הקורבן האמיתי בחג הקורבן

משטרת ישראל החליטה לפנק את המוסלמים ולהעניק להם מתנה לאחר פיגוע הדקירה, חג נקי מיהודים. משאלת לבם.

אופיר דיין , י"ב באלול תשע"ח

אופיר דיין
אופיר דיין
צילום: מורגן ראום

מיום שלישי ועד סוף השבוע חוגגים המוסלמים בארץ את חג הקורבן. המדינה בהכנות, המשטרה בכוננות, אבל אף אחד לא עצר ולו לרגע על מנת לשאול את עצמו מי הוא באמת הקורבן האמיתי בחג הזה.

אולי לפי המסורת המוסלמית אלה חיות המוקרבות, אך במדינת ישראל של 2018, היהודים הם הקורבן האמיתי בחג הקורבן המוסלמי.

הרצון לאפשר לאוכלוסייה המוסלמית בישראל לחגוג את החג כמנהגו עיוורה את המדינה וגרמה לה לשכוח את השוויון שהיא טוענת בתוקף שקיים בה בין אזרחיה, יהודים וערבים. האם הזכות לפולחן של המיעוט המוסלמי גוברת על הזכות לפולחן של הרוב היהודי? מתי נחצה הקו שבין הגנה על המיעוט לעריצות המיעוט? לטענתי, השבוע נחצה הקו הזה.

ביום שני נסגרה מערת המכפלה לכניסת יהודים וביום שלישי נסגר גם הר הבית. האתר הקדוש ביותר ליהודים לא נסגר לכניסתם רק ליום אחד, אלא לכל השבוע, כלומר, מיום שלישי עד ראשון שלאחריו. אין לי טענה וחצי טענה כלפי המדינה שרוצה לאפשר למיעוט בתוכה לחגוג חג לפי מסורתם, אך יש לי אלפי טענות כלפיה על שהחליטה שהזכות של המיעוט לחגוג באה על חשבון חופש התנועה והפולחן של הרוב.

מילא אם המצב היה הדדי, אם הר הבית היה נסגר למוסלמים בחג יהודיים אך לא כך הדבר, הצדק עובד רק לכיוון אחד. זו לא שמירה על זכויות המיעוט אלא עריצות.

סגירת הר הבית לכניסת עולים יהודים לא הייתה מחויבת המציאות והיא אף יותר מקוממת בתזמון בו מגיעה. רק ארבעה ימים לפני סגירת ההר ליהודים, ביום שישי בערב, מחבל מוסלמי אזרח ישראל מאום אל פאחם, שכבר מזמן היצוא המובחר ביותר שלה הוא מחבלים, יצא מהר הבית כשבידו סכין ודקר שוטר שאבטח את הרחוב.

מפני מי הוא אבטח, אתם שואלים? מפני יהודים. הרחובות המובילים לשערי הר הבית סגורים תמידית ליהודים ושוטרים מוצבים שהם על מנת לוודא שחס וחלילה לא יכנס יהודי לרחוב.

אך הדוקר לא היה יהודי, כמובן, אלא מתפלל מוסלמי שניצל את חוסר הבידוק בכניסה וביציאה מהר הבית, ויצא מהמתחם עם סכין שבעזרתה דקר את השוטר.

במקום להסיק את המסקנה ההגיונית והמתבקשת, משטרת ישראל החליטה לפנק את המוסלמים ולהעניק להם מתנה לאחר פיגוע הדקירה, חג נקי מיהודים. משאלת לבם.

לסגירה הצטרפה השבוע עתירה של הרב שרלו, הדורש מבית המשפט העליון לדון באיסור על תפילת יהודים בהר הבית. הוא דורש מבית המשפט העליון להסתכל למציאות הקשה בעיניים, אחרי אלפיים שנות גלות חזרנו למולדתנו, שחררנו אותה ובשביל מה? בשביל להטיל על עצמנו מגבלות במקום הקדוש לנו ביותר.

המשטרה עומדת בצומת דרכים, בתקופה הקרובה היא תאלץ להכריע בסוגיה החשובה: האם היא מסוגלת לאבטח את העולים היהודים ולאפשר שוויון זכויות וצדק אמיתי או האם היא תמשיך להיכנע לתכתיבי הוואקף ולהגביל את העולים היהודים.

הדרך בה תכריע המשטרה בסוגיה תלמד את הציבור דבר חשוב עליה, שגדול בהרבה מהתנהלותה בהר הבית, היא תענה על השאלה האם המשטרה עובדת בשביל הציבור הישראלי או בשביל בעלי אינטרס זרים.

כולי תקווה שהם יקבלו את ההחלטה הנכונה.