תורכיה וארה"ב – על מסלול התנגשות?

ד"ר מרדכי קידר , ט"ז באלול תשע"ח

(צילום: דניאל רצבי)

אחרי מפלת האימפריה העותומנית במלחמת העולם הראשונה (1917) נוסדה תורכיה המודרנית בידי מצטפא כמאל "אתא תורכ" (אבי התורכים), באוקטובר 1923.

הוא הוביל את תורכיה אל התקופה המודרנית באמצעות נטישת האסלאם וכפיית אג'נדה לאומית חילונית על אזרחי המדינה, תוך שהוא מעגן אג'נדה זו באמצעות החוקה וזרועות השלטון. המדינה התירה דברים רבים האסורים באסלאם, לדוגמה: מכירת משקאות אלכוהוליים ושתייתם במרחב הציבורי, הקמת בתי הימורים וקזינו, נישואין אזרחיים, ואסרה דברים המותרים באסלאם כגון: ריבוי נשים ונישואי בוסר.

עם השנים השתנתה הכף הדמוגרפית, והציבורים העירוניים, שהם ברובם חילוניים וליברליים, התמעטו בשל ילודה נמוכה והגירה גבוהה לחו"ל, ואילו הציבורים הכפריים – שנשארו יותר מסורתיים ודתיים - גדלו והתעצמו בשל הילודה הגבוהה והגירה נמוכה לחו"ל. התוצאה של השינוי התרבותי הגיע לקלפי ביוני 1996 עת נבחר לראש ממשלה נג'מטין ארבקאן, ראש מפלגת הרווחה האסלאמית, שסולק אחרי שנה, ביוני 1997.

תלמידו של ארבקאן, רג'פ טייפ ארדוע'אן, ראש מפלגת הצדק והפיתוח האסלאמית, נבחר לראש ממשלת תורכיה במרץ 2003 וכיהן במשרה זו שתי קדנציות, עד אוגוסט 2014, עת נבחר לנשיא עם סמכויות גדלות והולכות לאורך השנים.

עלייתה המחודשת של מפלגה אסלאמית לשלטון במדינה בעלת מסורת של שמונים שנה של שלטון חילוני, עוררה דאגה גדולה במערב, בקרב מנהיגים, עיתונאים, אינטלקטואלים ואקדמאים, שחששו מפני גירסה תורכית למה שקרה באיראן בתחילת 1979, עת הגיע ח'ומיני לשלטון. וכדי להרגיעם, ארדוע'אן החליט לנקוט מדיניות של "גם וגם" בכל שטחי החיים הציבוריים.

גם וגם - בשטח הדתי

כדי להרגיע את החוששים מעלייתו לשלטון, הן בתוך תורכיה והן מחוצה לה, עשה ארדוע'אן במהלך מסע הבחירות תרגיל מחוכם מאוד: הוא כינס מסיבת עיתונאים במהלך חודש הרמדאן, בצהרי היום, ולעיני כל הנוכחים ומצלמותיהם הוא הוציא כריך ואכל אותו בהנאה רבה.

התגובה המיידית הייתה אנחת רווחה שנשמעה ברחבי האולם והעולם: אם המועמד האסלאמיסטי אוכל בפרהסיה בצהרי הרמדאן הוא לא יכול להיות מוסלמי קיצוני ואפשר להירגע. לימים, אחרי שנבחר, הודה ארדוע'אן שתרגיל הכריך נועד בדיוק כדי להרגיע את העולם, והעולם לא הבין את תרגיל ההונאה הזה. כך, ארדוע'אן גם אוכל ברמדאן אבל הוא גם אסלאמיסט נוסח האחים המוסלמים. גם וגם.

גם וגם – בתחום הצבאי

תורכיה היא חברה מלאה בברית נאט"ו, ברית צבאית הקושרת את מדינות מערב אירופה עם ארה"ב, ותורכיה חברת כבוד בה מאז שהוקמה הברית. הבסיס האווירי אינצ'רליק שימש כעמדה קדומנית של צבאות נאט"ו מול ברית המועצות שכן ממנו המריאו מטוסי ריגול (יו 2, אס אר 71) למשימות מעל ברית המועצות ובעלות בריתה מדינות ברית ורשה, מבלי שמדינות אלו יוכלו לעצור את המטוסים מגביהי הטוס הללו.

עליית המפלגה האסלאמית לשלטון הפכה את יחסי תורכיה עם מדינות המערב למורכבים, שכן מספר ימים אחרי שנבחרה, החליטה הממשלה האסלאמית התורכית בראשות ארדוע'אן לא לאפשר לכוחות נאט"ו לפלוש לעיראק משטח תורכיה, והחלטה זו גרמה הפתעה גדולה לארה"ב ולשינוי מהותי בתכניות מלחמת המפרץ השנייה. ארדוע'אן לא פרש מנאט"ו, אבל לא שיתף פעולה עם ברית זו בכל פעולה של צבאותיה במדינה אסלאמית כלשהי: עיראק, אפגניסטן וסוריה. גם חבר וגם לא משתתף.

גם וגם - ביחסים עם מדינות המזרח התיכון

תורכיה מנסה למצב את עצמה כמעצמה אזורית המקיימת קשרי פטרונות עם מדינות האזור על בסיס שלושה מרכיבים: (1) הגאווה הלאומית התורכית, (2) זיכרון היסטורי אימפריאלי הנובע מארבע מאות שנות האימפריה העותומנית (1517-1917), ו-(3) אידיאולוגיית האסלאם הפוליטי המעניקה לארדוע'אן תחושה שהוא עושה דברו של היושב במרומים וכל השאר תועים מדרך הישר.

המשטרים הערבים הבינו את המניעים של ארדוע'אן מאז 2003, והם חוששים ממנו מאוד. בשאר אסד קיים איתו יחסים מצוינים עד מרץ 2011, שהגיעו עד לביטול הצורך של סורים ותורכים להצטייד בויזה בביקוריהם בין שתי המדינות, וזאת בניגוד לחשדנות הרגילה בין מדינות ערב המחייבות ויזה לתנועת אנשים בינן ובין עצמן. אלא שהפיוז קפץ לארדוע'אן כאשר אסד העלווי החל לטבוח באזרחיו המוסלמים הסונים, בעיקר אנשי "האחים המוסלמים", אחיו האידיאולוגיים של ארדוע'אן, וכל המחוות שהוחלפו בין אסד וארדוע'אן התנדפו, ותורכיה בשנת 2014 אף תמכה בדאע"ש.

גם עם מצרים ארדוע'אן נמצא ביחסים כפולים: הוא תמך בלב ונפש במחמד מורסי, הנשיא מטעם "האחים המוסלמים" ששלט בין סוף יוני 2012 ותחילת יולי 2013, אבל נמצא בסכסוך מתמיד עם סיסי שסילק את מורסי. כלומר, אין מדובר כאן ביחסים מדיניים בין תורכיה ומצרים אלא ביחסים אישיים בין ארדוע'אן והנשיא המצרי התורן. הכול אישי, ומסתובב כמו קרוסלה סביב ההעדפות האידיאולוגיות של אדם יחיד, ארדוע'אן.

אבל חביבת נפשו הקבועה של ארדוע'אן היא תנועת חמאס, הסניף הפלסטיני של "האחים המוסלמים". ארדוע'אן תומך ומסייע להם בכל לבו ובכל מאודו, אם כי הוא נזהר לא להעביר להם כספים כדי לא לעבור על החוק האמריקני האוסר להעביר כספים לחמאס המוגדר כארגון טרור. המקרה הבולט ביותר הייתה המרמרה, הספינה התורכית עמוסת מחבלי IHH שניסתה לפרוץ את המצור על עזה במאי 2010. מצד אחד יש לארדוע'אן יחסים דיפלומטים עם ישראל, ומצד שני הוא תומך בגלוי במי שקורא להשמידה. גם וגם.

גם עם ישראל משחק ארדוע'אן משחקי גם וגם: חברות בניה תורכיות ובראשן ילמז (Yilmaz) בונות מגדלי משרדים יוקרתיים במרכז תל אביב, ובתי חרושת תורכיים מייצרים עבור חברות ישראליות בגדים, אוכל ומוצרי חשמל. אבל מצד שני, ארדוע'אן שולח עשרות מיליוני דולרים לתמיכה בהתנגדות האסלאמית לשלטון ישראל במזרח ירושלים, חלק בלתי נפרד מהבירה הישראלית, מההיסטוריה היהודית ומהאמונה היהודית.

גם וגם עם אירופה ואמריקה

החלום הוורוד של ארדוע'אן הוא להתקבל לאיחוד האירופי כדי להפיק תועלת כלכלית מההצטרפות לאחד הגופים הכלכליים הגדולים והחזקים בעולם. עד המשבר הכלכלי של 2008 ארדוע'אן נעלב עד עמקי נשמתו בכל פעם שמנהיג אירופי אמר משהו נגד צירוף תורכיה לאיחוד, כי הוא ידע שאירופה אינה רוצה לתת לו את האפשרות הקלה לייצא מיליוני מוסלמים לאירופה וכך לגרום להתאסלמותה המהירה. מצד שני, כאשר יוון נכנסה למשבר כלכלי חמור שחייב סיוע אירופי אדיר לכלכלתה, ארדוע'אן די שמח שהאירופים לא צירפו אותו, כי הדבר האחרון שהוא רוצה לעשות זה לסייע ליוונים הנוצרים שנואי נפשו. לכן הוא רוצה להתקבל לאיחוד, אבל גם לא רוצה.

ואז הגיע גל הפליטים של 2015 שהציף את אירופה. מדובר ביותר ממיליון פליטים, חלק מהם סורים אבל רבים מהם היו עיראקים, אפגנים ופקיסטאנים, שנחתו בסירות קטנות ורעועות על חופי יוון אם בכלל הצליחו לעבור את הים האגאי. מהיכן הם באו? מסוריה? מעיראק? לא ולא, הם הגיעו מתורכיה, שאליה הם נמלטו קודם לכן ממדינותיהם הקורסות. על פי החוק הבינלאומי, ברגע שפליט מגיע למדינה מסודרת אסור לסלק אותו והמדינה הראשונה שהוא הגיע אליה חייבת לתת מקלט בתחומה.

כלומר, כל אותם מאות אלפי פליטים שהגיעו ליוון שוגרו לדרכם מתורכיה שאיננה במצב מלחמה. אתם מבינים? ארדוע'אן, האסלאמיסט המפורסם, שלח מאות אלפי אנשים, נשים וטף, שרובם הגדול מוסלמים, אל מותם בטביעה (זוכרים את הילד הקטן עם החולצה האדומה על החוף?), או אל מדינות הכפירה האירופאיות. למה מדינות אירופה לא עצרו את הגל הזה שארדוע'אן יצר? מאוחר יותר הן שילמו לו מיליארדי יורו בשביל שיעצור את ההגירה מתורכיה לאירופה. הוא לקח את הכסף וממשיך לשלוח מוסלמים לאירופה. למה? כי זו דרכו להפוך את אירופה למוסלמית. למה הוא עושה זאת? כי הוא אסלאמיסט.

אובמה, נשיא ארה"ב אז, לא אמר מילה נגד ארדוע'אן וגל הפליטים שיצר, וחסידי תאוריית הקונספירציה יגידו שאובמה – כמו ארדוע'אן – רצה שאירופה תהפוך לאסלאמית. הדיווחים הנרחבים בתקשורת על גל הפליטים סייעו לטראמפ, שרץ אז לנשיאות, להיבחר, כי הוא דיבר אז על עצירת גל הפליטים הקטן שהגיע גם אל צפון אמריקה. טראמפ ידע היטב מי אחראי לגל הפליטים, וסביר להניח שאת דעתו על ארדוע'אן הוא החל לגבש כבר באותם ימים.

אסור להתעלם גם מההיבט האישי. טראמפ וארדוע'אן, שניהם אנשים בטוחים בעצמם ובדרכם, שני אנשים שסגנון המנהיגות שלהם אישי מאוד, רעשני ורגשני. שניהם אוהבים לדבר מהבימה היישר אל המוני התומכים ברחוב ובתקשורת, מסעירים את ההמון בדבריהם ומקצינים עמדות. הסיכוי ששני אנשים כאלה ייתקלו זה בזה גבוה כמו הסיכוי ששני תיישים המנסים לעבור גשר צר בכיוונים הפוכים ייתקלו זה בזה.

יחסו של טראמפ למנהיגים אסלאמיסטים ברור וידוע. הוא אוהב את ארדוע'אן בערך כמו שהוא אוהב את המוללות השולטים באיראן, ובמקום שארדוע'אן ייזהר מטראמפ, הוא עשה כמעט ככל יכולתו כדי להרגיז את הנשיא האמריקני. בסוריה הוא משתף פעולה של הרוסים ושותק על ההפצצות הכבדות שבהן הם ריסקו את אותם מתנגדים לאסד שארה"ב תמכה בהם, הוא נלחם בכורדים של סוריה למרות שהוא ידע שארה"ב היא זו שמחמשת אותם כדי שיילחמו בדאעש, שבתחילת דרכו פעל בסיוע של ארדוע'אן.

ארדוע'אן יצא באופן פומבי וצעקני נגד החלטת טראמפ להעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים, ואחרי שהשגרירות עברה הוא כינס את "הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי" (OIC – Organization of Islamic Cooperation) הארגון המייצג 57 מדינות אסלאמיות בעולם, כדי לגנות את הצעד של טראמפ ולפעול נגדו. מה הוא חשב? שטראמפ יברך על הכינוס הזה וישלח לו ברכה מוקלטת?

ואז עלה עניין הכומר ברנסון שארדוע'אן מחזיק בו – בתחילה בכלא ועכשיו במעצר בית – מאז 2016 בחשד שלקח חלק במרידה נגדו. אינני יודע מה היה שם, אבל כנראה שטראמפ ממש לא מאמין שמנהיג נוצרי, שכל פועלו הוא בעל גוון דתי, ייקח חלק במהפכה צבאית. טראמפ שכנע את ישראל לשחרר אישה שנחשדה בהעברת כספים לחמאס, בהנחה שתמורת שחרורה ארדוע'אן ישחרר את ברנסון, אבל זה לא קרה. מה חשב ארדוע'אן? שמנהיג התלוי לא מעט בקולותיהם של אוונגליסטים יוותר על שחרור כומר אוונגליסטי? ובכל זאת, המשבר סביב ברנסון נמשך כבר כמה שבועות, וארדוע'אן חושב שטראמפ ייכנע?

טראמפ נקט את הצעדים שאותם הוא יודע לבצע בלי לשרוף את הגשרים, צעדים כלכליים. מסנקציות נגד שני שרים ועד מכס על מתכות, צעדים שאפשר לבטלם בכל רגע, אבל ארדוע'אן לא מתקפל, ומוכן להקריב את כלכלת ארצו על מזבח האגו הנפוח שלו. הלירה התורכית קורסת, הבורסה מתמוטטת, קטר – עוד מדינה תומכת טרור ואחים מוסלמים – מתגייסת לסייע, וארדוע'אן עדיין לא שחרר את ברנסון.

לאן הדברים הולכים? כנראה שמאחורי הקלעים מתנהלים מגעים שתכליתם למצוא פתרון, אך מה שברור הוא שטראמפ לא רואה בארדוע'אן בן ברית למרות חברותו הפורמאלית בנאט"ו, ואולי אף נתן הוראה לחיל האוויר האמריקני להתכונן ליום שבו ארדוע'אן יסלק את האמריקנים מבסיס אינצ'רליק, כי גם על זה יש מי שמדבר בתורכיה.

סביר להניח שפתרון כלשהו יימצא, באופן שיאפשר לשני המנהיגים לשמור על כבודם ותדמיתם. זה לא יהיה קל, אבל מעל בימה חשובה זו אני מתכבד להציע לשניהם את הפתרון: הלב של ברנסון נחלש, הוא מתחיל לחוש ברע, בריאותו מתדרדרת ויש חשש לחייו, וארדוע'אן – במחווה של רצון טוב וכדי להציל את חייו של ברנסון "החולה" – יארגן לו פינוי רפואי לאירופה, והוא יאושפז ליומיים של בדיקות ובדיחות בבית החולים של הכוח האמריקני בגרמניה. טראמפ מסיר את הסנקציות מתורכיה, גם ארדוע'אן יצא גדול, וגם טראמפ קיבל את ברנסון. גם וגם. מה דעתכם?