את ההורים הפסדנו, לפחות נצליח עם הילדים

אנשים עם מוגבלויות אינם אשמים שנולדו עם מוגבלות וזו האחריות שלנו כחברה לדאוג שהם יחיו את החיים בצורה הטובה ביותר האפשרית

בת אל קטורזה כהן , י"ב באלול תשע"ח

בת אל קטורזה כהן
בת אל קטורזה כהן
צילום: רונן פדידה

קראתי את הנתונים הכואבים על כך ש-90% מההורים לא רוצים שהילד שלהם ישתתף בפעילויות חברתיות יחד עם ילדים ואנשים עם מוגבלויות, ולצערי לא הופתעתי.

במהלך השנים אני שומעת ורואה את זה בכל פינה: נתקלתי בכך בגן המשחקים כשהורים לילדים הרחיקו את הילדים שלהם כאשר ראו ילד עם מוגבלות מגיע לשחק, או כשברחוב הלך ילד עם מוגבלות וכולם הסתכלו עליו במבט מלא רחמים או גרוע מכך – עברו לצד השני של הכביש כדי לא ללכת לידו.

השנה נחשפתי למקרים מקוממים נוספים של יחס מעליב ומשפיל לאנשים עם מוגבלויות. הצטרפתי לעמותת 'עלה' שמטפלת באנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, מתייחסת אליהם כשווים בחברה ומאפשרת להם לחיות בכבוד כמו כל אחד אחר – מה שאמור להיות מובן מאליו – ופתאום הבנתי ששום דבר אינו מובן מאליו.

כך למשל, ליואב עובדיה שמתגורר במרכז של 'עלה' בגדרה יש אוטיזם. כאשר יואב המתין לסבא וסבתא בשדה תעופה יחד עם אמו רונית והיה מעט לא רגוע, החליט עובר אורח אחד 'לחנך' את רונית ואמר לה "אני צופה בכם ואני חייב לומר שאת האמא הכי גרועה בעולם". או שכאשר הלכו שניהם לשחות בבריכה עירונית ניגש אליהם אחד העובדים והסביר שעליהם לעזוב את הבריכה כי יואב מפחיד את הילדים האחרים.

אני מוצאת את נקודת האור בכך ש55% מההורים ענו שאם להם היה ילד עם מוגבלות היה מפריע להם שילדיהם יהיו מודרים עקב המגבלה. כלומר, בתוך תוכם ההורים יודעים שהבעיה האמיתית נמצאת אצלם. שלא נתבלבל, ילדים הם חכמים, קולטים את המסר מההורים שלהם ולומדים מהם.

המציאות שהסקר חשף היא המציאות שאנחנו נתקלים בה בכל יום. העובדה שמקרים כאלה הם הסיבה שהחלטנו בעמותת 'עלה' (עזר לילד המיוחד) לפתוח תוכנית לאומית חינוכית שנקראת 'תיקון עולם', לתיקון היחס בחברה הישראלית לאנשים עם מוגבלויות.

המיזם 'תיקון עולם' שפעל השנה בקרב 10,000 תלמידים בכיתות ט' ושיתרחב ל-100,000 תלמידים תוך מספר שנים, הוא התשובה הטובה ביותר לחומת השתיקה, לרתיעה והפחד מאנשים עם מוגבלויות ולדעות הקדומות שקיימות עדיין לצערי בחברה הישראלית. התלמידים פוגשים לאורך השנה אנשים עם מוגבלויות, שחושפים את עולמם בפני התלמידים בכל התחומים: עיוורון, חירשות, כסאות גלגלים, מוגבלות שכלית התפתחותית ועוד.

המפגשים הללו לצד השיעורים בנושא בכיתה, שעות ההתנדבות בקהילה והצעדות המשותפות יחד עם אנשים עם מוגבלויות, יוצרים מהפכה אצל התלמידים עצמם. הם הופכים סובלניים לאחר, מקבלים וחושבים כיצד הם יכולים לעזור לאדם אחר. פחות אנוכיות ויותר הכלה, הבנה והקשבה. הסקר מוכיח שיש לנו עבודה רבה לעשות כדי שהשינוי החברתי הזה יקרה.

מוזר שצריך לומר את זה, אבל אגיד בכל זאת: אנשים עם מוגבלויות אינם שונים מאיתנו. זו אינה אשמתם שנולדו עם מוגבלות וזו האחריות שלנו כחברה לדאוג שהם יחיו את החיים בצורה הטובה ביותר האפשרית. התיקון החברתי הזה כבר קורה והוא חייב לקרות. אנחנו חייבים ללמוד לקבל את השונה, למרות המוגבלות ואולי דווקא בגללה.

את דור ההורים כבר הפסדנו, אך כפי שמייסד המיזם אלוף במיל' יו"ר הכפר השיקומי "עלה נגב - נחלת ערן" וחתן פרס ישראל דורון אלמוג עובר ממקום למקום בכל רחבי הארץ ומדגיש בכל הרצאה: החוזק של השרשרת שלנו תלוי בחוליות החלשות ביותר שבה. כדי להיות ראויים להיקרא חברת מופת, כדי להיות "אור לגוים", צריך להיות קודם כל אור לעצמנו. אנחנו צריכים ללמוד לקבל את האדם עם המוגבלות בחברה. אנחנו חייבים להצליח, לפחות עם הילדים שלנו.

הכותבת היא מנהלת מיזם 'תיקון עולם' של עמותת עלה והאגף לחינוך העל יסודי במשרד החינוך. המיזם מחבר 105 בתי ספר ברחבי הארץ מכל חלקי החברה הישראלית ומלמד את התלמידים לקבל את השונה.