התקרחות בגלל נתניהו?

סביר שיש מבוטחים בכללית שעבורם בחירת נתניהו עלולה לגרום ללחץ נפשי כבד. אזרחי ישראל יצטרכו לתת תשובה

הרב ד"ר חיים שיין , י"ז באלול תשע"ח

צילום: באדיבות המצולם

קופת חולים "כללית'' הפיצה ניוזלטר למבוטחיה עם מאמר בנושא התקרחות. במאמר נכתב שהתקרחות עלולה להיגרם מלחץ נפשי כתוצאה מאירוע משמעותי ביותר, כמו "פטירה של אדם קרוב או לחלופין הודעה שנתניהו זכה בבחירות. שוב".

סביר מאוד שיש מבוטחים בכללית שעבורם בחירת נתניהו עלולה לגרום ללחץ נפשי כבד, במיוחד לקוויאר־סוציאליסטים שזוכרים בערגה את הימים הטובים כשהם שלטו במשמני המדינה, במשרדי הממשלה, בהסתדרות, בחברת העובדים ובבנקים. הלחץ הנפשי יהיה טראומטי שבעתיים אם יקרה הדבר לאחר הבחירות, שעתידות להיות גורליות ביותר לעתיד המדינה, לדרכה ולחזונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר כי יעד הליכוד בבחירות הקרובות הוא להגיע ל־40 מנדטים. מספר המנדטים שהוצהר הוא רק מטאפורה לתובנה עמוקה ויסודית, שלפיה הבחירות הקרובות שיתקיימו במהלך 2019 יעסקו בדמותה של מדינת ישראל ב־70 השנים הבאות, בעיקר בשאלות היסוד: האם מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, או שמדובר במדינת כל אזרחיה וביתר דיוק, מדינת כל לאומיה? האם מדינת ישראל היא מדינה יהודית, התגשמות חזון בן אלפי שנים, או שמדובר בעוד מדינה לחוף הים התיכון? האם בארץ תהיה מחילה לשורפי היערות (א.ב יהושע, "מול היערות") והאם אמנם היה טעם אמיתי להקים את המדינה (שאלתיאל יהויכין בספר של עמוס עוז, "הבשורה על פי יהודה")?

בכל מערכות הבחירות האחרונות הנושאים העקרוניים שעמדו להכרעה היו בעיקר סביב סוגיות שלום, ביטחון, כלכלה וצדק חברתי. כבר עשרות בשנים, ויש אומרים מאז הבחירות הראשונות מייד לאחר הקמת המדינה, החברה הישראלית לא נדרשה להכריע באשר לשורשי מהותה. הוויכוח שהתעצם לאחרונה סביב חוק הלאום נתן ביטוי לעוצמת הבלבול, הספק והתהייה באשר למהות קיומנו ולאחיזתנו בנחלת אבותינו. על רקע זה אזרחי ישראל יצטרכו לתת את התשובה.

השמאל לאורך שנים ניסה להוביל את מערכות הבחירות סביב נושא השלום בינינו לבין הפלשתינים. יונה לבנה וצחורה נועדה לשמש פתיון לקהל עייף ויגע ממלחמות ומאבקים על ביטחון המדינה. הסכמי אוסלו והתוצאות הטרגיות גרמו לאזרחי ישראל לאבד את התקווה התמימה כאילו הוויכוח הוא על קווי 67'. רוב כמעט מוחלט, כולל אנשי שמאל מובהקים, הפנימו שהמאבק הוא על קווי 48'. יום העצמאות מול יום הנכבה. שיבת ציון מול זכות השיבה. כל מי שעוקב אחרי התבטאויות הנהגת הציבור הערבי כבר יודע שזו השאיפה הפלשתינית שבה תומכים רוב ערביי מדינת ישראל. הדיבורים הרמים במגזר הערבי על פגיעה בשוויון באמצעות חוק הלאום מופרכים מבלי שיש בהם ממש. 

מצבם הכלכלי של רוב אזרחי ישראל איתן. עברו השנים שבהן רק עשירים יכלו להרשות לעצמם נסיעה לחו"ל. מדדים כלכליים ומדדי האושר מציבים את ישראל במקומות הראשונים במצעד המדינות.

על הרקע הזה מתקרב המועד שבו אזרחי ישראל יצטרכו לקבל הכרעות מהותיות וחשובות על דרכה של המדינה. לאחר 70 שנה שבהן נדחו הכרעות חזוניות, הגיע הזמן לחשב את מסלול חיינו בארצנו.

באדיבות "ישראל היום"