה', כשהאמצעים הם הזרמת תקציבים ומתן תארים והיעד הוא טשטוש תפיסת עולמנו.

ארגוני 'הקרן' קונים להם אישים בעלי שם ומוסדות ותיקים ומוכרים והופכים אותם לנשאים של כל הערכים בהם הם מאמינים. בעזרת דמויות וארגונים 'מבפנים' הם מלמדים אותנו מחדש מי אנו ובמה אנו מאמינים. דעו לכם, כך למשל הם אומרים, עם ישראל תמיד היה פלורליסט, ליברל ופתוח, ואם ניתן להם מספיק זמן, הם עוד יוסיפו שאפילו רבי עקיבא איגר והחת"ם סופר ודאי היו צועדים במצעד הגאווה, אילו רק היו חיים. 

אלא שכמו בכל מחלה קשה, ישנה חשיבות מכרעת למועד בו היא זוהתה. 'הקרן' לא החלה לעבוד השנה, וגם לא לפני עשר שנים. את טביעות האצבע של עבודתה, רובנו זיהינו בשלב מאוחר מאוד. כיום כבר כמעט הכול נגוע – חומרי הלימוד בחמ"ד, תכני החינוך בתנועות הנוער, בתי מדרש, עמותות ומכונים. אם תרצו דוגמא, אין זו אגדה - קחו את התהליך אותו עבר הציבור שלנו בשינוי היחס לבעלי סטיות ולרפורמים, ותבינו שאין כאן רק התדרדרות מקרית. ישנה יד מכוונת והרבה מוחות שפעלו כדי להטמיע בנו רוח חדשה.

מה בידינו לעשות?

1) כסף. גם לנו יש! כמה מאִתנו מעלים על דעתם לתרום לפועלים השחורים של התחום? ישנם ארגונים ומכונים (כדוגמת הארגון שהוציא לאור את שתי החוברות המדוברות כאן) שכל מרצם מוקדש לנושא ופועלים עבור כולנו לטובת שמירת זהותה של מדינתנו. תרמו להם!

2) גם לפיתוח רגישות ותשומת לב לתכנים אותם אנו וילדינו צורכים, ישנה חשיבות. האזינו לנואמים, קראו את הספרים, בדקו מי ומי במרצים, הבטחה שלי – תגלו שם הרבה דברים מעניינים. כמו למשל, זוג הורים לילדה בגן דתי (מאוד!) שבשיחה שגרתית עם ביתם הקטנה גילו איך הגננת המחליפה מלמדת על סוגים שונים של משפחות – אבא ואימא, אימא ואימא, אבא ואבא ועוד.

3) עד שאנו קוראים לשמאל ולצבא לנתק קשרים עם ארגונים שנתמכים על ידי 'הקרן', ניטול קורה מבין עינינו – בתוך הציבור שלנו מקבלים במה ארגונים ואישים הפועלים כשליחים ונשאים של כל אותן רעות החולות ובפיהם מילים מכובסות לא חסרות: מ'הנגשת שירותי הדת' דרך 'צמצום כוחה של הרבנות' ועד ל'מחשבה מחודשת על הסטטוס קוו'. כולם בלי כוונת זדון, אבל ברשלנות נוראה, הפכו להיות שליחים של זו ששאיפתה הסופית היא ביטול חזון הנביאים.