כשאתה רוצה, נתניהו, אתה יכול

תמצא את הדרך. תחשוב מחוץ לקופסה. תפתח מחדש את מתקן חולות. תאכוף את חוק הפיקדון. תגזור עונשים כבדים. תתקן תקנות לשעת חירום.

שפי פז , י"ט באלול תשע"ח

שפי פז
שפי פז
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

איך מרגיש אדם שארצו בוגדת בו? כמו הקיא שמרוח על רצפת חדר המעצר, כמו היריקה של המסתנן בפנים שלךְ, כמו הכאב באמות הידיים מהאזיקים שלחצו, כמו הנרקומן שמתגולל בכניסה לבית, כמו ההבטחות הריקות, כמו ההבטחות, כמו.

בנימין נתניהו, לפני שנה ושלושה חודשים אמרת לי ״אני מבטיח״, ואני פחדתי כל כך להאמין לך. ואז, לפני שנה בדיוק, כאן בדרום תל אביב, חייכת ואמרת ״את רואה, הבטחתי וקיימתי״, ולרגע מחקתי את כל האירוע המתוקשר, את העסקנות ואת הפוליטיקה מסביב, ובאמת באמת בחרתי להאמין. לרגע.

ואז חזר הפחד, שליווה אותי עד אפריל, עד שהכול קרס. הפחד לקוות. הפחד להאמין. הפחד להשלות את האנשים השבורים. הפחד להתאכזב. הפחד מה יהיה אם הפחד יתממש. אבל אנחנו לוחמים למודי קרבות. אז ספרנו ימים ופחדנו. קיווינו ופחדנו. העמדנו פני גיבורים ומאמינים, ופחדנו.

ראינו את חשרת הסערה שנקשרת מעל ראשינו. ראינו את קמפיין השקרים של השמאל. ראינו את ההתגייסות האדירה נגד תוכנית הגירוש. ראינו את קמפיין עליות הגג ואנה פרנק והשואה. ראינו את נדבכי הכזבים נערמים זה על גבי זה, וראינו את השתיקה והגמגום של הממשלה. ראינו את כל הטעויות ואת כל המחדלים ואת התבוסה בעיני הפקידים והמשפטנים.


אז יצאנו למלחמה. לבד. בלי קרנות ובלי תקציבים ובלי עזרה.

אנחנו נגד כל השמאל והקרן והכספים שזרמו לעצרות ההמונים. ובלב כל הזמן השאלה: למה הם לא לוקחים את כל הכסף הזה שנזרק על במות ואמנים והסעות ושוכרים בו דירות בצהלה וברחביה ובגוש שגב ובכפר ורדים? למה הם באים מרחוק להפגנה, מצליבים ידיים, שרים שירי אחווה וחוזרים הביתה בלי ״פליט״ במושב האחורי?

ונלחמנו. ויצאנו להפגנות. ונעצרנו. והזהרנו. וידענו כבר שהכול אבוד. ואז קרס הגירוש כמו מגדל קלפים רעוע, ועצרנו בגופנו את מתווה הכניעה והתבוסה של האו״ם, נגד נתניהו, נגד הממשלה, נגד הפקידים ונגד היועמ״שים, נגד התקשורת ונגד כל השמאלנים והלטפנים. עצרנו אותו בגופנו, פצועים ומדממים, כי ידענו שהמתווה הזה רע לישראל ושהסירות מאפריקה כבר בדרך ושאסור לוותר.

אחרי תקופה קצרה של הלם כללי, בזמן שהממשלה מנסה להגניב שוב את מתווה הכניעה מהדלת האחורית, קיבלנו בפרצוף את האלימות והמהומות והפרעות של מלחמת האזרחים האריתראית.

וכל מי שראה את הכנופיות שועטות ברחובות כצבא מיומן, חמושות בסלעים ומקלות וגרזינים וסכינים, כל מי שראה אותם חובטים זה בזה בחמת רצח ומדממים על המדרכות, ועדיין חושב שמקומם של המסתננים כאן, הוא מטורף, אנטי ציוני, פוליטיקאי טיפש או אידיוט שימושי בשכר.

אז עכשיו הגיע הזמן לדבר גלוי ובלי תקינות פוליטית. אנחנו לא רוצים אתכם פה, אריתראים, סודנים, הודים, גיאורגים, מולדבים, אוקראינים, קולומביאנים, נפאלים, פיליפינים, וכל האחרים שנכנסו לישראל שלא כחוק או שנשארו בה שלא כחוק. כל אלה ששולחים אותנו למרוקו ולרוסיה, שקוראים לנו שרמוטות ובני-זונות, שבטוחים שכל החזון הציוני לא נועד אלא לארגן להם מקורות פרנסה. תחזרו הביתה ושחררו אותנו. ומי שלא ייצא מרצונו החופשי, אנחנו תובעים מהממשלה לסלק אותו שלא מרצונו החופשי. בלי הגנה קבוצתית ובלי בג״צים ובלי האו״ם.

כשאתה רוצה, נתניהו, אתה יכול. אבל אתה צריך לרצות מאוד. כמו בימים שהעזת ובצעד אמיץ בנית את הגדר. עכשיו זה המאני טיים או נקודת האל-חזור, והבחירה היא שלך. תמצא את הדרך. תתחכם. תחשוב מחוץ לקופסה. תפתח מחדש את מתקן חולות. תשים סוף לסכסוך העבודה ברשות ההגירה. תאכוף את חוק הפיקדון. תחזיר את כוח ההרתעה למשטרה. תיסע לאסמרה ותוריד את אפוורקי על הברכיים.

תפעיל רכבת אווירית לגיאורגיה ולאוקראינה. תלמד מהאו״ם ותחזיר את הדרפורים לסודן. תתקן תקנות לשעת חירום. תעצור חסרי מעמד על כל עבירה. תגזור עונשים כבדים על כל מי שייתפס ללא אשרת שהייה בתוקף. העיקר שתקיים את ההבטחה שנתת לסופי לפני שנה בדיוק במטבח ביתה: תחזיר את השכונות לאזרחי ישראל.